בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין הלוואות בין יורשים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 12.6.2023, בע"א 47689-09-22 וע"א 56020-10-22 (השופטים מ' בר-עם, ח' מ' לומפ ו-א' נחלון) שבגדרו חויבה המבקשת, עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר), בתשלום פצויי נזיקין בגין מסירת מידע שגוי על אודות מצבו המשפטי של נכס, כפי שיפורט להלן.

בעקבות בקשה מאוחרת יותר של הרוכשים מהבנק להגדיל את ההלוואה, הפיקה עמידר ביום 2.6.2011 אישור זכויות נוסף ביחס לנכס, זו הפעם השלישית, האישור חזר על הטעות, ושיקף גם הוא החזקה של 100% מהזכויות; 50% לכל אחד מבני הזוג הרוכשים.

הרוכשים, בתגובתם, שבים ומפרטים את היתנהלותה הרשלנית של עמידר, וטוענים כי "העובדה שביהמ"ש היה צריך לחייב גם את יורשי המוכרת, לא מורידה כהוא זה מהחבות שחלה על עמידר ועו"ד חורי לפצות את הרוכשים בגין המגיע להם מכח דיני הנזיקין". לדבריהם, "בלשון המעטה, לא כל כך מעניין את הרוכשים את החלוקה הפנימית בין עמידר ועו"ד חורי". עוה"ד, בתגובתה לבקשה, מצטרפת לטענת עמידר בסוגיית התפר שבין החיוב החוזי והנזיקי, ומבקשת להורות על ביטול חיובה הנזיקי, "ולקבוע כי שעה שהוטל חיוב חוזי על [יורשי המוכרת], הם חבים לבדם במלוא סכום הפיצויים". בשתי השאלות הנוספות, טענת עוה"ד קוטבית לזו של עמידר: באשר לשאלת הקשר הסיבתי, טוענת עוה"ד כי נוכח קביעת בית המשפט המחוזי "בדבר הקשר הישיר בין אישורי הזכויות השגויים לבין הנזק שניגרם", מן הדין היה לקבוע "כי לא הייתה התרשלות [מצידה], ולמצער כי נותק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק הנטען"; ובאשר לחלוקה היחסית בינה לבין עמידר, טוענת עוה"ד כי אין מדובר בשאלה המצדיקה דיון ב'גילגול שלישי', וכי מכל מקום – פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה עם עמידר "חסד גדול", וכי היה מקום להטיל עליה חבוּת ביחס למלוא הנזק.

...

מסקנתי זו נותרת על מכונה, גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה, קרי – אף אם הייתי משתכנע, כטענת עמידר, כי בית המשפט המחוזי לא שקל כדבעי את טיבו של הקשר הסיבתי המשפטי בין רשלנות עמידר לקרות הנזק.

זהירות זו בהטלת אחריות נזיקית ב'סביבה' חוזית, מקבלת לטענת עמידר משנה תוקף, שעה שהנזק שמדובר בו הוא 'נזק ממוני טהור', שבו "יש להקפיד הקפדה יתרה כי הטלת אחריות נזיקית לא תאפשר עקיפה של תפיסות יסוד בדיני חוזים". כאמור, סבורני כי גם שאלה זו, חרף ניסוחה העקרוני, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'.

בנסיבות אלו, טוענת עמידר, "הנטייה היא להעדיף את החייב החוזי על-פני החייב הנזיקי – כמדיניות משפטית רצויה". סבורני, כי גם על רקע נסיבות אלו, הסוגיה שלפנַי אינה 'מחודשת' כפי שניתן להתרשם מהבקשה.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 657/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: קריית הרשב"י נ ג ד המשיב: אברהם ביטון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא) בהפ"ב 45155-09-19 ובהפ"ב 26525-08-20 מיום 30.12.2020 בשם המבקשת: עו"ד עמית בן צבי; עו"ד מעוז אופיר ][]החלטה

בשנת 1983 העבירה המבקשת את הזכויות בדירה מס' 1 בפרויקט למר עמרם הורוביץ (להלן: עמרם) במסגרת הסכם הלוואה.

בהחלטה מאותו יום הורו הבוררים כי מאחר שיורשי מישפחת הורביץ מכרו את הדירה לחברת ביטון מילר (להלן: החברה), חברה בבעלותם של המשיב ואדם נוסף בשם יעקב מילר (להלן: מילר), על המבקשת להעביר את הדירה לידי החברה.

עוד טענה המבקשת כי הבוררים לא הכריעו באחד מהנושאים שנמסרו אליהם להכרעה (סעיף 24(5) לחוק הבוררות); כי הבוררים לא נתנו לה היזדמנות נאותה לטעון את טענותיה ולהביא ראיותיה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות); וכי פסק הבוררות נוגד את החוק ועל כן קיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, לפיה קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור.

רשות ערעור בעינייני בוררות תנתן במקרים חריגים בלבד, מקרים שבגדרם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או משקולי צדק ולשם מניעת עוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 8002/20 מחאמיד נ' מעוצה מקומית מג'אר, פסקה 7 (17.2.2021); רע"א 8816/20 הלה מגדלי משרדים בע"מ נ' מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ, פסקה 6 (7.1.2021); רע"א 1662/20 מוסיוף נ' חברת יהלומי אלול בע"מ, פסקה 14 (19.4.2020).

...

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13938-01-22 שייך נ' נחום יעקב ז"ל(המנוח) ואח' ע"א 24632-01-22 יעקב נ' שייך ואח' תיק חצוני: לפני: כבוד השופט ערפאת טאהא – אב"ד כבוד השופטת אוסילה אבו-אסעד כבוד השופט אסף זגורי המערערים-המשיבים שכנגד .1 יעקב שייך ת"ז 049772163 2. זהבה שייך ת"ז 005519970 3. יניב שייך ת.ז. 023938582 4. דותן שייך ת.ז. 028094977 ע"י ב"כ עוה"ד הילה לב-עבדאל המשיבים-המערערים שכנגד עז' המנוח נחום יעקב ז"ל ת.ז. 052179701 באמצעות יורשיו כדין: 1. ברכה גבאי ת.ז. 05143587 2. עדנה מרלל ת.ז. 05638959 3. זהבה בן נתן ת.ז. 05538099 4. אריה נחום ת.ז. 05357958 5. רחל אבוחסירה ת.ז. 057137648 6. אילה דמרי ת.ז. 0096192 7. רמי נחום ת.ז. 04716449 8. מיכל שלום ת.ז. 04716431 ע"י ב"כ עוה"ד נייג'ל מקלנן פסק דין

נוכח הקביעות החלוטות שנקבעו בפסקי הדין הקודמים בעיניינם של הצדדים, הגיש המערער ביום 26.9.2019 תביעה כספית על סך 514,325 ₪ לבית משפט השלום בטבריה (להלן: "בית המשפט קמא") לפצוי בגין הפרת ההסכם על ידי המנוח.

לשיטתם, מראיות המשיבים ניתן ללמוד שהיו להם לפחות 3 משכנתות באותו בנק במועד הנטען לחתימת ההסכם, וזאת כאשר אין ראיה המשייכת את ההלוואות לנכס כלשהוא.

קביעה זו הפכה לחלוטה משנדחתה בקשת רשות העירעור שהוגשה על פסק הדין.

...

דין טענות אלה להידחות.

דין טענת ההתיישנות שהעלו המערערים שכנגד להידחות.

על כן, מנועים המערערים שכנגד מלהעלות טענות החותרות תחת הקביעות הנ"ל. על כן, דין הערעור שכנגד בעניין זה להידחות.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 30.1.2023, בעמ"ש 32367-08-22 (השופטים צ' ויצמן, י' מושקוביץ ו-צ' גרדשטיין-פפקין), שבו היתקבל ערעור המשיבה על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה, מיום 16.5.2022, בתמ"ש 13846-03-18 (השופטת ע' בן-דב ג'וליאן).

המשיבה, בת למבקש ולאישתו (להלן: ההורים), מתגוררת משך שנים בקרוון, הממוקם על מקרקעין הרשומים על-שמו של המבקש, שאותם קיבל בירושה; עליהם בנוי גם בית ההורים.

על מנת שתוכל לקבל הלוואת משכנתא, שבאמצעותה תישא בעלויות הבניה, סיכמו ההורים והמשיבה כי הזכויות במחצית מן המקרקעין תירשמנה על שם המשיבה, בעיסקה ללא תמורה.

המבקש לא הצביע על כל טעם שהוא, אשר בגינו מתמלאות ביחס לכך אמות המידה שנקבעו לעניין מתן רשות ערעור; די לי בכך כדי לדחות את הבקשה גם בכל הנוגע לרכיב זה, ועל כן, איני נידרש לשאלות – שאליהן לא התייחסו הצדדים כלל – שעניינן ב'משבצת' הדיונית המדויקת שבה יש למקם את הדיון בבקשת הרשות לערער על ההחלטה הנ"ל, ובמשמעויותיה (לעניינים אלה, גם אם בהקשרים שונים קמעא, ראו למשל: רע"א 516/21 מנקוביצקי נ' חברת דואר ישראל, פסקה 15 (9.5.2021); ע"א 5797/19 ר.ע נ' בן ש"ך, פסקות 9-8 לפסק הדין של השופט ש' שוחט, ופסקה 2 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות (13.1.2022); ע"א 8880/13 וינשל נ' משרד הבטחון, פסקות 60-58 לפסק הדין של השופט י' דנציגר, ופסקה 2 לפסק הדין של השופט צ' זילברטל (30.8.2016)).

...

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה שניתנה לה, על נספחיהן, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

מכאן, לשיטת המבקש, ש"הכרעה של בית המשפט העליון הנכבד נדרשת על מנת לחדד ולהבהיר את מחויבות עוה"ד אשר עורכים ומייצגים בעסקאות מתנה במקרקעין, לספק לנותן המתנה את מלוא ההסברים אודות זכויותיו וחובותיו במסגרת עסקת המתנה, באופן מדויק וברור"; וכן שנדרשים "חידוד והבהרה בנוגע להחתמת מיוצגים בעסקאות מתנה, על ייפוי כח בלתי חוזר, באופן אוטומטי, כברירת מחדל, מבלי שיש צורך בכך, בלי להסביר את מהותו של ה'בלתי חוזר' ומבלי להסביר כי ניתן לחתום על ייפוי כח רגיל בלבד, מבלי לשלול את זכות החזרה הקיימת בדין". אין בידי לקבל דברים אלה כהצדקה למתן רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

רקע הדברים בחודש נובמבר 2011 נחתם הסכם הלוואה בין המבקש 1, מר יצחק גפני (להלן: גפני), לבין המשיב 4, מר אריה מזוריק (להלן: מזוריק), במסגרתו נקבע כי גפני ילווה למזוריק כספים לתקופה של שלוש שנים (להלן: הסכם ההלוואה).

ירושת המנוח כוללת את זכויותיו כחוכר משנה בנכס מושא הבטוחות לפרעון ההלוואות שלקח מזוריק.

אשר לשאלת ההתיישנות, בית המשפט המחוזי עמד על כך ש-"קביעת בימ"ש קמא ביחס להתיישנות ניתנה 'למעלה מזה'", והוסיף כי: "העובדה שלא נידרשתי לסוגיית ההתיישנות לצורך הכרעה בהליך שלפני, אין בה כדי למנוע מהמבקשים להעלות בעירעור על פסק הדין טענות בנוגע להיעדר היתיישנות ככל שיהיה צורך בכך". על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת א' בוסני), מיום 8.6.2022, ב-ת"א 18883-03-20, במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים לצירוף המשיבים כנתבעים בתביעה שהוגשה מטעמם.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בכפוף להבהרה מסוימת.

על רקע זה, סבורני שלא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודאי לא כזו המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". על פני הדברים, בכך ניתן היה לסיים.

נראה כי כוונתו של בית המשפט קמא בהערה הנ"ל הייתה להבהיר למבקשים כי הערת בית משפט השלום בעניין ההתיישנות אינה בבחינת סוף פסוק בסוגיה זו, הא ותו לא. סיכומו של דבר: מהטעמים שלעיל, דין הבקשה להידחות.