בקשת רשות ערעור על עיכוב פינוי דירה בעכו העתיקה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 1.10.21 ברער"צ 24709-06-21, לפיה החליט בית משפט קמא לעכב את ביצוע פינוי המבקשת מן הדירה שבעכו העתיקה 11/198 הידועה כחלקה 198 בגוש 18011, יחידה מס' 3 (להלן: "הנכס"), פינוי הקבוע ליום 10.11.21, בתנאי שהמבקשת תפקיד בקופת בית-המשפט את הסכום של 100,000 ₪ עד תאריך 31.10.2021.

...

החלטתי לקבל את הערעור, וזאת בהתחשב, בין היתר, גם בפרק הזמן הקצר שעד לדיון בערעור הקבוע ליום 6.12.21, ולהורות על המשך עיכוב ביצוע פינוי המבקשת מן הנכס, עד למתן החלטה אחרת על ידי בית משפט קמא.

הואיל והמבקשת הפקידה בבית משפט זה את הסכום של 7,500 ₪, אני מורה בזאת למזכירות בית-המשפט להעביר את הסכום הנ"ל של 7,500 ₪ לקופת בית משפט השלום, לתיק רער"צ 24709-06-21, וזאת על חשבון הסכום של 15,000 ₪ שעל המבקשת להפקידו.

אני מוסיף ומורה, שעל המבקשת להפקיד בקופת בית משפט השלום את היתרה בסך של 7,500 ₪ לא יאוחר מתאריך 8.11.2021, כתנאי לעיכוב הביצוע על-פי החלטתי זו. ככל שלא תופקד היתרה הנ"ל בסך 7,500 ₪, יהא עיכוב הביצוע בטל ומבוטל.

המערער טוען כי הוא מחזיק כבר רשות או כבעלים בנכס העשוי משני קראוונים והבנויים כשתי קומות (להלן – "המבנה או "הנכס"").

המערער איננו מתגורר במקרקעין אלא בדירה אחרת הנמצאת בעיר העתיקה בעכו שם כתובתו וכתובת בני משפחתו, הוא אף מסר בהזדמנות בפני גורם מוסמך כי הוא מתגורר בעיר העתיקה בחורף ורק בקיץ הוא מפעיל את הקיוסק בחוף הסוסים.

המשיבה טענה גם כי המדובר בקרקע ציבורית שבמהותה מהוה משאב נדיר ויקר במדינת ישראל אשר מיועדת לשמש כחוף רחצה וספורט ימי ואין למערער כל זכויות בקרקע זו ומשום שההליכים הפלילים שנקטה בהם התעכבו יתר על המידה, היא הגישה תביעה לפינוי בהליך אזרחי שגם העניין בו טרם הוכרע.

המשיבה טענה עוד כי לא הוגשה כל בקשה לקבלת היתר ואין זה נהוג להגיש בקשה כזו במשלוח דואר, מה גם, שהיה על המערער להגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש בקרקע, הואיל ואין ביכולתו להציג ראיות ביחס לזכויות במקרקעין, כי הרי מדובר בשטח צבורי.

...

זאת ועוד ברע"פ 2763/08 גן הזית אירועים בע"מ נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה (ניתן ביום 10.4.08): "באשר לטענת המערערת כי המגמה בפסיקה הינה שלא למהר לסגור עסקים פעילים המעסיקים עובדים, משלמים מיסים וכן הצבעתה על התוצאות הלא רצויות שייגרמו עקב דחיית הערעור, גם דינה להידחות. חשוב לציין כי אינני מקל ראש כלל וכלל בכך שעובדי גן האירועים יאבדו את מקום עבודתם וכן כי מדובר באזור ללא אפשרויות תעסוקה חלופיות רבות, אולם מדינת ישראל הינה מדינת חוק ויש לפעול בתוך המסגרת הנורמטיבית ולא מחוצה לה. המערערת הורשעה על פי הודאתה ועל כן, עליה לשאת בעונשה. בית משפט זה אינו יכול לתת יד לאיון העונש על ידי השהייתו עוד ועוד. פרק הזמן שחלף מיום בקשתה לחמישית להארכת מועד תחילת ביצוע הצו ועד ליום הדיון בבית המשפט המחוזי, היה ארוך מפרק הזמן שתכננה המערערת לקבל לשם אישור תכניתה. בנוסף, יש להזכיר כי כנגד המערערת הוגש כתב אישום נוסף, המייחס לה עבירות נוספות בנוסף לעבירות נשוא ההרשעה, דבר העומד לחובתה במקרה דנן.

סוף דבר: לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.

כפועל יוצא מהמסקנה אליה הגעתי בפסק הדין, צו עיכוב הביצוע יבוא על קיצו לאחר שיחלפו שלושים יום מיום חתימתו, קרי מהיום.

בקשת רשות העירעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשם הבכיר ניר זיתוני) מיום 8/5/13 בת"א 86-08-10, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן ביום 14/11/10, אשר הורה על פינויו של המבקש מדירת מגורים הנמצאת בעיר העתיקה עכו 13/131 ומסירת החזקה בדירה לידי המשיבה מס' 1.

יחד עם הגשת בקשת רשות העירעור הוגשב בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי.

מה עוד שלמבקש ניתנה היזדמנות הן להגיש בקשת רשות להיתגונן במועד, רשאי היה להגיש ערעור על פסק הדין שניתן, לרבות בקשה להאריך המועד להגשתו, בסמוך לאותו מועד.

...

מבחינת המצאת זימון לדיון, הגשת בקשת רשות ערעור באמצעות עו"ד מנשה, והמצאת פסק דין שניתן ב-14/11/10, אין לי אלא לחזור ולאשר את הקביעות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, המבססות היטב את התוצאה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות, וממילא אין גם מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי, ועמידר רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ נגד המבקש בתיק 02-41212-11-0.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5071/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקש: ט.ד.י (עיצוב טקסטיל בנלאומי) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אבשלום נג'י 2. ורד יאמן (מעודד יונית) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.6.2012 בתיק ע"א 38992-04-11 שניתן על ידי השופטים י' ענבר, י' שבח ו-ש' שוחט בשם המבקשת: עו"ד אבי גביש ][]החלטה

בית המשפט המחוזי העניק למשיב סעד מן הצדק בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר), במסגרתו נקבע שצו הפינוי שהוצא למשיב על ידי בית משפט השלום יעוכב למשך 3 חודשים במהלכם יידרש המשיב לקיים מספר תנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, וככל שיעמוד בכל התנאים יבוטל צו הפינוי.

צוין כי המשיבים נהגו בדירה ובמקרקעין מנהג בעלים מבלי לקבל רשות מהמבקשת וכי בנסיבות העניין מתקיימת עילת פינוי מכוח סעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר.

דברים אלו נאמרים במישור הכללי בנוגע לסכסוכים אזרחיים שנידונו בשתי ערכאות משפטיות ומגיעים לבית משפט זה "בגילגול שלישי", אך הם נאמרים לא אחת גם בנוגע להענקת סעד מן הצדק מכוח סעיף 132 לחוק הגנת הדייר, אשר הנו ביסודו סעד שבשיקול דעת רחב שמודרך משקולי צדק בלבד ולפיכך נטוע בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה [ראו לעניין דירת מגורים: רע"א 9209/11 חיימוב נ' קזז (בן ראובן) (טרם פורסם, 28.2.2012) (להלן: עניין חיימוב); רע"א אהרוני נ' ברזילי (טרם פורסם, 14.12.2011); רע"א 637/10 זידאן נ' החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ (טרם פורסם, 3.5.2010).

...

סבורני כי פיתרון זה מאזן היטב בין האינטרסים של הצדדים ומהווה פיתרון "אמצע" ראוי והוגן, להבדיל מפיתרון "קצה" אשר פירושו במקרה זה פינויו של המשיב, דייר מוגן שמתגורר בדירה שנים רבות, ממקום מגוריו.

אם ניתן להימנע מפינויו של המשיב ולאפשר לו להישאר בדירה, בכפוף לפיצוי כספי ובכפוף להשבת המצב לקדמותו, סבורני כי כך ראוי לעשות.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

בנוסף, סעיף 145(א) בחוק קובע כי כל עבודה הנעשית צריכה להעשות אלא בכפוף לתנאי היתר: לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרשוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:  (1)   התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה; (2)   הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; (3)   כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית.

הואיל ולא ניתן היתר בניה למבנה בכללותו, אף לא ניתן לקבל את טענת המבקשת כי יש להעניק לה את הזכות להנות מתחולת תקנות הפטור בעיניינה, וזאת אף מבלי להדרש לשאלה האם בכלל ניתן לראות את החלפת הגג בשלמותו כ"החלפת רכיב בבניין", כאמור בתקנה 20(א) לתקנות הפטור (רע"פ 4833/18 בן עזרא נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה עכו, [פורסם בנבו], (14.8.2018)).

מכל מקום, מדובר, כאמור, בטענה המחייבת הצגת תשתית ראייתית ועל הטוען לה להצביע על חריגה שיטתית ולאורך זמן ממדיניות האכיפה של הרשות, באופן המערער את חזקת התקינות המנהלית (רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.5.2013); ע"פ 3507/19 בורקאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.12.2020)).

ודוק, גם אם נמצא כי הרשות המקומית לא פעלה כנגד מוסדות אחרים שפעלו במבנה בעבר, או שישנם בתי כנסת אחרים ביישוב שפועלים במקרקעין שאינם לצרכי ציבור, כפי שנטען בבקשה, הרי שאין בכך כדי לסייע למבקשת, שכן ההשוואה צריכה להתייחס לקבוצת השווים, כלומר, לשימוש חדש במבנה ללא היתר, שבוצעה בו בנייה "טריה". מטעם זה, אף לא מצאתי לנכון להתיר למבקשת להעיד את העדים, כמפורט לעיל, שכן שעל פני הדברים, על פי תמצית דבריהם שהובאה במסגרת הבקשה, אין בידיהם מידע ועובדתי בעל רלוואנטיות לדיון.

אינני מיתעלמת מהקושי הנילווה לפינוי בית הכנסת ממבנה "בית הרופא" ואולם, המבקשת היא שבחרה, תוך מודעות מלאה, אך לאחרונה, להעתיק את פעילות בית הכנסת באופן חד צדדי, למרות שידוע לה היטב שלא ניתן לה לכך היתר, ועל אף ההחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר והועדה המחוזית, ובכך ביקשה לקבוע מסמרות ולבסס את פעילותה במבנה.

בנסיבות אלה, משלא מצאתי כי היתקיימה איזו מהעילות המצוינות בסעיף 229 בחוק, הבקשות שתיהן נדחות וכפועל יוצא מכך, אני מורה על ביטול עיכוב הבצוע.

...

כן מצאתי כי לא נפל פגם בצווים ולפיכך דין הבקשות להידחות.

עיון בצווים ובהתכתבויות שצורפו לתגובת המשיבה מעלה כי הרב נוימן קיבל את הצווים לידיו ואף התכתב ארוכות עם המפקח מר נפתלי קליין, כך ששוכנעתי כי מבחינת מהותית הצווים הומצאו.

בנסיבות אלה, משלא מצאתי כי התקיימה איזו מהעילות המצוינות בסעיף 229 בחוק, הבקשות שתיהן נדחות וכפועל יוצא מכך, אני מורה על ביטול עיכוב הביצוע.