בקשת רשות ערעור על עיכוב פינוי נכסים משועבדים

ההצעה לא אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל וכנגד החלטתו הוגשה בקשת רשות ערעור שטרם הוכרעה.

" (המכתב צורף כנספח ז' לכתב ההגנה של צד ג', כן צורף לתצהיר התובעת) במכתב מיום 15.6.2014 (נ/11) דחה ב"כ הבנק את טענות צד ג', תוך שציין כי הסיכום מיום 8.10.2013 בוטל במכתב כונס הנכסים מיום 6.2.2014,הודעות לפינוי הנכס נימסרו כדין באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, ופינוי כל הנכס המשועבד יתבצע במועד הקבוע לכך.

בהחלטתו מיום 10.9.2014 (נספח י"ב לתצהיר הנתבע 2, נ/10), דחה כב' רשם ההוצאה לפועל את הבקשה, תוך שקבע כי הפינוי בוצע כדין וכי לא הוגש ערעור על החלטת הרשמת מיום 23.6.2014 אשר אישרה את הפינוי.

לעניין זה ראו בר"ע (נצ') 1225/06 אדהם שחברי נ' בנק הפועלים בע"מ סניף נצרת (27.11.2006): "מטרת הוראת סעיף 64(ב) לחוק ההוצל"פ היא להעמיד את צד ג' המחזיק בנכס על העובדה שבתאריך הפינוי המיועד הוא עלול להידרש להתפנות מן הנכס. ידיעה זו תאפשר לצד ג' להיערך לקראת הפינוי, או לפנות, בהתאם לסעיף 65 לחוק, לראש ההוצאה לפועל בבקשה להשהות את הפינוי עד לקבלת צו לעיכוב ההליכים מבית המשפט המוסמך להכריע בשאלת זכויותיו להחזיק בנכס." משכך, נקבע כי המצאת אזהרה והודעת פינוי הינם תנאי מוקדם להליכי הפינוי, וכי לא מדובר במהלך טכני ופורמאלי גרידא (לעניין זה ראו דברי כב' השופט טירקל ברע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי פ"ד נו(1) 668, 671).

...

ז - סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד בנק ירושלים נדחית.

התובעת תשלם לבנק שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.

התביעה נגד עו"ד דוחא נדחית.

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט העמית משה סובל-שלום) מיום 26.11.2018 (עש"א 18768-03-18), אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת רשם ההוצאה לפועל (להלן: הרשם) (תיק הוצל"פ 525697-11-16) (להלן: החלטת הרשם) מיום 8.3.2018, לפיה נדחתה בקשתה לעיכוב הליכים ובטול פינויה מהדירה ברחוב הרפסודה 24 בראשון לציון, הידועה כחלקה 52 בגוש 6826 (להלן: הדירה).

עוד נטען לעניין חוסר תום הלב של המבקשת, אשר לאחר חתימותיה על כל מיסמך אפשרי וכך אישור כי ניתן לממש את הנכס כפנוי, טוענת עתה המבקשת כי יש לעכב את הפינוי.

דברים אלו יפים גם בעת שמתייחסים אנו לסעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ, וזאת כאמור בהתייחס לבקשה של מימוש המוגשת בפני רשם ההוצל"פ. שונים הדברים בעת שהוראת המכירה והוראת הפינוי, וכך גם עצם המימוש, ניתנים שלא על ידי רשם ההוצל"פ ולא במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח לשם מימוש שעבוד, אלא על ידי בית משפט בפסק דין, שאזי רשם ההוצל"פ אינו אמור לבחון את כל אשר פורט וכמובן שאינו רשאי להעביר תחת "שבט ביקורתו" את פסק דינו של בית המשפט.

...

בנוסח זה נקבע מפורשות על מינוי כונס נכסים לשם אכיפת השיעבוד, דהיינו ב"כ המשיבה, עו"ד רוסק, וכן "הנני מורה כי הנכס יימכר כפנוי מכל אדם וחפץ וניתן צו לפינוי המשיבה ו/או מי מטעמה הנמצא בנכס ללא צורך בהמצאת דיור חלופי למשיבה ו/או מי מטעמה". למעשה ניתן היה לפעול במסגרת תיק בית המשפט ולאחר שמונה כונס נכסים.

בנסיבות שכאלו, סבורני כי הניסיון לעכב את המימוש ואת הפינוי הינו מעל ומעבר לאותו שמץ של חוסר תום לב, ניסיון שלמעשה צלח לאור העיכוב הממושך במימוש.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות, ואנו מחייבים את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

הבנק טוען אף הוא כי סכויי העירעור הם קלושים, ומדגיש כי אין מחלוקת בדבר קיומו של שיעבוד על הנכס לטובתו, כמו גם באשר לידיעת המבקשים אודותיו ולעובדה שהשעבוד קדם להסכם המכר בין החייב למבקשים.

הכונס הרישמי הוסיף וציין, כי לשיטתו הדרך הנכונה להשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי היא באמצעות הגשתה של בקשת רשות ערעור, בהיתחשב בכך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה טפלה להחלטה העיקרית שניתנה כבר ביום 12.8.2020.

כפי שצוין, במסגרת ההליכים שכבר התנהלו בין הצדדים ניתנו למבקשים הזדמנויות רבות למנוע את הפינוי או לחלופין להתארגן למציאת דיור חלוף למבקש 1, אלא שהם לא עשו כן עד כה. מנגד, עומדים האינטרסים הלגיטימיים של הנושה המובטח כמו גם של יתר נושי החייב (ראו: ע"א 2526/10 זילברמן נ' עו"ד שפלר ישראל בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 34 (12.4.2010)) אשר מקבלים משנה תוקף בנסיבות שבהן הליכי מימוש הנכס מתעכבים זה זמן רב. לבסוף יש לציין, בהיתחשב גם בכך שהמבקש 1 מתגורר בשכירות בנכס, כי אף אם ערעורם של המבקשים יתקבל – ומבלי שאני נידרשת לשאלת סכויי העירעור – ניתן יהיה לפצותם בכסף על הנזק שייגרם להם.

...

לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש 1 זמן התארגנות אחרון נוסף, אני מורה כי פינויו מהנכס לא יבוצע לפני יום 10.12.2020.

כמו כן אני מורה כי הרשמים יבחנו האם אכן יש צורך בשלב זה בניהול ההליך תוך חיסיון פרטי הצדדים, כפי שנעשה בבית המשפט המחוזי, ועל כן נעשה כך בעת פתיחתו של התיק במזכירות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8599/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: בנימין כהן נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד גיל אפרתי נאמן 2. בנק מזרחי טפחות 3. מונו מוד סחר ושיווק בע"מ 4. הממונה על הליכי חידלות פירעון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 1.11.2022 בעחדל"פ 48892-04-22 בשם המבקש: עו"ד חופית סיון ][]החלטה

הבנק הוסיף כי בהמשך להחלטת רשם ההוצאה לפועל ביקשו המבקש ואישתו לעכב את הפינוי וניהלו עם הבנק משא ומתן בניסיון להגיע להסדר, אולם הדבר לא צלח, ובשלב מסוים הוגשה נגד המבקש על ידי אחד מנושיו האחרים, הבקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי החוק.

נטען בין היתר כי המבקש כלל לא ניסה להיתמודד עם העובדה שזכות הפינוי שהוענקה לבנק על ידי רשם ההוצאה לפועל לא הוכפפה לסידור חלוף; כי לא הוגש ערעור על ההחלטה בתיק ההוצאה לפועל המאפשרת את פינוי הדירה על ידי הבנק והיא הפכה חלוטה זה מכבר; כי הפער בין שכר הטירחה שייגבה על ידי בא-כוחו לבין שכר הטירחה שהיה משולם לנאמן נופל מהיתרון שצומח ממימוש כזה ומהעדר הצורך בתשלום סידור חלוף; כי אין כל חשיבות לקרן החוב; כי בשום נקודת זמן שקדמה לתחילת הליך חידלות הפרעון המבקש לא היה מוכן לפנות את הדירה; וכי חלוף הזמן מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל היטיב עם שווי הדירה.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בו טען כי שגה בית המשפט עת חרג מהוראת סעיף 248(א)(1) לחוק, המורה באופן ברור כי במקרים שבהם אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח, בררת המחדל היא מימוש דירת המגורים של החייב על ידי הנאמן.

...

הבנק טען מנגד כי דין הערעור להידחות תוך שחזר על הטענות שהועלו על ידו בבית משפט השלום.

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 229(ז) לחוק מורה באופן ברור ונהיר כי הוראות סעיף 229 לא יחולו על מימוש משכנתא או משכון של זכות במקרקעין של היחיד המשמשים למגוריו, ותחתן יבואו הוראות סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל.

לאחר שאיזן בין הנסיבות השונות מצא בית המשפט כי יש הצדקה להורות כי מימוש הנכס ייעשה על ידי הבנק, תוך שהבהיר כי מימוש יבוצע בפיקוח הנאמן וכי לא תבוצע חלוקת כספים טרם קבלת אישור בית המשפט.

סוף דבר, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 3.1.2023 יפקע ביום 30.1.2023.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני) מיום 9.2.2023 בת"א 33979-01-23, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1, חברת א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: המשיבה), להמשיך בהליכי מימוש מישכון בית המגורים של המבקש בכפר שמריהו ומשרדו בהרצליה (להלן בהתאמה: הבית ו-המשרד) במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בעיניינו, עד להכרעה בתביעה המתבררת בבית משפט קמא.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לצוו זמני במעמד צד אחד שיורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא על הבית והמשרד, ובכלל זה לעיכוב פינוי המשרד, אשר היה קבוע כאמור ליום 23.1.2023.

בכלל זה יישקלו בין היתר התמשכות הליכי הגבייה והתנהלות המבקש (ראו: עניין נפטי, בפיסקה 9); קיומו של שיעבוד על הנכס לטובת המשיב (ראו: רע"א 8169/11 רחל רוה נ' הבנק הבנלאומי למשכנתאות בע"מ, בפיסקה 24 (24.11.2011)); הגילאים של החייב ובני המשפחה הגרים עימו, נסיבותיהם האישיות ומצבם הבריאותי (ראו: סעיף 229(ג)(1) לחוק חידלות פרעון); וכן, חלופת דיור שקיימת למבקש (ראו: סעיף 229(ג)(3) לחוק חידלות פרעון; רע"א 3518/10 שושנה (סוזנה) שופר נ' בנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, בפיסקה 6 (6.9.2010)).

בבקשה שלפניי וכן בבקשה לעיון חוזר שהוגשה בהליך קמא (שאיננה נושא בקשת רשות העירעור דנן), העלה המבקש את הצעתו לסכום של 20 מיליון ₪ תוך הותרת התנאי בנוגע להסבת השיעבוד.

...

בית המשפט עמד על כך כי טענות המבקש בהליך הנוכחי זהות לטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי בהליך הקודם, וכי אין די בעובדה שהסעד המבוקש בהליכים שונה, כדי להיעתר לבקשה.

כמו כן, אם טענות המבקש יידחו, החוב ימשיך לצבור ריבית שבסופו של דבר יהיה על המבקש לשאת בהן.

המבקש הפנה בהקשר זה לכתב התביעה – בו אכן קיים פירוט ביחס להליך הקודם ובפרט ביחס לחוות הדעת שהוגשו בו. המבקש לא ציין אמנם את ההסכמה לפיה המשיבה לא תפעל למימוש המשכנתא במשך 12 חודשים אם המבקש ישלם ריבית חודשית, וכי הוא לא עשה כן. אלה פרטים שהמבקש צריך היה לציינם (הן בכתב התביעה והן בבקשה.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.