בקשת רשות ערעור על פסק דין בסילוק יד ממקרקעי מדינה

בבית המשפט העליון רע"א 2997/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המבקשים: 1. הרב שמואל רבינוביץ 2. הרב דב הכהן קפלן 3. הרב מתתיה שרים 4. הרב דוד דרלי נ ג ד המשיבים: 1. דוד בוסקילה 2. מאיר בוסקילה 3. מחלוף (מיכה) בוסקילה 4. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופטים א' קולה, ס"נ, ד' צרפתי ור' גלפז מוקדי) שניתן ביום 1.3.2021 בע"א 32123-05-20 תאריך הישיבה: כ"ח בחשון התשפ"ב (3.11.2021) בשם המבקשים: עו"ד יעקב אמסטר; עו"ד יהודה קפלן; עו"ד ארז בן-דוד בשם המשיבים 3-1: עו"ד לנקרי יניב; עו"ד יניב הרינג בשם המשיב 4: עו"ד אפי יגל ][]פסק-דין

]השופט א' שטיין: עניינה של בקשת רשות העירעור דנן בתביעת המבקשים לסילוק ידם של המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) מחלקה 70 בגוש 13688 ומכל מקרקעין המצויים באתר קבר רבי שמעון בר יוחאי (להלן: האתר או קבר רשב"י) וכן לפינוי המבנים שהוצבו על ידי המשיבים בשטחי מקרקעין אלו.

בקשת המדינה התקבלה במסגרת החלטתו של בית משפט זה ברע"א 10029/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון (14.5.2008) (ראו: שם, פסקה 6; להלן: פסק הדין המכונן).

...

ואלו הם עיקרי הסעד כהגדרתם בפסק הדין המכונן: "לדברי המדינה, את האתר פוקדים כמיליון איש מדי שנה. מידי שנה בל"ג בעומר מגיעים למקום מאות אלפי בני אדם. זאת ועוד, המדינה מקצה משאבים בלתי מבוטלים למטרות הקשורות לפעילותו השוטפת של האתר. על אף חשיבותו הרבה של קבר רשב"י, דומה כי מנוהל הוא כיום באופן שאינו משביע רצון כלל ועיקר. עובדה זו עולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי [...]. כאמור, הסדר הביניים עליו הוסכם בגדר העתירה אינו מתפקד. זאת ועוד, קיימות מחלוקות קשות בין ההקדשות וגם בתוכם. אין זה ברור מי מוסמך ורשאי לייצג את כל אחד מההקדשות. סבורני, כי מהנתונים הנזכרים עולה בבירור שקיים צורך בקביעתו של הסדר ביניים שעניינו ניהול קבר רשב"י עד להכרעה בתובענות ההקדש. [...] אין זה מתקבל על הדעת, כי עד למתן פסק דין ימשיך האתר – אותו פוקדים מספר כה גדול של מבקרים מדי שנה – להתנהל באופן בלתי ראוי.

על רקע נתון זה, נראה לנו לנכון לקבוע כי תוקם ועדה חדשה אשר תמנה חמישה חברים.

סוף דבר לאור המפורט, אציע לחבריי כי נבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונקבע כי פסק הדין של בית משפט השלום בית שאן (השופט א' ספדי), אשר ניתן ביום 14.3.2020, לרבות ההוצאות שנפסקו בגדרו, יחזור לעמוד על כנו.

בבית המשפט העליון רע"א 4683/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. שמעון ארזואן 2. תמר ארזואן נ ג ד המשיבות: 1. רשות מקרקעי ישראל – מחוז דרום 2. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים א' ואגו (ס"נ), י' פרסקי ופ' גילת כהן) מיום 11.5.2022 בע"א 18580-11-21 בשם המבקשים: עו"ד סער רשף ][]החלטה

בסיום הדיון, ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין חלקי אשר קיבל את תביעת רמ"י והורה על סילוק ידם של המבקשים ושל המשיבה 2 מהמקרקעין.

כך, בנסיבות המתאימות הדבר עשוי לחייב הערכה של דמי השכירות הראויים עליהם היו מסכימים הצדדים באופן חופשי (עניין שמש, בעמ' 323); במקרים מסוימים, בהם נעשה שימוש ייחודי במקרקעין, הדבר עשוי לחייב היתחשבות בשכר הראוי שניתן היה לקבל עבורם וכן בנסיבות השמוש הספציפי שהתבצע (ע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633, 644-643 (1983); ראו גם שאול ויסמן "עקרונות של שומת דמי שימוש ראויים במקרקעין תפוסים (שכר ראוי)" הפרקליט לט 584, 587-585 (התש"ן)).

יתר על כן, בנסיבות דנן היה ראוי בהחלט שערעור על פסק דינו של בית משפט השלום יידחה תוך שימוש בתקנה הנ"ל. לפני סיום יצוין כי בשולי בקשת רשות העירעור, הוסיפו המבקשים ועתרו לכך שביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בבקשתם.

...

בפסק הדין נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע בת"א 60397-09-14 (כב' השופטת נ' חת מקוב) מיום 19.8.2021, בגדרו חויבו המבקשים בתשלום בגין פלישה למקרקעין והשכרתם לצד שלישי.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

אוסיף כי גם אין בידי לקבל את טענת המבקשים בדבר יישומה של תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי על ידי בית המשפט המחוזי, שכן לא מצאתי כי עצם השימוש בתקנה, ובפרט לא בנסיבות דנן, הוביל לעיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה (והשוו לרע"א 4824/18 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-6 (16.9.2018)).

משמצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ממילא נדחית גם בקשה זו. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2453/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. חאלד חיאדרה 2. עלי חיאדרה 3. אבראהים חיאדרה 4. סאלח חיאדרה 5. יוסף חיאדרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא, וכב' השופטות ב' טאובר (ס"נ) ו-ע' אטיאס), מיום 26.1.2023, ב-ע"א 32189-07-22; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד כמאל כמאל; עו"ד איימן אבורייא בשם המשיבה: עו"ד עומרי מנור ][]החלטה

המבקשים סירבו לסלק ידם מקרקעין, בטענה כי החלקה הייתה בבעלות אביהם והועברה אליהם בירושה, על פי דין, לאחר פטירתו.

יוער, כי אין בשימוש בתקנה 148(ב) בבית המשפט המחוזי כדי לחסום, כשלעצמו, את האפשרות להעתר לבקשת רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". ככל שהטענות המופנות נגד פסק הדין של בית משפט השלום עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" (כקבוע בתקנה 148א לתקנות), ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין האמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות, הרי שיש ליתן רשות ערעור כאמור.

...

יוער, כי אין בשימוש בתקנה 148(ב) בבית המשפט המחוזי כדי לחסום, כשלעצמו, את האפשרות להיעתר לבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". ככל שהטענות המופנות נגד פסק הדין של בית משפט השלום עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (כקבוע בתקנה 148א לתקנות), ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין האמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות, הרי שיש ליתן רשות ערעור כאמור.

ברם, בית משפט השלום התייחס לטענה זו בפסק הדין וקבע, כממצא עובדתי, שבעלות המדינה במקרקעין התגבשה עם סיום הליכי ההסדר שקדמו להליך ההפקעה (וכראיה הוגש נסח הטאבו הרלוונטי); וכי אין בהליך ההפקעה כדי לשנות ממסקנה זו. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת.

אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"א 5542/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: **** גרונר נ ג ד המשיבים: 1. חנא גובראן פראן 2. ג'ורג גובראן פראן 3. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל 4. אדיב בוטרוס שאהין 5. מיכאל בוטרוס שאהין 6. והיב בוטרוס שאהין 7. חנא בוטרוס שאהין בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום ,21.5.2023 בע"א 59999-06-20, 60011-06-20, וע"א 60720-06-20, שניתן על-ידי כבוד השופטים: ב' טאובר – סג"נ, ס' ג'יוסי וי' פרידמן; ובקשה לעיכוב ביצוע

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי העירעור, ברובו, הריהו ניסיון לפתוח מחדש טענות עובדתיות שנידונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית, והוסיף כי: "פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט ומנומק היטב ולא מצאנו בו טעות המצדיקה היתערבות בערכאת העירעור". על יסוד הדברים, דחה בית המשפט המחוזי את העירעור, והורה לגרונר לסלק ידו מהמקרקעין, עד ליום 1.9.2023.

...

זאת בהתאם להלכה הידועה שנקבעה ברע"א 2267/95 היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד, פ"ד מט(3) 854, 864 (1995), המורה כי תחולת תקנת השוק המעוגנת בסעיף 10 לחוק המקרקעין, טעונה שכלול הקניין בדרך של רישום: "הגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין מותנית ברישום הזכות במרשם המקרקעין, ובהיעדר רישום אין זכותם של הרוכשים נהנית מהגנת הסעיף". יוצא אפוא, כי משלא נרשמה זכותו של גרונר במרשם המקרקעין, ואף לא זכותו של כל גורם אחר מלבד משפחת פראן, הרי שהגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין כלל לא יכולה לקום.

גם את טענתו של גרונר, לפיה יש לבכר בנסיבות העניין מתן סעד מן הצדק והיושר על פני שורת הדין, החלטתי לדחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 1485/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: סאלח סלאח נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.2.2024 בע"א 22004-08-23, שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' דראל – סג"נ, ע' זינגר ופ' נויבירט; ובקשה לעיכוב ביצוע

בפסק הדין, דחה בית משפט השלום את בקשת סאלח להורות על ביטול צו לסילוק יד ופינוי מקרקעין שהוצא נגדו (להלן: צו), מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפינוי).

הוראות אלו, הן חלק מהוראות מַעבר שנקבעו במסגרת התיקון לפקודה, וכחלק מכניסתם לתוקף של הסדרים חדשים שנקבעו בו, בתחום ההפקעות (ראו: ע"א 9631/05 ארד נ' מדינת ישראל, פסקות 50-48 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה (16.12.2010)).

...

הערעור נדחה.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת, וממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.