בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין גירושין וחלוקת רכוש

בבית המשפט העליון בע"ם 3364/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני 6. פלונית 7. פלונית 8. פלוני 9. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 10.4.2022 בעמ"ש 35403-10-21 שניתן על-ידי סגן הנשיאה א' קולה, השופט ד' צרפתי והשופטת ר' גלפז-מוקדי בשם המבקשת: עו"ד רוני לולו, עו"ד קמר סאלם ][]החלטה

מבלי להדרש לפירוט מלוא ההליכים בעיניינה של החנות, די לציין כי ביום 4.5.2017 הגישו המשיבים לבית המשפט לעינייני מישפחה תביעה נגד בני הזוג, שניהלו אז הליכי גירושין וחלוקת רכוש, ובה עתרו להצהיר על זכויותיהם בחנות.

טענותיה של המבקשת נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו בפסקי דין מנומקים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על בנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

חרף הטענות שהועלו בבקשה דנן, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהכרעותיהן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

] בקשת רשות ערעור זו מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 9440-03-19, כבוד השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט וצ' ויצמן), אשר במסגרתה היתקבל ערעור המשיב על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון בעיניין חלוקת הרכוש בין המשיב למבקשת (תמ"ש 17292-02-16, כבוד השופטת מ' רום-פלאי).

בתמצית, ההליכים דנן נוגעים לחלוקת הרכוש בין הצדדים, שהתגרשו לאחר מעל עשר שנות נישואין.

...

משמצאתי כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על עילת התערבות המצדיקה מתן רשות ערעור נוסף, דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בע"ם 961/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.1.2023 בעמ"ש 23997-09-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' שרעבי, השופטת א' אלון והשופט א' נאמן בשם המבקש: עו"ד מאיר בר-מוחא ][]החלטה

בתמצית יצוין כי ביום 10.7.2002 הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין (להלן בהתאמה: ההסכם ו-פסק הדין).

בסופו של יום, בית המשפט לעינייני מישפחה מצא לקבל את טענות המשיבה בקבעו כי יש להחיל את החוק בעיניינם של הצדדים, וכן שהיא זכאית לקבל את חלקה בהתאם לשכרו של המבקש ביום פרישתו ולא על-פי שכרו במועד הקרע.

המבקש מוסיף וטוען, כי ההסכם שביסוד פסק הדין בנושא חלוקת הרכוש בין הצדדים יצר "מעשה בית דין" המצדיק את ביטולו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

...

מנגד, המשיבה טענה כי דין הערעור להידחות וכך גם הבקשה לצירוף ראיה.

ביום 5.3.2023, בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת רשות הערעור ובה טענה כי דינה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפארטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר טרם הוכרעה בפסיקתנו, אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עוות דין.

פסקי הדין קמא קיימו עקרון זה בקבעם כי עיזבונו של המנוח – לו נישאה המשיבה 25 ימים בלבד לפני מותו – יכלול בתוכו את כל רכושו.

הערכאות קמא דחו טענות אלה בצדק רב. המשמעות שהמבקשים מייחסים לאמור בהסכם הממון בעיניין ההפרדה הרכושית עומדת בסתירה להוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה או החוק), אשר קובע כדלקמן: "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים". שאלת היחס בין הסכמי ממון לסעיף 8 לחוק הירושה הוכרעה בפסיקתנו זה מכבר.

הסכם הממון מגדיר במילים ברורות את זכויותיהם הרכושיות של בני הזוג עד לגירושיהם או עד למותו של אחד מהם – לפי המוקדם.

למקובץ עד כה ברצוני להוסיף את דבריו של השופט ד' לוין, אשר מדגישים את הצורך בהקפדה על התקיימותן של כל הדרישות הפורמאליות להתגבשותה של צוואה תקפה: "אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר אין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהיעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה. כך גם במקרה שנרשמה על ידי בא כוח המצווה טיוטה לשם הכנת צוואה [...] לא יראה בית המשפט צוואה מחייבת בטיוטות שנמצאו. [...] אין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור צוואה יש מאין" (ראו: ע"א 405/88 ארנסט נ' לב, פסקה 11 (31.12.1988); ההדגשה הוספה – א.ש.).

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.6.2023 בעמ"ש 44688-10-22, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) אשר ניתן ביום 22.8.2022 בת"ע 55080-02-22 ובת"ע 55086-02-22, ואשר בגדרו נדחתה התנגדות המבקשים למתן צו ירושה המזכה את המשיבה במחצית מהזכויות בעיזבון אביהם המנוח, שהיה נשוי למשיבה בעת פטירתו (להלן: המנוח).

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר טרם הוכרעה בפסיקתנו, אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בין השניים היתנהל הליך בוררות אשר נסב, בין היתר, על חלוקת רכושם (להלן: הליך הבוררות הראשון).

עוד טענה המבקשת כי בסעיף 8.4.13 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל נקבע כי "העברת זכויות" היא "העברתה של זכות החכירה למגורים במיגרש המשויך ... למעט העברתה לקרוב ... או לגרוש או לגרושה, על-פי פסק דין שניתן אגב הליך גירושין". על כן, לגישתה יש להחריג מסעיף 8.6 לתקנון מצב של העברת זכויות במסגרת פסק דין שניתן בהליך גירושין.

המבקשת ציינה בבקשת רשות העירעור כי במסגרת הליך הבוררות השני צפוי להנתן בהקדם פסק דין באשר לתביעה ההצהרתית שהגישה (במסגרתה טענה כאמור כי היא זכאית למגרש נוסף).

זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת החלה על בקשה לרשות ערעור על פסק דין שנוגע להחלטה של רשמת האגודות השיתופיות או סגנה (ראו: בר"ם 5480/20 קבוץ צרעה נ' יפה, פסקה 9 (8.9.2020); בר"ם 6940/20 הלפרין נ' חרמש כפר שיתופי להתיישבות בע"מ, פסקה 9 (12.11.2020)).

...

המושב טען, בעיקרו של דבר, כי טענתה המרכזית של המבקשת עוסקת בזכאותה להקצאת מגרש מגורים נפרד במושב, וכי דין טענה זו להידחות או למצער להתברר במסגרתו של הליך הבוררות השני.

לאחר שעיינתי בבקשה, וכן בתשובת המושב, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.