רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לפינוי מקרקעין בגבעת שמואל הידועים כחלקה 31 בגוש 6392, הנמצאים במיתחם הידוע בשם "פרדס רוזנבלום" (המקרקעין).
אלא ששמיעת הראיות בתיק התעכבה נוכח העירעור שהגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי על פסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים, ובקשת רשות העירעור שהגישו הנתבעים לבית המשפט העליון (שבסופו של דבר, נדחו, כאמור).
עולה מכל האמור, שיש להורות על פינוי הנתבעים מבית המגורים ואין להורות לתובע לשלם להם פיצויים כנגד כך.
בשים לב לכך שמדובר בבית מגורים ולהיעדר פיצוי בפועל נוכח קזוז חוב דמי שימוש ראויים כאמור, מצד אחד, ולהימשכות ההליכים ולכך שלפחות מהמועד שבו ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, ברור לנתבעים כי יהיה עליהם לפנות את המקרקעין, מצד שני - אני מורה לנתבעים לסלק ידם מבית המגורים בתוך 6 חודשים מהיום.
...
אני דוחה, אפוא את הטענה בסיכומים כאילו יש לפסוק לנתבעים פיצוי בגובה הערך הנוכחי של השקעותיהם בבניה (שממילא לא הוכחו) ואת טענותיהם של הנתבעים כלפי חוו"ד השמאית פריאל בעניין זה. הנתבעים טענו עוד, כי אין בסיס בדין או בפסיקה להפחתה בשיעור של 50% או להפחתה בכלל.
אשר לשטח המבנה, מקובלת עלי עמדת התובע, כי יש להביא בחשבון 76.3 מ"ר, שכן נתון זה מסתמך על מדידה של מודד מוסמך שבוצעה עבור התובע, בעוד שהשמאי בן ארי הביא בחשבון 78 מ"ר, לפי מדידה שערך בעצמו (ראו ח"נ).
התוצאה היא שהנתבעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו כנגד פינוי בית המגורים, שכן חובם לתובע בגין דמי שימוש עולה על הפיצוי המגיע להם בגין השקעותיהם במקרקעין.
עולה מכל האמור, שיש להורות על פינוי הנתבעים מבית המגורים ואין להורות לתובע לשלם להם פיצויים כנגד כך.
בשים לב לכך שמדובר בבית מגורים ולהעדר פיצוי בפועל נוכח קיזוז חוב דמי שימוש ראויים כאמור, מצד אחד, ולהימשכות ההליכים ולכך שלפחות מהמועד שבו ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, ברור לנתבעים כי יהיה עליהם לפנות את המקרקעין, מצד שני - אני מורה לנתבעים לסלק ידם מבית המגורים בתוך 6 חודשים מהיום.
