בקשת רשות ערעור על סמכות בימ"ש שלום בסעד צו עשה בתביעת נזקי נזילות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשקלון, (כב' השופט עידו כפכפי) מיום 13.6.17 בת"א 10107-05-16 ולפיה התיר הגשת חוות דעת מטעמו של המשיב וזאת לאחר שקודם לכן הוגשה חוות דעת של מומחה מוסכם שמונה בידי בית המשפט, (להלן: "המומחה המוסכם"), ועל ההיתר לחקירת המומחה המוסכם ומומחה המשיב ולאחר שהסתיימה שמיעת הראיות.

המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה בקשר לנזילות מים ונזקיהם.

התביעה כפי שעולה מעיון בכותרתה עניינה צו עשה לתיקון ניזקי מים מדירת המשיב לדירת המבקש וסעד כספי בסך 20,000 ₪.

יחד עם זאת איני רואה הצדקה להתערבות ערעורית בנוגע לזימון מומחה מוסכם לדיון, הגם שלא מצאתי שלא היה ממש בטענות המבקש כנגד החלטה זו. לפיכך, ככול שהמומחה המוסכם יחקר, לא יהיה מקום להציג לו את חוות דעת המשיב שאינה קבילה, ולא יהיה מקום לחקור את המומחה המוסכם בהקשר לחוות דעת זו, הגם שמאידך, אם המומחה המוסכם ימצא לנכון לשנות מחוות דעתו המקורית, וכך יעיד או כך יעדכן את חוות דעתו, יהיה על בית המשפט קמא לשקול את עדותו של המומחה וזאת לפי סמכותו שהרי בית המשפט קמא הוא המכריע בשאלה והוא הקובע האם לאמץ את חוות הדעת של המומחה המוסכם ובאיזה אופן.

...

לאחר שהתקבלה תשובת המשיב, מצאתי שיש לקבל את הבקשה בעיקרה לדון בה כערעור ולקבלו בעיקרו וזאת כפי שיפורט להלן.

דיון כפי שכבר הקדמתי דין הבקשה להתקבל בעיקרה.

לפיכך, מצאתי שיש מקום לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולהורות על קבלתו בעיקרו, באופן שאני מורה על כי חוות דעת המומחה מטעם המשיב תחשב כחוות דעת שאינה קבילה ושאין לעשות בה שימוש אולם מאידך לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעה ולפיה ניתן יהיה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט בישיבה הנדחית הקבועה ממש לימים הקרובים בנוגע לחוות דעתו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 9.9.21 בת"א 25556-11-18 לפיה נדחתה בקשת המבקשים – התובעים לתיקון כתב התביעה.

בהחלטת כב' השופטת לימור ביבי מיום 17.5.20 הותר תיקון כתב התביעה כמבוקש ותיק קמא הועבר לבימ"ש השלום בת"א – יפו הואיל וסכום התביעה המתוקן נמוך מסכום סמכותו של ביהמ"ש המחוזי.

ראשי הנזק שפורטו: הוצאות בגין היתנהלות הנתבעים בתביעה לצוו עשה בפני כב' המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין; התרשלות בגילוי הנזילות; נזקים, מטרדים וסבל שנגרמו לתובעים במהלך הדיונים; פיצוי ללא הוכחת נזק בשל לשון הרע.

בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בשנת 2018 בגין נזקים שנגרמו לפני מועד הגשתה ולא נטען אחרת וכן שהצדדים שכנים בבניין עומדים על זכויותיהם ומקפידים לנקוט הליכים משפטיים, היה עליהם לבדוק היטב לפני הגשת התביעה האם ביקשו את כל הסעדים הנדרשים כתוצאה מנזקים אלה.

תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות העירעור: התובעים טענו בכתב התביעה שהוגש בשנת 2018 שבמועד הגשת התביעה עדיין מתבצעות עבודות בדירתם וטענו במפורש כי סכום התביעה אינו כולל את כל ניזקי המבקשים וכי יש נזקים רבים נוספים.

...

ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

בסיכומו של דבר, מדובר בתיקון שבוודאות יוביל להארכת הדיון וסרבולו ואינו תואם לאיזון הדרוש לפי עקרונות היסוד בתקנות החדשות בין אינטרס תובע לבין אינטרס ציבורי ב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חסכון במשאבי זמן ועלויות" (ראה עניין נחל אשכול בסעיף 13).

לסיכום: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 8.1.22 בתאד"מ 26813-11-20 במסגרתה נקבע, כי אין לבימ"ש השלום סמכות לידון בסעד של צו עשה שנתבע בכתב התביעה ועניינו בתיקון ניזקי נזילות מים בין דירות שכנות של בעלות הדין בבית משותף.

...

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

משכך אני סבורה כי היה מקום לקבוע כי בימ"ש השלום נעדר סמכות עניינית לדון בצו עשה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער ויש לדחות את הערעור לגופו.

השופט י. אטדגי: שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר), במסגרתו נדונה תביעה שהגישו רוכשי דירות נגד החברה הקבלנית ובעליה.

בתביעה המקורית שהוגשה ביום 5.2.2017 התבקש צו עשה לחייב את הקבלן להשלים את הבנייה וכל הנידרש לשם כך וכן סעד כספי.

החלטה נוספת של בית המשפט שניתנה לפני מתן פסק הדין, מיום 28.7.2020 (עליה מערערים הדיירים), דחתה את בקשת הדיירים לפיצול סעדים, כדי לאפשר להם להגיש תביעה נפרדת על הליקויים בדירותיהם, בקבעו כי בכך הם "מבקשים לפצל באופן מלאכותי בין התביעות לפצוי בגין איחור במסירת כל דירה ודירה ובגין מתן זכויים בגין כל דירה ודירה ובין התביעות לפצוי בגין תיקון נזקים בכל דירה ודירה", כי אין סיבה להפרדה מלאכותית זו, אך אפשר להם לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת הסעדים הנוספים, ובילבד שיודיעו על כך תוך 7 ימים (להלן – "ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים").

יצוין, כי מחמת כך שהתביעה לתשלום פיצויים בגין איחור במסירה נתבעה באופן חילופי עם התביעה לתשלום פיצויים מוסכמים, כאמור לעיל, הרי משהתקבלה תביעת הדיירים לתשלום פיצויים מוסכמים, ממילא הם היו מנועים מלערער על דחיית תביעת לתשלום פיצויים בגין איחור במסירה.

על פי הפסיקה, אף שבדרך כלל, הכלל הוא שעילת התביעה מתגבשת במועד הגשת התביעה, הרי שכאשר מדובר בעילה מתמשכת, הסעד התבקש עד למועד פסק הדין והראיות היו מונחות לפני בית המשפט, ניתן לפסוק את הסעד שהתבקש עד למתן פסק הדין, ובכך לחסוך בהתדיינות נוספת מיותרת (ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' מוטרנפלד, פ"ד מה(2) 36, 44; וראו גם: ת"א (מרכז) 37802-10-13 מדינת ישראל – רשות מקרקע ישראל נ' קלקולדה (19.12.19), פסקות 113-111; ע"א (חי') 3908/06 אשורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (17.1.2008), פסקות 22 ואילך; הפ"ב (מחוזי ת"א) 62523-11-19 פרדיקטה פרויקטים בע"מ נ' איטח (13.5.2020), פסקה 9).

החלטה בבקשה לפיצול סעדים "כלל הוא כי על תובע לתבוע את כל הנזקים שנגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת במסגרת תביעה אחת, ואם לא עשה כן, מנוע הוא מלשוב ולתבוע את אשר החסיר . . . כך גם אין לפצל סעד אחד לסעדי משנה ואחרים. . . ככל שהתובע אינו ממצה את זכותו למלוא הסעד, רואים אותו כמוותר על היתרה, והוא מנוע מתביעת החלק הנותר בתביעה נפרדת לאחר מכן. הדבר חשוב הן משקולי צדק כלפי הנתבע, הן משקולי יעילות, כדי למנוע סדרות נמשכות של התדיינויות" (רע"א 7437/13 פלונית נ' שמריהו (5.3.2014), פסקה ח).

די לצטט מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט המהנדס רפאל גיל (ר.ח. גיל מהנדסים בע"מ) מיום 15.07.2018, שניתנה טרם תוקן כתב התביעה המקורי מעתירה לצוו עשה לתביעה כספית, ולפיה: "טרם הותקן תא מעלית, הותקנו דלתות המעלית וניתן בקלות לפתוח את הדלתות ובכך ליפול פנימה אל תוך הפיר. מדובר בסכנת חיים...[ההדגשה במקור] הבניין טרם חובר לרשת החשמל...חדירת גשם ורטיבות לפנים הבניין...לבצע יציקת שיפועים מחדש ולאיטום מחדש את כל הגג...סימני נזילות על גבי קירות המבנה..." ועוד, בהלימה לעדויות הרוכשים שהוסיפו ותארו כיצד אטמו את פיר המעלית בדלתות חיצוניות כדי למנוע את נפילת הילדים לתוכו "לקחתי דלתות עץ בחוץ, היה פיר של מעלית בחוץ, פחדתי שהילדים שלי, סתמתי את כל הקומות...", כיצד טיפסו במעלה גרם המדריגות עת טרם הותקנו בו מדרגות אלא קרשי עץ, כיצד השתמשו בחשמל "שנלקח" מבית הכנסת הסמוך, "לא היה מעקה"; "לא היה חלונות במרפסת, לא היו זכוכיות", וכו'.

בהנתן תאריך זה, ובהנתן שעד למועד הדיון בעירעור (63 חודשים) לא ניתן עדיין אישור איכלוס, טרם חובר הבניין לחשמל, ותוך חישוב מינימליסטי של 3,000 ₪ לחודש, הרי סכום הפצוי הכולל - רק בגין רכיב האיחור במסירה - נושק לגבול סמכותו של בית המשפט השלום (208,000 כפול 2, 189,000כפול 10) ומסתכם ב- 2,306,000 ₪ בהנתן שלא נסתרה טענת הרוכשים כי ערכם של אותם עשרת האחוזים האחרונים מתמורת הדירה שטרם שולמו על ידם לקבלן מסתכם לכל הרוכשים גם יחד בסך 1,700,000 ₪, באין תחשיב נגדי, ובהנתן שלא נסתרה הטענה כי סכום זה שנאסף מכל הרוכשים ושימש אמצעי מימון להשלמת הבניין, לא הספיק להשלמתו (העדה מירזייב: "...אז בעצם אנחנו את העשרה אחוז לא שילמנו לו, שילמנו לקבלנים שלו. וגם שמנו את הפרש הכסף לתיקונים של כל הליקויים בבניין, שהכסף הזה כבר ניגמר וצריך להוסיף עוד הרבה כסף להשלמת הבנייה והתיקונים...", העד חיימוב:"התשובה היא כזאת, 1,700,000 אמרתי לך גם כן הוא לא הספיק עוד להשלמת ביניין ועוד להמשך...")), ממילא מגיע לרוכשים פיצוי נוסף בגין ההפרש, שסכומו המדוייק אכן לא הוכח, אך בחישובים הצנועים ביותר לפי אומדנא דדיינא, הוספתו לפצוי בגין האיחור במסירה, תביא לזליגת כלל הפצוי אל מחוץ לגבולות סמכותו העניינית של בית המשפט השלום, באופן המייתר חישובים מדוייקים.

...

התוצאה המוצעת לאור כל האמור לעיל אני מציע לדחות את ערעור המערערים ב-ע"א 11122-06-21 (החברה ורושל) ולקבל חלקית את ערעור המערערים ב-ע"א 42313-11-21 (הדיירים), כך שחלף סכומי הפיצוי שנפסקו בסעיף 165 לפסק דינו של בית המשפט קמא, יבואו סכום פיצוי של 208,333 ₪ לכל אחד מ-12 הדיירים/זוגות הדיירים המפורטים בסעיף זה, וכן שחלף חיובו של רושל באבאדז'נוב בשליש מכל החיובים שנפסקו (סעיף 168 לפסק הדין) יבוא חיובו במלוא החיובים שנפסקו, יחד ולחוד עם חברת באבאדז'נוב רושל בע"מ. כן אציע לחייב את חברת באבאדז'נוב ואת רושל באבאדז'נוב (ביחד ולחוד) בהוצאות שני הערעורים בסך 40,000 ₪.

אף שלפי ההסכמים שנכרתו עם הרוכשים, אלו שהוצגו, המסירה הייתה אמורה להתבצע תוך 15 חודשים מיום קבלת ההיתר, קרי, ביום 24.03.2015, מקובלת עלי עמדת חברי השופט אטדגי לפי היום הקובע לחישוב יהא יום 01.01.2016, העושה חסד עם הקבלן, וזאת לאור טענת הרוכשים בכתב התביעה המפנה לדצמבר 2015, גם לאור מחדלם, כאמור, להציג את כלל החוזים.

אף אני סבורה כי יש להרחיב את היקף חיובו האישי למלוא חיובה של החברה ולו בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו וממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא באשר להתנהלותו האישית של רושל שגם לא הפריד בינו לבין החברה, וגם לא התנהג עם הרוכשים בתום לב: בית משפט קיבל את גרסת הרוכשים "לפיה הנתבע שכנע אותם להיכנס לדירות כדי לחמוק מתשלום דמי שכירות"; "בהזמנת התובעים להיכנס לדירות , פעולה שהוא ביצע באופן אישי"; "לנתבע היה מניע ברור לחסוך מעצמו עלות תשלום שכר דירה שעה שהוכח כי נקלע לקשיים כספיים..."; "הנתבע גרם לסיכון בטיחותי"; "טמנו פח לתובעים"; "ניצול חוסר הבנה של הרוכשים". די באלו כדי להקים חבות אישית (ראו ע"א (חיפה) 59608-07-17, עו"ד שי טויסטר נ' דוד פנחסוב, ע"א 10362/03 ברזני נ' בן רחמים, פסקה 20).

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 26960-06-21 דואוב נ' שריקי ת"ק 64410-08-21 שם תיק ללא שמות חיסויים תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר שי צרפתי תובע גולן דואוב נתבעת רבקה שריקי פסק דין

עיקר טענות הצדדים בהליך 1: לטענת התובע, לאור אחזקה לקויה של דירת הנתבעת, נגרמו לתובע נזקים רבים וזאת בעקבות נזילת מים ממרפסתה למרפסתו, ובשל כך ישנה בדירת הנתבע רטיבות רבה בעיקר בסלון ובקומה התחתונה וריח של טחב.

"המוציא מחברו עליו הראיה" - בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, סד(1) 533 (2010)‏‏ נקבע כי "נקודת המוצא המוסכמת על הכול היא שהדרך הרגילה להוכחת תביעה בנזיקין היא הוכחת יסודות העוולה כולם – חובת זהירות, התרשלות, קשר סיבתי ונזק – על-פי מאזן ההסתברויות." במובן זה פועלים דיני הנזיקין על-פי סטאנדרט ההוכחה המקובל במשפט האזרחי ככלל.

. נטל השיכנוע הוא איפוא "החובה העיקרית במשפט" (ע"א 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 504, 522 (1950), להלן: עניין זרקא), ועל פי רוב הוא קבוע ואינו עובר משכמו של בעל דין לשכם יריבו (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 36 (2006), להלן: עניין המגן).

בכל הנוגע להליך 2 - אציין כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לתן סעד הצהרתי (בר"ע (מחוזי ב"ש) 573/01 קלאב הוטל ניהול בע"מ נגד אדלר מיום 2/9/2001) ואין לו סמכות לתן צוי עשה או צוי מניעה (בר"ע (מחוזי י-ם) 2347/06 אטיאס נגד בן אלי מיום 13/8/2007), ועל כן רכיבי התביעה בכל הנוגע לבקשת התובעת במסגרת הליך 2 לחייב את הנתבע להרוס קיר ולאיטום פתח- דינם להדחות בשל העדר סמכות עניינית.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

...

יתר על כן, אני מקבל את טענות הנתבע, לפיהן הפתח מתוך דירתו אינו מחסן כי אם מתחם חדר ילדים שנבנה כדין וכן את טענתו לפיה מתחם זה נבנה מספר שנים בטרם עבר הנתבע להתגורר בדירתו.

לאור האמור, דין התביעה בהליך 2 להידחות.

סוף דבר: לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את מלוא המידע שבפני ביהמ"ש, אני פוסק כי דין שתי התביעות להידחות.