בבית המשפט העליון
רע"א 5999/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
דוד ייני בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ענבל בית הלחמי-ריבן, עו"ד מנהלת מיוחדת
2. עיזבון המנוח עמנואל הקייני ז"ל
3. כונס הנכסים הרישמי
4. נילי למדן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.6.2021 בפש"ר (מחוזי ח"י) 601/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ב' טאובר – סג"נ
בשם המבקשת:
עו"ד יוסף ברינט
בשם המשיבה 1:
בעצמה
בשם המשיב 2:
עו"ד נביל מטר
בשם המשיב 3:
עו"ד שרית ליפשיץ גריידי
בשם המשיבה 4:
עו"ד יואב אניספלד
][]פסק-דין
ביום 12.4.1994 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' נאמן) את פסק הבורר.
אם כן, גם אם נניח שעד אותו שלב לא ניתנה הסמכות, הרי שזו הוקנתה למנהלת המיוחדת, למצער בדיעבד, בהחלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי.
...
ביום 30.6.2021 החליט בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ב' טאובר), כדברים האלה: "אין מחלוקת וזו היא נקודת המוצא, כי הערת האזהרה נרשמה לטובת [חברת ייני], להבטחת פירעון חוב כספי [שעמנואל] חייב [לחברת ייני], זאת להבדיל מהערת אזהרה שנועדה להבטיח זכות קניינית בנכס. [...] בהינתן האמור, ברי כי [חברת ייני] אינה יכולה לטעון לזכויות קנייניות בנכס או בדירות שנבנו בו. לצד זאת, אין מחלוקת כי הליכי רישום הנכס כבית משותף אינם מתקדמים, לשיטת המנהלת המיוחדת בשל קיומן של הערות האזהרה הרובצות על הנכס, לרבות זו שרשומה לטובת [חברת ייני], וכן אין מחלוקת כי [חברת ייני] לא פעלה להגשת תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר של [העיזבון] תוך שעמדה לה בטוחתה, ואולם בעניין זה קיימת גם מחלוקת אם [חברת ייני] יודעה אודות הליכי הפש"ר של העיזבון. בנסיבות אלה, נדמה כי קבלת בקשת המנהלת המיוחדת בדרך של חיוב [חברת ייני] להסכים למחיקת הערת האזהרה תוך ויתור על הבטוחה שבידיה, אינה יכולה להתקבל. יחד עם זאת, סבורני כי ראוי לאזן בין זכויותיהם של הצדדים על דרך התניית מחיקת הערת האזהרה באישור מתן הארכת מועד [לחברת ייני] לצורך הגשת תביעת חוב לפי מעמדה כמי שמחזיקה בבטוחה של הערת אזהרה. פתרון זה יש בו כדי לקדם את הליכי רישום הנכס כבית משותף, תוך שמירה על זכויותיה של [חברת ייני] בהתאם לדיני הנשייה המקובלים בהליכי פשיטת רגל. תוצאה זו עומדת גם בקנה אחת עם דעת הרוב בעניין שולמן, שעוסק כאמור בהערת אזהרה שלילית שנרשמה על זכויות במקרקעין של חייב, כדי להבטיח פירעון חוב כספי". נפסק אפוא, כי "הערת האזהרה שרשומה לטובת [חברת ייני] תימחק. במקביל וכתנאי למחיקת הערת האזהרה, יוארך המועד להגשת תביעת חוב על ידי [חברת ייני]".
מכאן הבקשה שלפנַי.
בנסיבות הללו, אף לפי אמות המידה המקלות שנקבעו בפסיקה, לגבי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (21.8.2012)), אין מנוס מלקבוע, כי חברת ייני אינה יכולה עוד לתבוע את חובו של עמנואל כלפיה.
נוכח מסקנה זו, סבורני כי היה מקום להורות על מחיקת ההערה, אף ללא הארכת מועד להגשת תביעת חוב.
אשר על כן, על-פי תקנה 146(א)(2) לתקנות, המסמיכה את ערכאת הערעור "לאשר את ההחלטה שעליה מערערים [...] מנימוק שונה" – הערעור נדחה בזאת.