בקשת רשות ערעור על פסק בוררות של בית הדין לממונות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא ג' ארנברג) מיום 29.11.18, בגדריו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' לנגה) מיום 1.5.18.

רקע בין הצדדים היתנהל הליך בוררות בבית הדין לממונות "כתר תורה – בית וגן", בגדריו ניתן פסק בוררות ראשון ביום 4.5.2010 ופסק בוררות שני ביום 9.2.12.

בית הדין מחייב את מישפחת בלוקה ומשפחת פוקסברומר ליידע ולעדכן את בית הדין באופציא הרצויה להם לא יאוחר מתאריך יז' אדר תשע"ב. ביום 20.4.17 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות בבית משפט זה (הפ"ב 30129-04-17).

בית משפט השלום דחה את העירעור וקבע כי לא ניתן להעלות בלישכת ההוצאה לפועל טענת פירעון ביחס למועד שקדם לאישור פסק הבורר על ידי בית המשפט, תוך שציין כי "המקום להעלותה במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר או בהליך נפרד אחר". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפנינו.

...

המסקנה לפיה רשאי החייב לטעון טענת "פרעתי" בנוגע למעשים שעשה בתקופה בין מתן פסק הבורר לבין אישורו בבית המשפט זוכה לתימוכין גם מהתוצאה האפשרית של התפיסה ההפוכה.

טענות אלה לא נדונו בערכאות הקודמות והן חורגות ממסגרת הדיון בהליך זה. לפיכך לא מצאנו לנכון לדון בטענות אלה, מבלי שהדבר ייחשב להבעת עמדה בעניינן.

לנוכח כל האמור לעיל הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי אין מניעה מלהעלות בלשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" ביחס לתקופה שלאחר מתן פסק הבורר וקודם לאישורו, וכי על רשם ההוצאה לפועל לדון בטענה זו של המבקש.

בסעיף 11 להסכם הבוררות נקבע "הצדדים מצהירים כי קראו את סדרי הדין של בית הדין ומקבלים אותם על עצמם ומתחייבים לנהוג על פיהם". בפרק ט' בסדרי הדין של ביה"ד לממונות, שכותרתו "ערעור", נקבע כדלקמן: "1. לצדדים הזכות לערער על פסק -דין או על החלטה של בית הדין בהתאם לתקנות אלו, זולת אם וויתרו על זכות זו בהסכמה בכתב או בהסכמה בעל פה שתרשם בפרוטוקול בית הדין.

בעניינינו, בקשת רשות העירעור שהוגשה על ידי המבקש נדחתה תוך שנקבע כי אין בטיעוני המבקש "להצדיק מתן רשות ערעור על פסק הדין ועל פסק הדין המשלים של בית דין קמא". בית משפט קמא קבע כי היתקיים הליך ערעור, כך שעילות הביטול העומדות למבקש הן עילות הביטול הקבועות בסעיף 24(9) ו-(10) לחוק.

...

בנסיבות אלה, כאשר מנגנון הערעור שנקבע בהסכם הבוררות אינו תואם את הוראות סעיף 21א לחוק, ומשבפועל בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש נדחתה ולא התקיים דיון בערעור, אין בידי לקבל את קביעת בית משפט קמא כי מדובר בפסק בוררות בערעור.

בענייננו, מקובלת עלי טענת המשיב כי נוכח הימשכות ההליכים והעובדה שמדובר בחוב על פי הסכם הלוואה משנת 2004, כמו גם בהתחשב בסיכויי הבקשה לביטול שהוערכו על ידי בית משפט קמא כנמוכים, וכאמור לא ראיתי להתערב בקביעה זו, יש להעמיד את גובה הערובה על הצד הגבוה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הדיון בבר"ע 29475-05-20 מתייתר ואני מורה על מחיקתה.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום ירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 17.6.21 ברער"צ 25382-02-21 בגדריו, נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת נ' אפיק דר) מיום 25.1.21 בתיק הוצל"פ 507554/03/18 (להלן-"ההחלטה") לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהעלה החייב- המבקש שבפני.

רקע והליכים קודמים: בתמצית, עסקינן בסכסוך בין שכנים בבית משותף בנוגע לרכוש המשותף, שהתברר בין בעלי הדין ושלושה שכנים אחרים, במסגרת הליך בוררות בבית הדין לממונות "כתר תורה בית וגן". ביום 24.5.2010 ניתן פסק בוררות ראשון שנתן תוקף להסכמות הצדדים (נספח ב' של נספח א' לבקשה, להלן - "הפסק הראשון") שקבע כי המבקש ושכן אחר- פוקסברומר (להלן-"פוקסברומר") "ישלמו יחד לאליצור סך של 12,000 ₪ דמי שפוץ בור המים למחסן. בתוספת 1/2 מע"מ על הסך הנ"ל". פסק בוררות נוסף ניתן ביום 9.2.2012 (נספח ז' בנספח א' לבקשה , להלן-"פסק הבוררות") שעניינו "בקשר לפשרה בחלוקת אחוזי הבנייה בתוספת הבנייה" בבית המשותף.

הטיפול בהיתר הבנייה ע"י המבקש החל לפני מועד פסק הבוררות, מה שמחזק את הקביעות של בית משפט קמא, כי לא די בהגשת בקשה להיתר בנייה כפי שהורה בית הדין על טפול ב "הוצאת רישיון היתר בנייה על המחסן הנ"ל". ההחלטה ניתנה בהתבסס על ראיות המבקש ועדותו ונקבע בדין לטענת המשיב, כי לא הומצאה לבית הדין ההודעה הראשונה על בחירה של המבקש באופציה הראשונה.

...

כמו גם, בקשתו להיתר בנייה בשנת 2017 , לצירוף המחסן לדירתו ולא לדירת המשיב, שהביאו כולם ובין היתר, למסקנה על בחירתו באופציה השנייה.

המבקש, קיבל זכויות בניה על חשבון המשיב ובנה תוספת לדירתו בעוד המשיב יוצא בלא כלום משלא הוסב בור המים למחסן עבורו והביא למסקנה בה אין להתערב, על בחירה באופציה השנייה ולא בראשונה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט טל חבקין) מיום 8.1.2023 בעש"א 16647-12-22 ולפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת יעל קינן – מרקוביץ) מיום 15.11.2022 בתיק הוצל"פ 506063-07-22 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בהחלטה מיום 1.6.2022 דחתה כב' השופטת יהלום בקשה לחתימה על הפסיקתא וכן אישרה כי החלטת בית הדין לממונות מיום 13.9.2018 היא "פסק הבוררות שאושר בפסק הדין מיום 15.8.2020 ואשר הצדדים לו היו יהודה שני וניסים אדרי (בלבד)". ה) לאחר שניפתח תיק הוצל"פ ביקש אדרי מרשמת ההוצל"פ לסגור את תיק ההוצל"פ נגדו בהיעדר יריבות ולאור העובדה שבפסק הבוררות אין חוב ישיר שלו והוא אף לא ערב.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה, מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ  פ"ד לו (3) 123 רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15).

אציין כי אני נותנת החלטתי זו כדן יחיד, בהתחשב בכך שלא מצאתי לנכון ליתן רשות לערער וזאת עפ"י ההלכה ברע"א 5797/14 דוד נ' אהרון, סעיפים 12 ו- 15 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל (14.5.15).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

]השופט ד' מינץ: לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר אשר) מיום 28.8.2023 ברע"א 35175-07-23, בו ניתנה רשות ערעור והתקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (השופטת מ' בנקי) מיום 15.5.2023 בת"א 43031-09-22 אשר דחה בקשה לביטול פסק בוררות.

הסיכסוך התברר בבוררות בבית הדין לממונות מטה בנימין (להלן: בית הדין).

ביום 28.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי התערבותו נידרשת מטעמי צדק ולמניעת עוות דין, נוכח הפגמים המהותיים שנפלו בפסק הבוררות בעיקר בכל הנוגע להיעדר חתימה עליו; בשל הספק הרב בכל הנוגע לשאלה אם ניתנה הסכמת המבקשים להצעת הבוררים; ומאחר שהצעת הבוררים הייתה מלכתחילה "בעייתית מאוד, בלשון המעטה" בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם תמורת "נזיד עדשים". תחילה קבע בית המשפט כי אין מקום להדרש לתגובת אב בית הדין שצורפה ללא רשות ושלא כדין לתגובת המבקשים, והיא נעדרת כל משקל.

...

משמעות הדבר כי הערעור מתקבל.

נוכח העובדה שמדובר בקביעות אשר נראה כי היה בהן כדי להשפיע על קביעת בית המשפט המחוזי בכללותה בדבר קיומה של הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום, אין מנוס מביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור מתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ידון במכלול טענות הצדדים, כמפורט לעיל.