בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין גמלת ניידות

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע (השופטת רחל גרוס; ב"ל 56512-02-19) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן – הועדה) אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובלת המבקשת אינו נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם ביום 1.6.1977 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן – רשימת הליקויים ו-הסכם הניידות, לפי העניין).

ביום 16.9.2018 קבעה ועדה רפואית מחוזית (להלן – הועדה המחוזית) בעיניינה של המבקשת בפרק "סיכום מימצאי הבדיקה האורתופדית" כדלקמן: "מדובר בכאבים בכף רגל ימין ולאחר ניתוח T.T.S. ללא הגבלה בתנועות, כוח גס מימין תקין. משמאל קיימת חולשה ניכרת של שריר הקוודריצפס (צ"ל: קוואדריספס – א.א.) בינונית של הגלוטיאוס. כוח גס של שרירי השוק תקין." הועדה המחוזית קבעה כי המיגבלה ממנה סובלת המבקשת נכללת בגדרי פריט א(6) לרשימת הליקויים ובהתאם קבעה כי מוגבלותה בניידות של המבקשת עומדת בשיעור של 50% באופן זמני.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (השופטת רחל גרוס; ב"ל 56512-02-19) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובלת המבקשת אינו נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם ביום 1.6.1977 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן – רשימת הליקויים ו-הסכם הניידות, לפי העניין).

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.

לאור המקובץ, יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 13505-05-22 בר"ע 38251-04-22 ניתן ביום 25 יולי 2022 אחמד עראידה המבקש בבר"ע 38251-04-22 המשיב בבר"ע 13505-05-22 המוסד לביטוח לאומי המשיב בבר"ע 38251-04-22 המבקש בבר"ע 13505-05-22 בפני: הנשיאה ורדה וירט – ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר בשם אחמד עראידה – עו"ד מוניר ח'יר בשם המוסד – עו"ד הלנה מארק פסק דין

לפיכך נקבע כי עניינו של המבקש ישוב לועדה באותו הרכב על מנת שזו "תזהיר את המערער בדבר כוונתה המפורשת לבטל את דרגת המוגבלות בניידות שנקבעה לו בעבר בשיעור של 40% ותאפשר לו לטעון בעיניין זה, לרבות להציג לפניה חוות דעת ומסמכים רפואיים. לאחר מכן, וככל שהועדה תסבור כי בכל זאת יש מקום לסטות מן ההחלטה הקודמת בעיניינו של המערער, לפיה הוקנתה לו דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 40% כאמור (קביעה מיום 6.2.2018), עליה לנמק את החלטתה באופן ברור ותוך היתייחסות מפורשת לקביעה קודמת זו. החלטת הועדה תהיה ברורה ומנומקת. המערער יוזמן לועדה באמצעות בא כוחו על מנת לטעון טענותיהם.". על פסק הדין הוגשו בקשות רשות ערעור על ידי המבקש ועל ידי המשיב (להלן – המוסד), המונחות בפנינו.

כך באתר האנטרנט של המוסד והן בכותרת הטופס "בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות" נרשם כי "בבקשה לבדיקה חוזרת, הועדה רשאית לקבוע אחוזי מוגבלות נמוכים מאלה שנקבעו לך בעבר, וכן לשנות החלטה לעניין שימוש בכסא גלגלים". דברים אלו נכונים גם לגבי מבוטח המקבל קצבת נכות ומבקש בדיקה מחדש, כאשר הטופס בעיניין זה כולל בכותרת הוראה לפיה "המוסד רשאי לקבוע אחוזי נכות רפואית ודרגת אי כושר נמוכים מאלה שנקבעו בעבר". יוצא מכך כי אין לועדה חובת אזהרה פרטנית לאחר שבדקה את המבוטח ומצאה כי מצבו היטיב לשיטתה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה ובחנו את כלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המבקש להידחות ודין ערעור המוסד להתקבל.

לכן גם מסיבה זו קיים קושי ללמוד הלכה ממקרה זה. לפיכך אנו סבורים כי לא נפל פגם בעובדה שהוועדה לא הזהירה את המבקש במובן זה שלא נתנה לו הזדמנות למשוך את התביעה ואין מקום להשיב את עניינו לוועדה מדרג ראשון על מנת שתאפשר לו לעשות כן. לצד זאת בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נפלו מספר פגמים.

דהיינו, הנמקת שתי הוועדות אינה מספקת ובנסיבות אלו טוב עשה המוסד שהסכים להשבת עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה לעררים גם לצורך כך. סוף דבר- הפגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נרפאו בעצם הערעור לוועדה לעררים ועל כן לא היה מקום כי הדיון יוחזר לוועדה מדרג ראשון כפי שעתר לו המבקש.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים (השופט **** גולדברג; ב"ל 24477-11-22), (להלן – פסק הדין) מיום 11.6.2023, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת וועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 29.9.2022 (נרשם בטעות 31.8.21) (להלן – הועדה).

טענות המבקש בבקשה לפני טוען המבקש, כי נוכח מצבו היה על הועדה לקבל את תביעתו לקבלת גמלת ניידות ולהתאים לו סעיף ליקוי שכן הוא מתנייד באמצעות כיסא גלגלים ומתקשה בכל פעולה הדורשת התניידות.

סעיף ג(4) שבתוספת א' להסכם הניידות קובע: "קשיון דו צדדי של מפרקי הבירכיים" סעיף ג(7) שבתוספת א' להסכם הניידות קובע "קשיון פרקי הקרסול של שתי הגפיים". בחוות דעתו של רופאו האישי של המבקש ד"ר וסרברוט מיום 21.4.2021, נרשם שסעיפים אלו הם סעיפי הליקוי בעיניינו של המבקש בשל "שחיקה במפרק קרסוליים ובירכיים". עם זאת, דרישת סעיפי הליקוי שבהסכם הניידות היא קשיון דו צדדי של פרקי שתי הגפיים.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר בתיק, אני מוצא כי דין הבקשה להידחות משלא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן; ב"ל 11088-04-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן - הועדה) מיום 23.2.23.

אשר לפגמים המיוחסים לעבודת הועדה, טוען המבקש בעקרו של דבר כך: הועדה קבעה כי מצבו של המבקש לא מזכה בגימלת ניידות, בשל טענות "מהעולם הבלשי", לפיהן ניצפו "סימנים של קרטוזה בכפות הרגליים המעידים על צעידה סימטרית". בכך היתעלמה הועדה מבדיקות ההדמיה, הניתוחים וחוות דעת מומחים שניתנו בעיניינו, המצביעים על פגיעה בעצב הסיאטי.

ככלל לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנוגע לאופן ניהול ההליך אשר ערכאת העירעור לא תתערב בו. בשולי הדברים אציין כי לא ברור מדוע מתייחס המבקש בבקשת רשות העירעור לדיון מתאריך 30.10.23 כדיון קדם, בעוד דיון קדם כאמור היתקיים ביום 19.9.23, בתומו ביקש המבקש "לטעון בפני שופט/ת אשר ייתן פסק הדין בתיק". למען הסר ספק יובהר כי הדיון מיום 30.10.23 אינו דיון מקדמי בעירעור, על פי רוב לא מוגשים סיכומים בהליכים מסוג זה וממילא הסמכות, כפי שציין בית הדין האיזורי בפסק דינו מסורה לבית הדין האיזורי.

...

הוועדה הסבירה שבסרטון השני ראתה את המבקש מתנייד על כסא גלגלים ועובר מכסא גלגלים לכסא הרכב והתרשמה שהסרטונים מצביעים על "יכולת הליכה ויכולת עצמאית במעבר מכ"ג לכיסא המכונית". המסקנה הרפואית שהסיקה הוועדה מצפייה בתנועות המבקש מסקנה רפואית-מקצועית אשר בית הדין לא יתערב בה. יצוין כי בית דין זה צפה בסרטונים שהגיש המבקש לתיק האזורי, לרבות בסרטון בו נצפה המבקש עובר מכסא הגלגלים לכסא הרכב.

מעבר לדרוש, לא מצאתי כי מסקנת הוועדה מהנצפה בסרטון מעוררת שאלה משפטית, ועל פני הדברים המסקנה מתיישבת עם הצילום.

סוף דבר - לאור המקובץ דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בע"מ 4446/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.05.2024, בעמ"ש 059676-02-24, שניתן על-ידי הנשיא מ' סובל, השופט העמית ד' טפרברג ו-מ' אילני בשם המבקש: עו"ד אופיר כהן בשם המשיבה: עו"ד ריקי אופק אבן צור ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה, ללא נימוקים, בהתאם לסמכותו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ראשית, בנוגע לרכיב קיצבאות הנכות והניידות המשולמות למבקש מדי חודש בחודשו.

קביעות פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה, בנוגע לאיזון משאבי הצדדים בחשבון המשותף, בכלי-הרכב, ובתכולת הבית – יעמדו בעינן.

...

לדידי, מספר קשיים מתעוררים למקרא נימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה; חלקם בא זכרם בכתובים שלפנַי, חלקם לא. בעיקרו של דבר, סבורני כי דרך הילוכו של בית המשפט לענייני משפחה, והדיון שערך בנוגע לנכסי בני הזוג, לוקה בּחסר בנוגע לחלקם; כפועל יוצא מכך, לא הונחה תשתית הולמת לשימוש בסעיף 8(ב) לחוק, שאינו אלא חריג לכלל בדבר איזון משאבי בני הזוג – ובכלל זה, הזכויות הפנסיוניות.

על-מנת לקדם אפוא בירור יעיל וממוקד של הדרוש, סבורני כי נכון יהיה להסכים לקבלת הבקשה, לפי המתווה שלהלן.