בקשת רשות ערעור על פסק דין בוררות בדיני מקרקעין

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, סג"נ) בהפ"ב 41763-06-20 והפ"ב 57966-05-20 מיום 2.3.2021, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') ע' בנימיני (להלן: הבורר).

בפסק בוררות מיום 25.2.2020 דחה הבורר את תביעת המבקשים לקבלת תמורה עודפת, באמצו את שיטתו של הנאמן שמונה לטובת בעלי המניות, עו"ד ברימר, לפיו העסקה שנרקמה הייתה מכירת השליטה של נצבא-היתנחלות בחברת נצבא-החזקות, על נכסי המקרקעין שלה, תוך המנעות חיוב במס בגין מכירת אותם נכסים.

על פסק הבוררות הגישו המבקשים בקשה לביטול, בטענה כי הבורר לא יישם כהלכה את ההלכות הנוהגות בדיני חוזים, ו"ניסח סעיף 4.4 חדש".

על קצה המזלג, המבקשים טוענים כי נגרם להם עוות דין חמור ומתעוררת סוגיה משפטית עקרונית בשאלה "מהו הדין המחייב בפרשנותו של הסכם עסקי סגור" נוכח פסק הדין בעיניין ביבי כבישים.

...

ברם, בית המשפט מצא כי מדובר בטענה ערעורית מובהקת שעניינה בטעות בפרשנות ההסכם.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בע"ם 4527/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.04.2022 בעמ"ש 31949-03-19 שניתן על-ידי כבוד השופטת ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן ו-א' שני בשם המבקשת: עו"ד שחר הררי, עו"ד סיון גוטהולץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד יקותיאל בר אשר בשם המשיבה 3: עו"ד שחל לומפ ][]החלטה

על פסק דין זה הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ש 1059/05), שהפנה אותם בהסכמה להליך בוררות (שהתקיים בפני השופט בדימוס י' בן שלמה).

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה (עמ"ש 24343-02-15) וכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה שנדחתה אף היא (בע"ם 612/16).

בנוסף, לטענת המבקשת המקרה דנן מעורר שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, הן בתחום דיני הרשות במקרקעין והן בתחום דיני הירושה.

...

בעיקרו של דבר, המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, בציינם כי זו אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, משאינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

טענותיה של המבקשת נבחנו ונדונו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. סוף דבר: הבקשה נדחית, ונותר אך להצטער על הסכסוכים הממושכים שהתגלעו בין הצדדים, כולם בני משפחתה של המנוחה.

בקשה לצוו מניעה זמני טרם הגשת כתב תביעה, לפיו יקבע כי המבקשים אינם נדרשים להגיש כתב הגנה, במענה לתביעה שהגישו המשיבים נגדם לפני הבורר השופט בדימ' משה גל. רקע וצדדים לבקשה ברקע הבקשה הליך בוררות המתנהל בין הצדדים החל משנת 2019 בפני הבורר השופט (בדימוס) משה גל. תולדות ההליכים המתנהלים בין הצדדים פורט זה מכבר בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת טולקובסקי ברע"ב 21814-04-21, במסגרתו נדחו בקשה לביטול פסק בוררות ביניים מיום 22.2.2021 שהוגשה על ידי המבקשים ובקשת רשות ערעור על אותו פסק ביניים וכן בהחלטת השופטת טולקובסקי מיום 5.2.2023 בת.א. 68857-01-23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסעדים זמניים טרם הגשת תביעה בנוגע להליך הבוררות.

עוד הוסכם בהסכם הבוררות (סעיף 4) כדלקמן: "ככל שפולקמן והחברה מצד אחד ויוסטר מצד שני לא יגיעו לכלל הסדר בגישור...יועבר הסיכסוך לבוררות דין מהותי ודיני הראיות ופסק מנומק בפני השופט בדימוס אבי זמיר.

בקשת המבקשים לביטול פסק הביניים ובקשת רשות ערעור על קביעותיו (רע"ב 21814-04-21) נדחו, ופסק הביניים אושר וניתן לו תוקף של פסק דין (קביעות כב' השופטת טולקובסקי בפסק הדין מיום 11.8.2021).

בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין, ומשקלו של שיקול אחד עשוי להיות מושפע ממשקלו של השיקול האחר, ולכן תוארו כ"מקבילית הכוחות", כאשר ככלל מעניק בית המשפט העליון למאזן הנוחות את משקל הבכורה (רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (נבו 23.5.2005)).

...

אני סבור, כי אין בטענה זו כדי להשפיע על מסקנותיי לעיל, מאחר וכפי שציין הבורר בהחלטתו מיום 21.6.2023 בבקשה לעיון מחדש, אותן החלטות קודמות שניתנו על ידו בבקשות המשיבים, עוסקות בטענות שונות מאלו שמועלות בתביעה החדשה וכל בקשה נדחתה לאור נסיבות ספציפיות הנוגעות לה, השונות מענייננו.

לא שוכנעתי בטענת המבקשים, כי הם "יידרשו להקצות זמן ומשאבים נוספים למענה לכתב תביעה אשר אינו בסמכותו של כבוד הבורר." (סעיף 37 לבקשה).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מיקה בנקי), מיום 15.5.2023, בת"א 43031-09-22, שלפיו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות (להלן גם – בקשת הביטול), מהנימוק שלא עלה בידיהם להצביע על עילה לביטולו על-פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות או החוק).

על רקע מחלוקת זו פנו הצדדים להליך בוררות בבית הדין לבוררות בדיני ממונות – מטה בנימין בישוב פסגות, שהתקיים לפני הדיינים, הרב יהונתן בלס, הרב ש' יוסף ויצן והרב אוריאל חוברה (להלן – בית הדין או הבוררים).

ראשית, אין הסכם בוררות בתוקף (סעיף 24(1) בחוק), מאחר שחתימת המבקש על שטר הבוררות אינה שלו, המבקשת לא חתמה עליו ואף אין התאמה בין התאריך הכתוב למועד החתימה בפועל; שנית, אם אין הסכם בוררות בתוקף, אזי פסק הבוררות ניתן בלי שהבוררים התמנו כדין (סעיף 24(2) בחוק); שלישית, הבוררים חרגו מסמכותם בכך שדנו בעינייני תיכנון ובניה המסורים באופן בלעדי לרשויות התיכנון (סעיף 24(3) בחוק); רביעית, פסק הבוררות שנימסר לצדדים לא היה חתום (בנגוד לסעיף 20 בחוק); חמישית, המבקשת לא נכחה בדיון מיום 10.5.2022 ואף לא הוזהרה כי הדיון עשוי להתקיים בהעדרה (סעיף י' בתוספת הראשונה של החוק); שישית, ביטול פסק הבוררות מחמת הצדק, בהיותו פוגע בזכותם הקניינית של המבקשים, תוך עשיית עושר ולא במשפט מצד המשיבים אשר ישתמשו במקרקעין של המבקשים ללא תשלום דמי שימוש ראויים.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בעינייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או אם נידרשת היתערבות בית המשפט משקולי צדק או לשם מניעת עוות דין (ראו למשל: רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1 (2004)‏‏, פסקה 10, כבוד השופט י' טירקל; רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010)‏‏, פסקה 18, כבוד השופט י' דנציגר; רע"א 5448/20 אמירי זיכרון יעקב בע"מ נ' האחים אבו עיאש בע"מ (23.9.2020)‏‏, פסקה 17, כבוד השופט ד' מינץ).

...

מאחר שלא נאמר כי ההצעה בלתי הדירה, המשיב לא פעל על-פיה והמבקשים מיהרו לחזור בהם מהסכמתם, הרי שהמסקנה היא כי אין הסכם מחייב; שלישית, בית המשפט קמא התעלם מקיומו של תנאי מתלה שנקבע בפסק הבוררות, שלפיו על המועצה האזורית להנפיק שרטוט לוועדה המחוזית וכי עד היום הדבר לא נעשה.

לאחר עיון זה החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, לדון בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018), ולקבל את הערעור.

נושא הסכמת הצדדים מיום 15.5.2023 לנוכח המסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הפגם החמור שנפל בו, ספק אם נדרשת בחינת שאלת המשמעות של ההסכמה החלקית במסמך הסכמת הצדדים מיום 15.5.2022.

לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שאישר את פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד תוסיה כהן, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא תביעה לפינוי המשיבה.

ביום 20.7.21 ניתן בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' טוקר) פסק דין במסגרת תביעת פינוי שהגישה המשיבה נגד עמותת פתחי ציון ממבנה פנימייה הבנוי על המקרקעין שהוחכרו למבקשת.

ראשית, נטען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית, מחמת כך שהסמכות העניינית לידון בתביעה שכנגד נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום; שנית, נטען כי טענות המשיבה לא נתמכו בתצהיר; שלישית, נטען כי הסכם תשס"ד היה הסכם זמני שפקע לפני שנים רבות; רביעית, נטען כי המבקשת איננה צד לתניית הבוררות, החלה רק על מחלוקות בין המוסדות, כאשר המבקשת אינה מכונה בהסכם כ"מוסד"; חמישית, נטען כי אין מדובר בתניית בוררות, אלא בתניית שיפוט, על פיה, הסכימו הצדדים להתדיין בפני בית הדין הרבני האיזורי; שישית, נטען כי ההחלטה גורמות למבקשת עוות דין חמור, שכן יהיה עליה לקיים בוררות לפי דין תורה ולא לפי דיני מדינת ישראל, ללא כפיפות לדיני הראיות ולסדרי הדין; שביעית, נטען כי המשיבה מנועה מלהסתמך על תניית הבוררות, לאור הליכים משפטיים שנקטה בהם בבית המשפט כנגד המבקשת וכנגד עמותת פתחי ציון; שמינית, נטען כי תניית הבוררות הנה תניית בוררות צרה, שעניינה מצומצם למחלוקות הקשורות לחלוקת השטחים בין המוסדות ובעניינים המוסדרים בסעיפים 12-15 להסכם תשס"ד, להבדיל מתניית בוררות רחבה, שעניינה "כל סיכסוך בין הצדדים"; תשיעית, נטען כי בשנת 2010 נחתם בין הצדדים הסכם בר רשות אשר אינו כולל תניית בוררות, דבר המעיד על כך שהצדדים לא התכוונו שתחול ביניהם תניית בוררות; עשירית, נטען כי לאור טענות המשיבה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד בדבר פגמים בהתנהלות המבקשת ובהרכב האורגנים שלה, מדובר בטענות חוקתיות, אשר אינן מתאימות להכרעה בבוררות.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים שבכתב ושמיעת השלמות הטיעון בדיון שהתקיים ביום 2.5.24 הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה.

לעצם העניין, סבורני שיש לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא, על מנת שינמק את החלטתו, יפרט את שיקול הדעת שהפעיל, תוך פירוט הטעמים שהביאו אותי להעדפת טענות המשיבה, על פני טענות המבקשת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט קמא מבוטלת.