בקשת רשות ערעור על עסקת מתנה בין אב לבנו

בשלב סיום הראיות מוגשת חוות דעת משלימה של מומחה מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד ממנה עולה כי קיימת התכנות שעיסקת המתנה זויפה על ידי אחיה של התובעת הוא הנתבע 2 ועל כן 12 היא מגישה תביעה מתוקנת ללא עתירה לקבלת רשות בית המשפט וזאת מכוח תקנה לתקסד"א התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות").

מומחה מטעם בית המשפט, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שבקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצימצום" ותקנה 180 (ג) לתקנות החדשות קובעת כך: תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשפ"א ( 1 בינואר 2021 ) (להלן – יום התחילה) והן יחולו על הליך לרבות ערעור, שניפתח ביום התחילה או לאחריו, ולעניין ערעור – אם ההחלטה שעליה מבקשים לערער ניתנה לפני יום התחילה והמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 , הוא ביום התחילה או לאחריו, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור לפי המועד הקבוע בתקנות אלה; ואולם ההוראות האלה יחולו מיום התחילה: על הליכים שניפתחו ערב יום התחילה – חלק א', ובחלק ב' – 33 תקנות ו - 33 בפרק ג', פרקים ה' עד ז', תקנות 50 עד 55 בפרק ח', י"א, י"ב, ט"ז, י"ח, י"ט, כ' וכל תקנה אחרת שבית המשפט הורה לבעלי הדין לקיימה; על הליכים שטרם הוגש בהם כתב תשובה וטרם חלף המועד להגשתו – יחול נוסף על האמור בפיסקה ( 1) פרק ט'; על הליכים שנקבעה לגביהם ישיבת קדם - משפט במועד המאוחר בשישים ימים מיום התחילה יחולו נוסף על האמור בפיסקה ( 1) פרקים ח', י' וי"ג. עיון בתקנות החדשות מלמד כי נושא המומחים, לרבות מומחה מטעם בית המשפט, הוסדר בחלק ב', פרק י"ד של התקנות החדשות.

בכך שונה נוסח התקנה מהנוסח הקודם של תקנה 178 לתקנות הישנות, שלא קשרה את זכות התיקון לתוכן של חוות הדעת (ראו: ע"א 644/71 אליהו שאבי נ' עובדיה בן יצחק, ו - 34 .

לא ניתן מצד אחד לטעון שהתובעת זכאית לאכיפת הסכם מתנה במקרקעין בינה לבין אביה המנוח מכוח אותו הסכם ובאותה נשימה לטעון כי הוכח שההסכם מזויף והיא זכאית לכך מכוח התחייבות או מצג של אחיה.

...

הנתבע 2 מתנגד להגשת כתב תביעה מתוקן בטענה כי מדובר בהליכים שהחלו להתנהל לפני כניסת התקנות החדשות לתוקפן ולאור הוראות המעבר שבתקנה 180 לתקנות החדשות אין לאפשר התנהלות זו. לדבריו לפי התקנות החדשות במקרה שבו תובע מעוניין לתקן כתבי טענותיו הוא יכול לעשות כן רק לפי התקנות החדשות ואלה מצריכות רשות בית המשפט שלא ניתנה.

ראשית, גם לפי תקנה 136 לתקנות הישנות יש לבחון האם התיקון של כתב התביעה הוא "לאור האמור בחוות הדעת". פרשנות תקנה 136 לתקנות הישנות היא שהתיקון צריך להיות בזיקה לחוות דעת המומחה ואין לאפשר מקצה שיפורים שאינם נובעים מחוות הדעת.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הייתה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן ואף אם הייתה עותרת לתיקונו על בסיס הטיעונים מושא הודעתה בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן לא היה מקום להתיר לה לעשות כן ולפיכך אני מורה על מחיקתו.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בת"א 72873-01-19 מיום 24.7.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להמנע מלהשלים עסקה להעברת זכויות במקרקעין שבמחלוקת.

כך למשל, נטען כי עסקת המתנה לא דווחה ולא נרשמה אלא בחלוף חמש שנים; כי עסקת המתנה נערכה על-ידי המשיבה 3, ומכאן כי העסקה נגועה בנגוד עניינים; וכי העסקה הוסתרה מבני המשפחה לאורך שנים.

ואולם, בית המשפט המחוזי לא קבע כי נערכה עסקת מתנה כאמור, אלא הבהיר כי למעשה נערכה עסקה בין המבקש לבין אביהם של הנכדים "כך שמדובר לכאורה באותה עסקה מול [הנכדים] באמצעות אביהם" (פסקה 27 להחלטה).

איני נידרשת לשאלה זו בשלב זה, ומהות העסקה בין המבקש לאביהם של הנכדים תתברר, ככל שיהיה בכך צורך, במסגרת ההליך העקרי, כמו גם שאלות נוספות (ובהן – מדוע עברו שנים רבות מאז עסקת המתנה הנטענת ועד לרישומה של הערת האזהרה בגינה; מדוע דיווחה המשיבה 3 על עסקה שלא היתקיימה לכאורה; ומדוע חתם הרוכש על עסקת המכר עוד לפני שנרשמה הערת אזהרה לטובת הבת).

...

סיכויי התביעה בענייננו, בית המשפט המחוזי, אשר התרשם מעדים רבים, הצפויים אף להעיד בהליך העיקרי, ובהם המבקש, בתו, אשתו, בנו והרוכש, הגיע לכלל מסקנה כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים.

מכל מקום, לא מצאתי כי יש בטענותיו של המבקש בנדון כדי להטות בשלב זה את הכף בדבר הערכת סיכויי התביעה, וזאת לנוכח כל האמור לעיל.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בע"ם 1403/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית 7. פלונית 8. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.1.2020 בעמ"ש 55156-10-19 שניתנה על-ידי כבוד השופטים ח' שרעבי, א' אילון ו-ר' איזנברג בשם המבקשים: עו"ד חנא בולוס ][]החלטה

מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין המבקשים, שהם בני זוג, לבין שמונת אחיו של המבקש 1 (להלן: המבקש), הם המשיבים.

בהמשך לכך, ביום 19.7.2017 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה ובה עתרו למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי הם הבעלים של חלקים נוספים בשתי החלקות, וזאת בשל שתי עיסקאות מתנה שנחתמו, לפי הנטען, בין המבקש לבין האב המנוח.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

על כן, הבקשה נדחית לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בשם המבקש: עו"ד עמית המפל; עו"ד רווית בן סרוק וילוז'ני ][]החלטה המבקש והמשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) הם אחים, שהוריהם נפטרו (האם בשנת 2013 והאב בשנת 2015; להלן: האב או המנוח; וביחד: ההורים).

נקבע כי ביום 27.11.2014 הושלמה עסקת המתנה בין הצדדים, הן על פי נוסח כתב ההיתחייבות הן לפי המסמכים האחרים שנחתמו באותו מועד; וכי גם אם עסקינן בהתחייבות ליתן מתנה בלבד יש לראות בחזרתו של המבקש מן המתנה ככזו שנעשתה בחוסר תום לב, ולא הוכחה היתנהגות המצדיקה ביטול ההיתחייבות בנסיבות העניין.

בהמשך לטענותיו בהליכים הקודמים, טוען המבקש כי יש לפרש את כתב ההיתחייבות על רקע מכלול נסיבות חתימתו (ולא על לשונו בלבד), וכי פרשנות זו מובילה למסקנה כי התחייבות המבקש לא הייתה בלתי הדירה; כי במקרה דנן הובאו הראיות הנדרשות לסתור את ויתורו (לכאורה) על זכותו לחזור בו בן המתנה; וכי היתנהגות המשיבות באה בגדרי "היתנהגות מחפירה" הנדרשת להחלת סעיף 5(ג) לחוק.

כידוע, רשות לערער ב"גילגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעירעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תנתן במשורה, מקום שבו עולה מהבקשה שאלה החורגת מעניינים של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר המנעות ממתן רשות ערעור תיגרום למבקש עוות דין חמור (ראו למשל בע"ם 538/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (19.2.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

...

אשר לדמי השכירות, נוכח קביעותיו לעיל, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות סך של 26,700 ש"ח. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה) דחה את ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

בהמשך לטענותיו בהליכים הקודמים, טוען המבקש כי יש לפרש את כתב ההתחייבות על רקע מכלול נסיבות חתימתו (ולא על לשונו בלבד), וכי פרשנות זו מובילה למסקנה כי התחייבות המבקש לא הייתה בלתי הדירה; כי במקרה דנן הובאו הראיות הנדרשות לסתור את ויתורו (לכאורה) על זכותו לחזור בו בן המתנה; וכי התנהגות המשיבות באה בגדרי "התנהגות מחפירה" הנדרשת להחלת סעיף 5(ג) לחוק.

לאחר שעיינתי בבקשה המתוקנת ובפסקי הדין הקודמים להליך דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

הבקשה נדחית.

למעלה מזאת, המדובר בהענקת מתנה בין אב לבנו, שאף להודאתו הכיר וידע כי אחותו פועלת במזנון מזה שנים, ואף בהתנהלותו במשך 3 שנים מרגע שקבל את הזכויות במיתחם במתנה מהוריו, לא מצא לערער על כך, והסכים לקבל את המתנה מהוריו ללא כל תנאי או הסתייגות.

כך אף המכתבים שנשלחו ע"י ב"כ דאז ומטעמו, טרם הגשת תביעת הפינוי, מורים כי לא ערער על זכויותיה של הנתבעת כבעלת רשות בלתי הדירה ולא ביקש לבטלה.

בעניינינו, לא שולמה תמורה עבור המיתחם, שכן עסקינן בעסקת מתנה.

...

בנסיבות אלה אני מורה לנתבעת להשיב לתובע: סך של 1598.30 ₪ בתוספת סך של 340.70 ₪, ששולמו ע"י התובע לעיריית יוקנעם, שהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מימים 25.4.13 ו - 17.7.13 בהתאמה.

עם זאת, כפי שהציעה הנתבעת, וכפי שמתחייב על פי דין, אני מורה כי כל הוצאה בגין מערכות משותפות במתחם ישולמו ע"י כל כלל המחזיקים בחלקים שווים וכנגד אסמכתא על ההוצאה בפועל.

התביעה לפינוי וסילוק יד נדחית.