בקשת רשות ערעור על עדיפות עיקול זמני על הערות אזהרה

בבית המשפט העליון רע"א 4646/17 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקש: יובל אטד נ ג ד המשיבה: יציל פיננסים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) מיום 5.6.2017 בע"ר 64521-05-17 בשם המבקש: עו"ד ד"ר רוי בר-קהן; עו"ד הראל דדון החלטה

באותו היום נעתר בית משפט השלום לבקשה והטיל צו עיקול זמני על נכסי המבקש, ובתוך כך על נכס בבית דגן שבבעלותו (להלן: הנכס) ועל כספים המגיעים למבקש בעקבות מכירתו של הנכס לאהרון וכוכבה מיכאל (להלן: הרוכשים), על-פי הסכם שנחתם בין המבקש ואישתו (להלן: המוכרים) לרוכשים ביום 17.1.2017.

ביום 12.5.2017 הגיש המבקש "בקשה בהולה ודחופה לביטול חלק מעיקולים זמניים (שנועדה לאפשר מכר דירת המגורים של המבקש)", בגדרה התבקש בית המשפט להורות על הסרת העיקולים שהוטלו על הנכס ועל הכספים המגיעים למבקש מהרוכשים, וזאת "עד לסכום השווה לסך הנידרש לצורך סילוק המשכנתא ולצורך התשלומים הנוספים שיידרשו לצורך קבלת אישורי המיסים לצורך רישום הנכס על שם הרוכשים". המבקש טען כי הערת האזהרה שנרשמה ביום 19.1.2017 גוברת על העיקול שהוטל ביום 25.4.2014, נוכח הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין).

בית המשפט קבע כי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין אכן מבטיח את עדיפותו של בעל הערת אזהרה בנכס על פני נושה שהטיל על אותו נכס עיקול מאוחר בזמן.

...

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבה.

סוף דבר: לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בממצאיהן של הערכאות דלמטה, וכפועל יוצא מכך - במסקנתן הסופית.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לסיכום, כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, על בית המשפט לבחון האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה". בעניינינו, בחינה של כתב התביעה אינה מוכיחה על בסיס ראיות מהימנות קיומה של עילת תביעה.

ביום 4.12.17 שוב ניתנה החלטה על ידי כב' השופט א' אברבנאל מבית המשפט המחוזי ולפיה : "משלא ניתנה תגובת המבקש (רוטנברג) ונוכח טענת המשיב שלא נסתרה כי הדירה נמכרה זה מכבר לצד ג' הנני מבטל צו אירעי שניתן ביום 23.11.17 ופסיקתא שניתנה על פיו ביום 26.11.17. לכשתוגש תגובתו של המבקש כאמור לעיל, יחודש הטיפול בבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה לביטול העיקול". ביום 11.2.18 ניתנת החלטה בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט א' רון כשהוא מדגיש כי "תמוהה היתנהלות המבקש. לא זו בלבד שלא ביקש הוא מבית המשפט השלום עד היום את חידוש העיקול הזמני, למרות החלטתי הנ"ל (ומאז ניתנה חלפו כבר כחודשיים), אלא שגם קודם הבקשה לעיכוב ביצוע שבעקבותיה החליט כב' השופט אברבנאל על הטלת עיקול זמני (החלטה מיום 23.11.17), תמוהה מעט היתה ההתנהלות. החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה ניתנה ביום 18.7.17. חלפו כחודשיים וחצי עד להגשת בקשת רשות העירעור כשהעיקול הזמני כבר מבוטל, והדבר בידיעת המבקש. יתר על זאת, גם כשהוגשה כבר בקשת רשות העירעור ביום 2.10.17, לא נתבקש בית המשפט לכל סעד זמני לשלב העירעור. חלפה עוד תקופה של כחודש וחצי ורק ביום 20.11.17 נתבקש בית המשפט לראשונה לעיקול זמני או לעיכוב ביצוע. היינו, במשך ארבעה חודשים לא הפריעה למבקש כלל העובדה שהעיקול הזמני מבוטל, וגם אם הוגשה בר"ע על החלטה זו, ואף ראיתי אותה כמוצדקת ( - ראה החלטתי), עדיין לא התבקש בית משפט השלום לכל סעד זמני שהוא. " רק ביום 20.2.18 שב וביקש התובע מבית משפט זה בקשה לעיקול זמני .

כך, בעוד ההחלטה על הסרת העיקול ניתנה ביום 18.7.17 רק ביום 26.10.18 הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבטל את העירעור.

בפס"ד אהרונוב נקבעה זכות שביושר של רוכש נכס שלו עדיפות כלפי נושה של המוכר אף אם לא רשם הרוכש הערת אזהרה על הנכס: "הזכות המעוקלת, שהיא הבעלות הרשומה במקרקעין, היא זכות שבעליה התחייב בגינה התחייבות קודמת והעביר זכויותיו בה, בחוזה עם רוכש. שימת ידו של המעקל על הנכס המסוים צריכה להיות כפופה להתחייבות שקבל על עצמו מוכר הנכס כלפי הרוכש. כאשר בא המעקל ומטיל עיקול על המקרקעין, אין הוא יכול "לתפוס" יותר ממה שיש לחייב בנכס.

...

ביום 4.12.17 שוב ניתנה החלטה על ידי כב' השופט א' אברבנאל מבית המשפט המחוזי ולפיה : "משלא ניתנה תגובת המבקש (רוטנברג) ונוכח טענת המשיב שלא נסתרה כי הדירה נמכרה זה מכבר לצד ג' הנני מבטל צו ארעי שניתן ביום 23.11.17 ופסיקתא שניתנה על פיו ביום 26.11.17. לכשתוגש תגובתו של המבקש כאמור לעיל, יחודש הטיפול בבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה לביטול העיקול". ביום 11.2.18 ניתנת החלטה בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט א' רון כדלקמן: " ומשלב זה, תמוהה התנהלות המבקש. לא זו בלבד שלא ביקש הוא מבית המשפט השלום עד היום את חידוש העיקול הזמני, למרות החלטתי הנ"ל (ומאז ניתנה חלפו כבר כחודשיים), אלא שגם קודם הבקשה לעיכוב ביצוע שבעקבותיה החליט כב' השופט אברבנאל על הטלת עיקול זמני (החלטה מיום 23.11.17), תמוהה מעט היתה ההתנהלות. החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה ניתנה ביום 18.7.17. חלפו כחודשיים וחצי עד להגשת בקשת רשות הערעור כשהעיקול הזמני כבר מבוטל, והדבר בידיעת המבקש. יתר על זאת, גם כשהוגשה כבר בקשת רשות הערעור ביום 2.10.17, לא נתבקש בית המשפט לכל סעד זמני לשלב הערעור. חלפה עוד תקופה של כחודש וחצי ורק ביום 20.11.17 נתבקש בית המשפט לראשונה לעיקול זמני או לעיכוב ביצוע. היינו, במשך ארבעה חודשים לא הפריעה למבקש כלל העובדה שהעיקול הזמני מבוטל, וגם אם הוגשה בר"ע על החלטה זו, ואף ראיתי אותה כמוצדקת ( - ראה החלטתי), עדיין לא התבקש בית משפט השלום לכל סעד זמני שהוא. רק בחלוף ארבעה חודשים ממתן ההחלטה נשוא הבר"ע נתבקש בית המשפט המחוזי לראשונה לעיכוב ביצוע, והדבר אף לא היה בידיעתי במועד בו ניתנה החלטתי, באשר לא היה לכך כל ביטוי במסמכי הבר"ע המקוריים בהם דנתי. הבקשה הובאה, כאמור, ונדונה בפני כב' השופט אברבנאל. ולאחר כל זאת, כאמור, לא היתה כל מניעה שתיחתם פסיקתא המתבססת על החלטת כב' השופט אברבנאל מיום 4.12.17, אף ללא צורך בתגובה..... ולאחר כל זאת, נמצא לשוב ולהזכיר את האמור בהחלטותיי הקודמות, לפיהן, ככל שסבור המבקש שניתן ונכון לחדש את העיקול הזמני, והדבר אכן מתיישב עם החלטתי בבר"ע, הכתובת לכך הינה בבית המשפט בו מתנהל ההליך בכללותו – בית משפט השלום." רק ביום 20.2.18 שב ובקש התובע מבית משפט זה בקשה לעיקול זמני.

אני סבור שהדירה נמכרה לצד ג' בזמן שלא רבץ כל עיקול על הדירה ועל כן מדובר במכירה כשרה שלא נפל בה פגם.

ביום 4.12.17 שוב ניתנה החלטה על ידי כב' השופט א' אברבנאל מבית המשפט המחוזי ולפיה : "משלא ניתנה תגובת המבקש (רוטנברג) ונוכח טענת המשיב שלא נסתרה כי הדירה נמכרה זה מכבר לצד ג' הנני מבטל צו ארעי שניתן ביום 23.11.17 ופסיקתא שניתנה על פיו ביום 26.11.17. לכשתוגש תגובתו של המבקש כאמור לעיל, יחודש הטיפול בבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה לביטול העיקול". ביום 11.2.18 ניתנת החלטה בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט א' רון כשהוא מדגיש כי "תמוהה התנהלות המבקש. לא זו בלבד שלא ביקש הוא מבית המשפט השלום עד היום את חידוש העיקול הזמני, למרות החלטתי הנ"ל (ומאז ניתנה חלפו כבר כחודשיים), אלא שגם קודם הבקשה לעיכוב ביצוע שבעקבותיה החליט כב' השופט אברבנאל על הטלת עיקול זמני (החלטה מיום 23.11.17), תמוהה מעט היתה ההתנהלות. החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה ניתנה ביום 18.7.17. חלפו כחודשיים וחצי עד להגשת בקשת רשות הערעור כשהעיקול הזמני כבר מבוטל, והדבר בידיעת המבקש. יתר על זאת, גם כשהוגשה כבר בקשת רשות הערעור ביום 2.10.17, לא נתבקש בית המשפט לכל סעד זמני לשלב הערעור. חלפה עוד תקופה של כחודש וחצי ורק ביום 20.11.17 נתבקש בית המשפט לראשונה לעיקול זמני או לעיכוב ביצוע. היינו, במשך ארבעה חודשים לא הפריעה למבקש כלל העובדה שהעיקול הזמני מבוטל, וגם אם הוגשה בר"ע על החלטה זו, ואף ראיתי אותה כמוצדקת ( - ראה החלטתי), עדיין לא התבקש בית משפט השלום לכל סעד זמני שהוא. " רק ביום 20.2.18 שב ובקש התובע מבית משפט זה בקשה לעיקול זמני .

לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות: "תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (פורסם בנבו])." סבורני, כי מאזן הנוחות פועל לטובת הנתבע.

(בקשה 76) זוהי בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל ביום 27.7.11 בפנקסי המקרקעין על זכויות הנתבע (שאינו צד פורמאלי לבקשה הנוכחית) במקרקעין הידועים כחלקה 110 בגוש 3629 ברחוב פינסקר 4 בנחלת יהודה בראשון לציון (להלן: "המקרקעין").

בין לבין ניתנו החלטות נוספות על ידי, בעיניין ההיתדיינות סביב בקשה זו, עליהן הוגשו בקשות רשות לערער, אך החשוב לצורך החלטה זו, הוא החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ברע"א 14893-10-13 מיום 23.3.14 בה קבע כי על בית משפט זה לידון כפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.11.13, לאמור, להכריע במסגרת הבקשה לביטול עיקול שהגישו המבקשים גם בתוקפן של הערות האזהרה שנרשמו לטובת המבקשים, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט להכריע בעיניין שבגררא.

בה"פ 10232-06-09 אטנלוב נ' בנק הפועלים בע"מ, נאמר בענין זה: "במקרה בו נמכרו הזכויות במקרקעין ונרשמה הערת אזהרה בגין המכירה, לא יוכל צו עיקול שניתן לאחר המכירה בקשר עם זכויותיו של מוכר הזכויות לגבור על הערת האזהרה, ולרוכש נתונה הזכות להעביר את הזכויות בנכס על שמו. הפסיקה אף הרחיבה את לשון החוק וקבעה כי גם כאשר אדם חתם על חוזה לרכישת נכס מקרקעין ולא נרשמה לטובתו הערת אזהרה בלישכת רישום המקרקעין (שלא כמו במקרה דנא בו נרשמה הערת אזהרה) ולאחר מכן הוטל עיקול על הנכס, גוברת בתנאים מסוימים זכותו של רוכש הזכות והעיקול יבוטל, אף אם העיקול נרשם בתום לב (ראו בענין זה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב פ"ד נג (4) 199 (1999)...; ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' גדי פד"י נט(3) 697 (2004) )". לטענת המבקשים, הזכויות במקרקעין נרכשו בתום לב ובעניין המבקש 2 בתמורה מלאה וזאת כחמש שנים טרם הווצרות העילה ומערכת היחסים החוזית בין הנתבע למשיבה.

בנסיבות אלה, ממילא למבקשים אין כל עדיפות על פני מעקל מאוחר, ובמקרה זה, המשיבה.

כך נאמר בענין זה בה"פ (ת"א)149/07, ישראל נ' גואטה, לא פורסם: "סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין מקנה עדיפות לזכויות, הנובעות מההתחייבות נשוא הערת אזהרה, שנרשמה בפנקס המקרקעין, על פני עיקול שנירשם מאוחר יותר, אולם אין בכך כדי להקנות למי שלטובתו נרשמה הערת אזהרה הגנה העולה על זכותו מכח ההיתחייבות נשוא הערת אזהרה, ובמקום שיימצא כי הערת האזהרה שנרשמה אינה מגינה על זכות כלשהיא לא יהיה זה מוצדק ליתן להערת אזהרה כוח לגבור על עיקול על זכויות שאינן מוגנות על ידי הערת האזהרה". גם בעיניין אטנלוב הנ"ל אמר בית המשפט כי : "... אם אין מדובר בהסכם מכר אמיתי להעברת הזכויות בנכס וכל מטרתו היא כוונתם המשותפת של הצדדים להסתיר ולהבריח את הנכס מידי יתר הנושים אזי אין להסכם המכר כל נפקות. לעומת זאת, אם מאחורי הסכם המכר יש כוונה אמיתית וגמירות דעת להעביר את הזכויות לקונים ולהקנות להם את הנכס אזי תנתן להסכם המכר נפקות על אף הפגיעה ביכולתם של יתר הנושים לממשו [ע"א 1780/93, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אולצ'יק, פד"י נ(2)41]". בנסח הרישום מופיעה הערה לטובת בנק למשכנתאות אשר לא צורף כלל להליך כאן ולא ידוע האם הוא מודע לבקשה, וברור כי הוא צד דרוש וחיוני להליך שכן לפי ההערה הרשומה לטובתו בנסח הוא הלווה כספים בהסתמך על העסקה המיוצגת על ידי הערת האזהרה בסך שמעל 1.8 מיליון ₪.

...

גם אם נבחן את העניין מנקודת המבט של שתי העסקאות שנבחנו, הרי שפער הזמנים בינהן תומך במסקנה כי לא מדובר בעסקאות למראית עין: העסקה עם דורון היתה בחודש יולי 2006, ועם בלה באפריל 2007.

סוף דבר: נוכח הוראת בית המשפט המחוזי הנכבד לדון בתוקפן של הערות האזהרה שנרשמו לטובת המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבה לא הראתה כי מקרה זה נכנס לגדר המקרים שבהם על פי הדין או ההלכה הפסוקה ניתן לבטל עסקאות שנעשו למפרע; היא לא עמדה בנטל להוכיח שמדובר בעסקאות למראית עין; ועל כן ההערות תקפות וגוברות על העיקול שנרשם על זכויות הנתבע.

המשיבה תשלם למבקשת 1 הוצאות בסך 4,000 ₪ ולמבקש 2 בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.

ר' לעניין זה החלטת כב' השופטת ר.למלשטרייך-לטר מיום 19.04.2017: "מדובר באותה מסכת יחסים בין אותן שני צדדים, עדירן ופלג. מדובר באותה הלוואה העומדת בבסיס המחלוקת. על הפרק מהי הדרך של פלג לממש את החזר הקרן והאם מגיעה התשואה הנוספת, שגם אותה מבקשת פלג להבטיח על מנת שתהיה לה אפשרות גבייה בבוא הזמן, אם כך יקבע. על פניו עולה כי אין מקום לכפילות בטוחות ובודאי שאין מקום כי אותה מחלוקת עובדתית שבין הצדדים תשתרע בשלושה תיקים משפטיים שונים..." ביום 27.11.2018 דחיתי את בקשת עדירן לעיין מחדש בהחלטה המאשרת את ההסכם הדיוני הזמני מיום 27.04.2017, ובהתאם להורות על ביטול הערות האזהרה, המשכונות וכל זכות אחרת לטובת פלג.

משכך עתרו עדירן להסרת העיקולים או הערות האזהרה שנרשמו כנגד תשלום סך של 3,150,000 ₪ לידי פלג, ולחלופין לכל פיתרון צודק אחר בהתאם לשיקול-דעתו של בית המשפט.

בהחלטתי קבעתי, כי לא עלה בידי עדירן להוכיח שינוי נסיבות אשר יצדיק ביטול או שינוי החלטות שניתנו על יסוד הסכמות הצדדים, בייחוד כאשר סכום ההלוואה שבדעת עדירן לקבל ולהעביר לפלג עומד על פחות ממחצית סכום התביעה ואין בו כדי להצדיק פגיעה בגובה הבטוחות עליהן סיכמו הצדדים, זאת אף אם על פי עדירן קיימת עדיפות לקבלת כספים נזילים בהשוואה לנכסי מקרקעין הטעונים הליכי מימוש ומכירה.

ביום 17.03.2019 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור על ההחלטה האמורה שהוגשה על-ידי עדירן, אף מבלי שנתבקשה תשובת פלג.

...

" הואיל ועדירן התקשו בקבלת מימון לשם ביצוע התשלום בסך 3.5 מיליון ₪ התקיים ביום 07.09.2016 דיון בפני כב' השופט ח' שרעבי, שבסופו נקבע כדלקמן: "בכל הקשור לשיק הראשון בהתאם להסכמות שבין הצדדים וההחלטה מיום 22/5/16 אין מניעה כי המשיבים (פלג ס.ג'.) יהיו רשאים לפעול לגבייתו...לשון אחרת, צו המניעה הארעי שניתן על ידי כב' השופט ג'יוסי ביום 26/4/16, לא תחול על השיק הראשון, אשר מספרו 1196, בשיעור של 3.5 מיליון ₪, אשר למעשה מהווה את החזר קרן ההלוואה, והבטוחות שניתנו לגביו במסגרת הסכם ההלוואה. לגבי השיק השני (התמורה להלוואה) יגישו הצדדים סיכומים..." בדיון מאוחר יותר מיום 29.06.2016 שהתקיים בכל הנוגע להמחאה השנייה קבע כב' השופט שרעבי כדלקמן: "...סיכויי התובענה אינם קלושים וראויים להתברר במסגרת התיק העיקרי. לשון אחרת- קיימת עילת תביעה לכאורה. אי מתן צו המניעה, עלול לגרום למבקשים קושי כספי ניכר, באופן שעלול לפגוע גם בפעולתה העסקית של המבקשת. מכאן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים...בנסיבות אלה סבורני כי יש הצדקה להותיר את צו המניעה הארעי שנותר על כנו בנוגע לשיק השני ולמימוש הבטוחות לגביו בהתאם להסכם, ולהפכו לצו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית". עיקר ההחלטות שניתנו בת"א 67155-03-17: ביום 30.03.2017 הוטל עיקול זמני לטובת פלג על זכויות עדירן להבטחת תשלום סך של 7 מיליון ₪.

נוכח האמור, ומכח סעיף 11 (ב) לחוק החוזים תרופות: "הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר", אני קובע, כי פלג זכאית לריבית, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, וכן להפרשי הצמדה החל מיום הפרת ההסכם, 14.04.2016.

על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שדין תביעתהּ של עדירן ב-ת.א 46123-04-16 להידחות, כמו גם התנגדותהּ למימוש ההמחאות שניתנו לבטחון ב-ת.ט. 67850-11-16.

אני מחייב את הנתבעים בתיק ת.א. 67155-03-17, כל אחד לחוד וכולם יחד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 234,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן השבת אגרת תביעה שתחושב באפן יחסי לסכומים שנפסקו לטובתה כמפורט לעיל.

חנה לא השלימה עם החלטה זו והגישה עליה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שנדחתה ע"י כב' סה"נ אביגיל כהן ביום 23.2.22 (רע"א 59237-12-21).

הבקשה השניה הוגשה מייד לאחר שנודע לתובעת אודות שינוי הנסיבות ביחס לדירה, דהיינו - מייד לאחר שנודע לה אודות רישום הערת אזהרה ולכן אין משמעות לפרק הזמן האבסולוטי שחלף ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד הגשת הבקשה השניה להטלת העיקול הזמני.

אולם אין בכך ולא כלום, שהרי במקרה הנידון מדובר אך ורק בנכס בודד, להבדיל ממצב בו ניתן להטיל עיקול על מספר נכסים, שאז בהחלט ראוי להעדיף הטלת עיקול זמני על הנכס ששוויו קרוב ככל הניתן לסכום התביעה.

(א) בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

...

סבורני, שתנאי זה מתקיים גם מתקיים בעניינו, ודי אם אפנה לאמור בעניין זה בפסק דינה של כב' סה"נ אביגיל כהן אשר ניתן במסגרת הבר"ע הנ"ל: "התובעת הוכיחה קיומה של עילת תביעה עפ"י הרף הדרוש לשלב מקדמי זה. טענות המשיבה (התובעת - מ.ש.) עולות כדי טענות הראויות לטיעון ומעוררות שאלה רצינית שיש לדון בה" (סע' 13 לפסק הדין).

טענה זו לא נתמכה אפילו לא באמצעות תצהירה של חנה, או תצהירה של בתה, שלא לדבר על כך שאף לא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין זה. טענתה של חנה נטענה סתם כך, ללא ביסוס כלשהו ולו באמצעות ראיה "חלשה". לא מצאתי להתייחס לכל יתר טענותיה של חנה, היות וסבור אני כי אין הן רלוונטיות להכרעתי.

על יסוד כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים, תוך חיובה של חנה בהוצאות התובעת (מתורגמן) ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך כולל של 7,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.