מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת רשות ערעור על פסק דין בוררות בפינוי קרוואן

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי דן בתובענה זו ובתובענה נוספת באותו עניין במאוחד ודחה את התובענה שהגישה העותרת, בקובעו, בין היתר, כי: המועצה החליטה בהחלטתה השניה כי על המוסדות להתפנות מהאתר בו מוצבים הקרוונים והורתה לוועדה המקומית לבצע החלטה זו. אני קובע שהחלטה זו היא בתוקף ועל המוסדות לפעול על פיה אלא שאני מעכב את ביצוע ההחלטה למשך 90 יום, ע"מ לא להשבית את לימודי תלמידי המוסדות וע"מ שבתקופה האמורה תמצא המועצה למוסדות אתר חילופי בשטח המועצה (ה"פ 30326/97 דוד נ' מוסדות אבן החיים פרדס חנה (28.1.1998) (להלן: פסק הדין מ-1998).
זמן מה לאחר מתן פסק הדין, הגישו העותרים לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נגד המועצה, בטענה כי היא אינה מקיימת את פסק-דינו ואינה מקצה להם מקרקעין.
(ה"פ 30372/97, 28.2.1998) [ההדגשה במקור ערעור שהוגש על פסק הדין מ-1998 נמחק בהמלצת בית המשפט (ע"א 2659/98, 26.6.2001).
העותרים מוסיפים וטוענים כי לא ניתן להקצות לאור הפרדס מקרקעין משום שהיא פועלת בנגוד לפסקי בוררות מאושרים, לפיהם תלמוד התורה המופעל על-ידי העותרים יהיה תלמוד התורה היחיד מטעם תנועת ש"ס בפרדס חנה.
בהתאמה, קובע סעיף 8יא לנוהל הקצאת קרקעות כי חוזה להקצאת מקרקעין בין המועצה ובין הגוף הרלוואנטי, טעון אישור מועצת הרשות המקומית ברוב מוחלט של חבריה וכן אישור של שר הפנים.
...
בית המשפט המחוזי דן בתובענה זו ובתובענה נוספת באותו עניין במאוחד ודחה את התובענה שהגישה העותרת, בקובעו, בין היתר, כי: המועצה החליטה בהחלטתה השניה כי על המוסדות להתפנות מהאתר בו מוצבים הקרוואנים והורתה לועדה המקומית לבצע החלטה זו. אני קובע שהחלטה זו היא בתוקף ועל המוסדות לפעול על פיה אלא שאני מעכב את ביצוע ההחלטה למשך 90 יום, ע"מ לא להשבית את לימודי תלמידי המוסדות וע"מ שבתקופה האמורה תמצא המועצה למוסדות אתר חילופי בשטח המועצה (ה"פ 30326/97 דוד נ' מוסדות אבן החיים פרדס חנה (28.1.1998) (להלן: פסק הדין מ-1998).
בטרם ניתנה החלטה בבקשה, התכנסה המועצה והחליטה על ביטול כל החלטה קודמת בדבר הקצאה עקרונית של שטח להקמת מוסדות החינוך של העותרת (להלן: ההחלטה השלישית) ובהמשך דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי פקודת הבזיון בקובעו כי: לדעתי, אין מקום להעתר לבקשה, וזאת הואיל ולא הטלתי על המועצה חובה פוזיטיבית ואופרטיבית למצוא למוסדות קרקע חילופית, מן הטעם הפשוט שהמוסדות לא עתרו למתן סעד כזה.
אור הפרדס מצטרפת לטיעוניהם של המשיבים ודוחה את טענות העותרים כי אין לאפשר לה להפעיל מוסדות תורניים בפרדס חנה, והיא מוסיפה כי מכל מקום העתירה דנן אינה האכסניה המתאימה לדון בטענות אלו.
דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.
העתירה נדחית, אפוא, מטעמי הסף שפורטו, אך בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בהליך המרצת פתיחה בוררות (הפ"ב) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון התקבלה.
לאור פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון שלפיו, קיים צורך לבקש הבהרות מהבורר באשר למהותם של המסמכים, הוריתי לבורר בהחלטה מיום 5.2.2018 להבהיר: "האם המסמך שנערך על ידו ביום 28.12.2015 (בהחלטה נרשם בטעות התאריך 28.12.2018) במהלך הבוררות שהתנהלה בין הצדדים בנוגע לפינוי הקרוון, ושעסק בזכויות הבנייה שניתנו למבקש על חלקות שונות שבבעלות עמותת קריית הרשב"י, מהוה פסק בוררות, או שמא תעוד של הסכמות הצדדים. במסגרת ההבהרה יתייחס הרב דרלי לנסיבות עריכת המסמך, מה היה תפקידו בעריכת המסמך, כיצד התייחסו הצדדים להליכים הנוגעים לעריכת המסמך, האם הם הסמיכו אותו לשמש בורר בנושא זה, והאם נוהל הליך בוררות בכל הנוגע לנושאים שפורטו באותו מיסמך. כן יתייחס הרב דרלי במסגרת ההבהרה שייתן לשוני בנסוח המסמך הנ"ל לעומת המסמך שעסק בפנוי הקרוון, ומה מקור השוני". ביום 19.3.2018 הגיש הרב דרלי הודעה בה נתן הבהרות לנושאים שפורטו בהחלטה הנ"ל. בהתאם להבהרות שנתן, המסמך השני מיום 28.12.2015 ושעסק בזכויות הבנייה שניתנו למבקש על חלקות שונות שבבעלות העמותה הנו "פסק בוררות, והצדדים היו מודעים לכך מלכתחילה, כמופיע במסמך בכותרת "החלטה ע"י בורר חתימה – דוד דרלי" ובסוף המסמך בחותמת תחתונה "בורר דוד דרלי/נאמן + חתימה". בסעיף ב' להבהרות ציין הרב דרלי, כי "שני ההחלטות נערכו בהסכמת הצדדים – תוך שהבאתי אותם להסכמות עם תוקף של החלטות בוררות" (הטעויות במקור).
דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות מטעם הצדדים ואת עדותו של הבורר ועיינתי בהבהרות בכתב שהוגשו על ידו ובסיכומים בכתב שהגישו הצדדים, ובהיתחשב בקביעות בית המשפט העליון בעירעור שהוגש על פסק הדין הראשון שניתן על ידי, נחה דעתי כי דין שתי הבקשות לאישור שני המסמכים כפסקי בוררות להיתקבל.
...
כן מקובלת עליי עדות הבורר, כי פסק הבוררות ניתן בהסכמת ובידיעת הצדדים, כי הצדדים הסמיכו אותו לתת את פסק הבוררות שנכתב על גבי המסמך השני וכי הסכמתם זו באה לאחר שהמבקש סירב לחתום על ההסכם הראשון הנוגע לפינוי הקרוואן אם לא ייחתם גם המסמך השני ויינתן לו תוקף של פסק בוררות.
נוכח האמור, הנני דוחה את טענת העמותה שהמסמך השני אינו בגדר פסק בוררות וקובע, כי מדובר בפסק בוררות לכל דבר ועניין.
סוף דבר הנני מקבל את שתי הבקשות לאישור פסקי הבוררות, ומאשר את שתי ההחלטות שניתנו על ידי הבורר הרב דוד דרלי ביום 28.12.2015 כפסקי בוררות תקפים המחייבים את הצדדים.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מינהליים עע"ם 823/12 וערעור שכגנד לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים והמשיבים שכנגד: 1. תמר קליסה 2. גבריאל קליסה נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: 1. יצחק שמעון המשיבים: 2. משרד הבינוי והשיכון 3. עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 27.12.11 בעת"מ 2574-04-11 שניתן על ידי כבוד השופטת א' שטמר תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשע"ג (24.6.2013) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד יהודה שנייויס; עו"ד יואל שמרלר בשם המשיב 1 והמערער שכנגד: עו"ד גד שהרבני בשם המשיב 2: עו"ד נטע אורן בשם המשיבה 3: עו"ד דודי גלמן ][]פסק-דין
יצחק אף פנה בשם המנוחה לבית הדין הרבני ברחובות בתביעה להורות על פינוי הקרוון, תביעה שבה ניתן פסק דין (מכוח שטר בוררות שהצדדים חתמו עליו) שהורה על פינויים של קליסה מהנכס.
בית המשפט לעניינים מינהליים קבע (פסקה 15 לפסק דינו), כי "האישור שניתן לקליסה עומד בסתירה בולטת לצוו לפינוי מן המקרקעין, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו קשה להלום את החלטת המשיבים להעניק להם [לקליסה – א"ר] את הזכות ... האישור מנוגד לסדרי מנהל תקינים, ולכלל הידוע שלא יצא חוטא נשכר". חברתי מתארת (פסקה 31) את התנהלותם של קליסה כ"עשיית דין עצמית ותפיסת חזקה בנכסי הציבור", ואם נקרא לילד בשמו – עסקינן בעבריינות על פניה, פגיעה בשלטון החוק וזלזול ברשויות האכיפה, פשוטם כמשמעם.
בית המשפט לעניינים מינהליים ציין, כי "השינוי הבולט בעמדת המשיבים כלפי קליסה בולט ותמוה, ואומר דרשני. בהיעדר הסבר מספק לכך – דורשים כללי הסבירות והשויון לבטל את הזכות שמצאו המשיבים להעניק לקליסה". בסיכומי המדינה נטען (סעיף 22), כי "לאחר עיון מחודש בדו"ח סוצאלי אודות מצבה של המערערת [קליסה – א"ר], החליטה ועדת האיכלוס העליונה לקבל את בקשת המערערת להקניית זכויות חוזיות כדיירת ממשיכה". סתם ולא פירש; לא צוין האם באותו עיון מחודש נתגלו נתונים חדשים בדבר מצבם הסוצאלי של קליסה, וממילא אין ניתן לבחון האם היה בהם לשנות את ההחלטה הראשונה בעיניינם.
...
מכל מקום, ואף אם נתעלם מפגם זה – אי שקילת שיקול רלבנטי – ואיני סבור שיש להתעלם ממנו, סבורני כי במכלול אין מקום להתערבות.
סבורני, כי השינוי בעמדתן של הרשויות בתוך פחות ממחצית שנה, מבלי שהונח לכך כל טעם מספק, מצביע אף הוא על חוסר סבירותה של ההחלטה השניה (השוו: בג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5) 1, 11-10; בג"צ 5240/96 ג'ועמיס נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 289, 297).
לאחר עיון בחוות דעתו של חברי השופט מלצר מקובלת עלי מטעמים מעשיים "זמניים" הצעתו האופרטיבית, בחינת "עיכוב ביצוע" ואני מצטרף אליה.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' פורר) שניתן ביום 30.1.22 בהפ"ב 58724-12-20 ובהפ"ב 70860-12-20.
המבקשים טענו, כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף (סעיף 24(1) לחוק); כי פסק הבוררות ניתן על ידי בוררים שלא התמנו כדין בהתאם לסעיף 24(2) לחוק; כי הבוררים חרגו מסמכותם ופעלו ללא סמכות בהתאם לסעיף 24(3); כי לא ניתנה למבקשים היזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא ראיות בהתאם לסעיף 24(4) לחוק; כי תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור בהתאם לסעיף 24(9); וכי קיימת עילה שלפיה בית המשפט היה מבטל פסק דין שאין עליו ערעור בהתאם לסעיף 24(10) לחוק.
בתביעה שהתבררה בבתי משפט השלום והמחוזי, נדונה תביעת המשיבה לפינוי קרוון שהמשיבה השכירה למבקשים.
וכך קבע בית המשפט המחוזי בסעיף 5 לפסק דינו: "לב ההכרעה עליה משיגים המערערים מצוי בהלכה הפסוקה, לפיה שוכר אינו רשאי לכפור בזכויותיו של המשכיר שמכוחו הגיע אל המושכר. כך בייחוד כאשר הכפירה בזכויות מועלית כטענת הגנה מפני תביעת פינוי כמו במקרה שכאן. בכך שומט השוכר את הקרקע מתחת לזכותו שלו להחזיק במושכר". יוצא איפוא, שהתוצאה ביחס לתביעות הפינוי שהמשיבה הגישה נגד המבקשים היא דומה, בין אם נלך בדרכו של בית הדין ובית אם נלך בדרכם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.
...
וכך קבע בית המשפט המחוזי בסעיף 5 לפסק דינו: "לב ההכרעה עליה משיגים המערערים מצוי בהלכה הפסוקה, לפיה שוכר אינו רשאי לכפור בזכויותיו של המשכיר שמכוחו הגיע אל המושכר. כך בייחוד כאשר הכפירה בזכויות מועלית כטענת הגנה מפני תביעת פינוי כמו במקרה שכאן. בכך שומט השוכר את הקרקע מתחת לזכותו שלו להחזיק במושכר". יוצא אפוא, שהתוצאה ביחס לתביעות הפינוי שהמשיבה הגישה נגד המבקשים היא דומה, בין אם נלך בדרכו של בית הדין ובית אם נלך בדרכם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.
סוף דבר.
הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2011 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ביום 21.7.2008 ניתן פסק דין (מכח שטר בוררות שהצדדים חתמו עליו), שהורה על פינוי קליסה והסרת הקרוון מחצרה של המנוחה.
(12) ביום 10.10.2009 הודיעה עמידר לעותר כי עניינו הובא בפני נציג משרד השיכון, אשר החליט שאין לקבל את עירעורו על החלטת הוועדה ויש לחתום על חוזה דייר ממשיך עם קליסה.
(16) שוב פנה העותר לעמידר, והפעם נענה בתשובה מיום 23.3.2011, כי הוועדה לא תידון בעירעור בשל פסק הדין לפינוי התלוי ועומד נגד העותר.
לאור הסיפא בתקנה 2(א) בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א–2000, עינייני מקרקעין ידונו בבית משפט שבאיזור שיפוטו הנכס נשוא העתירה, כלומר במחוז זה. לא ראיתי להתעכב על ענין השהוי או פסק הדין שניתן לפינוי העותר: כאמור, בהחלטה לדחות את בקשת הרשות להיתגונן ניתנה לעותר ארכה בת 6 חדשים להגשת עתירה זו. בתקופה זו עמד העותר.
...
מכל הסיבות הנ"ל דין טענת השיהוי להידחות (עת"מ (תל אביב-יפו) 1526/05, מרי כהן נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 21.8.2007)).
קליסה סבורים שיש לדחות את העתירה על הסף, בהיותה מכוונת נגד פסק דין חלוט, ובכך מסתמכים הם על עת"מ (י-ם) 38684-05-10 סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' (לא פורסם, 25.11.2010).
לעומת זאת אין להעתר לסעד העיקרי שהעותר טוען לו, הזכות לרכוש את הבית בתנאי הרכישה של הדיירת החוזית, לאחר שהדיירת החוזית החלה בהליכי הרכישה, ולא השלימה אותם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו