בקשת רשות ערעור על פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה

בבית המשפט העליון בר"ם 783/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המבקשים: 1. אורי מטוס 2. אילנה מטוס נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה – גילבוע 2. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ צד קשור: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 2.1.2019 בעמ"ן 4200-04-18 שניתן על-ידי כבוד הנשיא ז' הווארי תאריכי הישיבות: י"ד בחשון התש"ף (12.11.2019) ח' בסיון השפ"א (19.5.2021) בשם המבקשים: עו"ד יצחק שרף, עו"ד רונית ענבר שרף בשם המשיבה 1 : עו"ד אילן מירון, עו"ד חגי בלמס בשם המשיבה 2: עו"ד יגאל קלדס, עו"ד שירלי תומר, עו"ד ניר סוקולובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יונתן ברמן ][]פסק-דין

בהמשך לכך הגישו המבקשים ביום 4.8.2016 למשיבה 1, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה – גילבוע (להלן: הועדה המקומית), תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה בגין פגיעה בחלקתם.

...

ביום 2.1.2019 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו העומד ביסוד הבקשה דנן, שבו נדחה ערעורם של המבקשים (עמ"ן 4200-04-18, סגן הנשיא ז' הווארי).

דיון והכרעה כפי שכבר צוין, בתום הדיון שהתקיים בפנינו המלצנו למבקשים לחזור בהם מן הבקשה, והם עשו כן. לצד זאת, מאחר שנראה כי השאלה שהועלתה בבקשה הניבה החלטות סותרות בערכאות נמוכות וכי לא קיימת פסיקה מנחה בעניין זה, שלה השלכות מעשיות, מצאנו לנכון להבהיר כי לגוף הדברים אנו סבורים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סיפק מענה נכון לשאלה הפרשנית שעוררה את המחלוקת בין הצדדים.

האמת ניתנת להיאמר: נוסח ההגדרה המופיעה בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה אינו מוביל למסקנה חד משמעית, וזאת בניגוד להגדרה המופיעה בתקנות חישוב שטחים, שממנה עולה בבירור כי מגרש יכול להיווצר גם בתכנית (במנותק מפעולת איחוד או חלוקה).

בבית המשפט העליון בר"ם 8209/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה חוף השרון נ ג ד המשיבים: 1. קבוץ געש 2. סקום (ישראל) בע"מ 3. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כב' השופטת (בדימ') ז' בוסתן) בעמ"נ 8118-11-16 מיום 21.10.2018

בשם המבקשת: עו"ד ישראל נשבן בשם המשיב 1: עו"ד **** אברבנאל; עו"ד גיא פורר בשם המשיבה 2: עו"ד רפאל גרוס בשם המשיב 3: עו"ד יונתן ברמן ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: בהחלטתי מיום 16.11.2020 נדחו בקשות רשות לערער שבהן השיגו בעלי מקרקעין על הקביעות העקרוניות של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בשאלת ההכרה בפגיעה בפוטנציאל תיכנוני כפגיעה בת פיצוי מכוח סעיף 197 לחוק ובקביעת גבולותיה (עמ"נ (מנהליים מר') 55176-12-13 נגור נ' הועדה המרחבית לתיכנון ובניה "שרונים" (14.12.2017) (להלן: עניין נגור)).

החברה מצדה סמכה ידיה על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים, וטענה כי הבקשה לא עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור לבית משפט זה. בתשובתו של הקבוץ (שהוגשה ביום 15.12.2020 בהמשך להחלטתי מיום 16.11.2020), מבקש גם האחרון להסתמך על פסק הדין נושא הבקשה וטוען כי ההוראות שניתנו לשמאי המכריע מגשימות את תכלית הפצוי לפי סעיף 197 לחוק.

...

בעניין זה אני סבור כי נוכח קביעותיו של בית משפט זה בשאלת השווי בעניין דלי דליה יהיה זה נכון להחזיר את הדיון בהליך דנן בשאלה זו בלבד לבית המשפט לעניינים מינהליים, שיידרש לבחינה משלימה של דרך עריכת השומה להערכת הפגיעה במקרקעין במקרה דנן, בראי אמות המידה העקרוניות שנקבעו לכך בעניין דלי דליה.

אעיר כי טענתו של הקיבוץ שלפיה לכאורה קביעותיו של בית משפט זה בעניין דלי דליה בשאלת השווי הוגבלו רק למקרים שבהם נמצאה פגיעה במקרקעין שאינה פגיעה בפוטנציאל התכנוני אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השאלה כפי שנוסחה בפסק הדין והיא נדחית (וראו לעניין זה פסקה 92 לפסק הדין של השופטת ד' ברק-ארז: "[...] יש לבחון האם וכיצד יש מקום להתחשב במחיר השוק ככל שזה משקף את הפוטנציאל התכנוני הכללי של הקרקע (ללא קשר לתכניות שכבר הופקדו או אושרו). יובהר, כי לשאלה זו יש רלוונטיות רק באותם מקרים שבהם עלה בידי בעל המקרקעין להראות כי מתקיימת פגיעה במקרקעין (לרבות פגיעה בפוטנציאל תכנוני במתכונת המתוחמת שעליה עמדנו לעיל, או פגיעה אחרת שעומדת במבחנים הרלוונטיים לעניין זה)"; ההדגשות הוספו – ע' פ').

בסוגיה נקודתית זו בלבד החלטנו לדון בבקשת הוועדה המקומית כאילו ניתנה רשות, הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור בדרך של החזרת הדיון בהליך לבית המשפט לעניינים מינהליים, כמפורט לעיל.

בבית המשפט העליון בר"ם 1079/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. דוד לב 2. אסתר לב נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 14.1.2022 בעמ"ן 72377-10-21 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' אליקים בשם המבקשים: עו"ד ארז שפירא בשם המשיבה: עו"ד הלל גלקופ ][]החלטה

המבקשים הגישו תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) וטענו כי התכנית פגעה בשווי החלקות שבבעלותם בכך שייעדה את המקרקעין שבתחומם מצויות החלקות לפארק מטרופוליטני וביטלה את האופק התיכנוני שנקבע להן כ"שטח ישוב המיועד להתיישבות עירונית או כפרית" בתכנית מתאר ארצית תמ"א 13 (להלן: תמ"א 13).

כידוע, בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור הנסבות במקורן על החלטה של ועדת ערר בתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה יש להחיל אמת מידה מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 2237/11 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקות 14-13 (23.9.2012); בר"ם 7731/17 הועדה המקומית לתיכנון ובניה רחובות נ' שחם, פסקה 15 (7.11.2017); בר"ם 3807/21 הועדה המקומית לתיכנון ובניה צפת נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 12 (29.7.2021)).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בסופו של דבר הבקשה נסבה בעיקרה על יישום העקרונות המנחים את פסיקת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק בנסיבותיו הייחודיות והקונקרטיות של המקרה דנן.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2803/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: חברת כביש חוצה ישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פנחס בנימין וולר 2. משה וולר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 49635-03-21 מיום 3.2.2023 שניתנה על ידי כב' השופט ש' מנדלבום בשם המבקשת: עו"ד רן עמיאל בשם המשיבים: עו"ד פנחס וולר ][]החלטה

כמו כן, מאחר שהמשיבים לא הגישו כל תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) בנוגע לנזק שניגרם להם בשל שינוי ייעוד הקרקע בחלקה 146, יש לחשב את הפצוי המגיע להם לפי שווי הקרקע לאחר שינוי יעודה, קרי כקרקע המיועדת לדרך ותשתיות.

...

המשיבים טענו בתביעתם כי בסופו של דבר המבקשת לא שילמה להם כל סכום שהוא, ובכלל זה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.

כזכור, טענותיהם של המשיבים אינן נוגעות למחלוקת השמאית בין הצדדים, והתנהלותה של המבקשת עשויה להיות רלוונטית לפרשנות ההסכמה ביניהם, אם כי מובן שאינני קובעת מסמרות בנושא זה. לפיכך טענותיה של המבקשת לעניין היעדר הרלוונטיות של המסמכים אותם הורה לה בית המשפט להעביר לעיון המשיבים – נדחות.

לכן, מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה על המבקשת למסור למשיבים מסמכים ולהשיב על שאלות בנוגע למשא ומתן שניהלו הצדדים במטרה להגיע לפשרה, ובפרט למסור להם את השמאות הראשונה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ם 4351/23 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המבקשים: 1. סלאח מחמד ביסאן 2. עיזבון מוניר האני ביסאן 3. חמד נמר ביסאן 4. עפו סעיד ביסאן נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מעלה הגליל 2. נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בשם המבקשים: עו"ד סלים וקים בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כב' השופט ד' צרפתי) בעמ"נ 4466-01-23 מיום 10.5.2023 ][]החלטה

המבקשים הגישו בשנת 2003 תביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 לועדה המקומית לתיכנון ולבניה מעלה הגליל (היא המשיבה 1; להלן: הועדה המקומית), בטענה כי ערך חלקותיהם נפגע עקב אישור תכנית של הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז צפון "תכנית מפורטת מס' ג/7856, דרך 854 כרמיאל מעלות בקטע תפן-מעלות" (2000) (להלן: התכנית).

...

לסיכום, נקבע כי הבקשה אינה מגלה עילה לחידוש הדיון בעררים, וכי אף בהתקיים עילה מעין זו, היה מקום לבחון האם יש הצדקה להיענות לבקשה "חרף מה שנראה על פניו כשיהוי בלתי מתקבל על הדעת" (סעיף 10 להחלטה).

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.