בקשת רשות ערעור על סמכות בורר בסכסוך גישור

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו מפי כב' השופט גיא הימן, בת"א 55684-03-21, מיום 25.11.21 שבה דחה את בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית של בית המשפט לידון בתובענה.

המחלוקת נסבה על שיעור הכספים שזכאי היה לקבל המשיב מהמבקשת, אם בכלל מעבר למה שהועבר לו. המבקשת הגישה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף בטענה כי הסיכסוך מסור באופן בלעדי לסמכות המוסד לבוררות וגישור של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות" ו – "המוסד" בהתאמה).

...

מכל אלה דין הבקשה לדחייה.

בתי המשפט פירשו את סמכות בוררויות אלו באופן רחב ודי אם אפנה לדבריו של כב' השופט דנציגר בעניין כץ: "גישה זו מתיישבת עם ההלכה לפיה משנדרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך בפני בית המשפט. ... הדבר נכון מקל וחומר, כאשר בבוררות מכוח חוק הספורט עסקינן." וכן: "סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט, ומוסדות הבוררות הפנימיים בכלל זה, פורשה בפסיקתו של בית משפט זה על דרך ההרחבה. הטעם לכך הוא, שגופים אלו, לרבות המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל, הינם גופים פנימיים וולונטריים שיודעים טוב יותר מכל גוף שיפוטי מה הם צורכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם, כאשר החברים הכפיפו עצמם מרצון לשלטונם של אלו ובכך ממילא הסכימו לקבל על עצמם את הכרעותיהם כך למשל, הבוררים במוסד לבוררות הינם משפטנים הבקיאים בתחום הספורט ובעלי הידע והכישורים המתאימים על מנת להכריע בצורה יעילה וצודקת בסכסוכים המתעוררים בתחום התמחותם, ..." אין בידי לקבל את טענת המשיב ואף לא את הנמקת בית המשפט קמא, שלא להעביר את ההליך לבוררות שכן עסקינן בסכסוך חוזי גרידא שבתי המשפט מיומנים לדון בו. העובדה שבתי המשפט מסוגלים להתמודד עם סכסוכים מסוג זה אינה מאיינת את קביעת המחוקק וכוונתו כי סכסוכים שעניינם בעולם הספורט יידונו בפני מוסדות ספציפיים שיוקמו לצורך כך. באותם מוסדות בוררות, שהוקמו מכוח חוק הספורט והתקנונים, מכהנים משפטנים שלצד הידע המשפטי יש להם גם ידע ספציפי במטריה של עולם הספורט והתנהלותו המיוחדת.

כב' השופט רובינשטיין בעניין מליקסון קובע כך: "התקנון – לטעמי באופן תמוה לכאורה – אינו מגדיר סוכני שחקנים ואינו מבחין בין סוגים שונים של סוכנים לעניין סעיף זה, הגם שיש בו קטגוריה מובהקת של סוכן מורשה, כפי שנראה להלן. אכן, כיון שחלק גדול מן התקנון עוסק בסוכנים מורשים, רישוים, חובותיהם וכיוצא בזה, ישנה עמימות בשאלה מה לגבי מי שפועל כסוכן אך אינו מורשה. ואולם, דומה כי אין מנוס מקביעה שסוכן הוא הפועל כסוכן, בחינת אין זכויות בלא חובות." על כן מקובלת עלי טענת המבקשת בהביאה מדברי כב' השופט רובינשטיין באותו עניין ולפיה "אין אדם יכול להחזיק בחבל בשני קצותיו, ברצותו - לצורך פעילות שבסיסה רווח – הריהו כסוכן, וברצותו – לעניין התדיינות – אינו כן." מכאן גם נובע כי עצם העובדה שהצדדים לא הגדירו בחוזה המאוחר ביניהם את תפקידו של המשיב כמייצג או כסוכן אינה מלמדת על טיב פעולתו שעשויה להניב לו תגמולים.

סוף דבר הערעור מתקבל.

ביום 25.5.20 הגישה אורן בניה בביהמ"ש המחוזי בתל אביב ה.פ. 56105-05-20 ובה "בקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות" בטענה כי כוונת הצדדים הייתה להעביר הסיכסוך לגישור ולא לבוררות.

ביום 9.9.20 הגישה אורן בניה בביהמ"ש המחוזי בלוד ה.פ. 21512-09-20 "בקשה למינוי בורר שידון בעירעור המבקשת על פסק ביניים של הבורר בהתאם לסעיף 21א(א) לחוק הבוררות, ולחלופין בקשת רשות ערעור על פסק הביניים של הבורר בהתאם לסעיף 29ב לחוק הבוררות", בטענה שהבורר נתן סעד ביניים שהוא למעשה סעד עקרי כאשר הורה לאורן בניה להשיב לחב' הקבלנית את ערבות הבצוע שנתנה לה במסגרת הסכם הבניה.

תיקון מספר 4 לחוק הבוררות אינו רלוואנטי לעניינינו, שכן ההליך הולך אחר הסמכות בעיניין הבוררות עצמה שאחרת, כאמור לעיל, בקשות שונות ביחס בוררות בסכום שהוא בסמכותו העניינית של ביהמ"ש המחוזי בלבד, יובאו בפני בתי משפט שונים ויידונו כאילו מדובר בהליך עצמאי, ולא כך הוא.

...

יצויין שבמקביל להליך שלפניי, החברה הקבלנית הגישה ביום 22.12.21 תביעה בבימ"ש השלום בתל אביב (ת.א. 49066-12-21 לפני כב' השופט ליאור גלברד) בה עתרה לתשלום שכר טרחת הבורר שהיה על אורן בניה לשלם, ומאחר ואורן בניה לא שילמה סכום זה, ובסופו של דבר נאלצה החברה הקבלנית לשלמו.

לטענת החברה הקבלנית המסקנה המתבקשת היא שביהמ"ש המחוזי הוא המוסמך עניינית לדון בבקשה להפחתת שכ"ט הבורר בתובענה זו, כל שכן כאשר כל ההליכים שהתקיימו ב"ענייני הבוררות" נדונו לפניו ומן הראוי לקיים את כל ההליכים תחת אותה אכסניה.

דומה שלא בכדי אורן פניה לא פירטה את כל המסכת העובדתית והמשפטית בתובענה שבכותרת ולא מילאה חובתה בהתאם לתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפרט בכתב התביעה "דבר קיומו של הליך נוסף בביהמ"ש או בבית הדין בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד או היה צד לו". לאור כל האמור לעיל, נמחקת התביעה על הסף וזאת בהעדר סמכות עניינית של בימ"ש זה לדון בה. אורן בניה תשלום לבורר וכן לחברה הקבלנית, לכל אחד מהם, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪) תוך 30 יום.

] לפנַי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) בת"א 61782-09-22 מיום 3.10.2022, וכן על החלטת בית המשפט בת"א 42942-10-21 מיום 6.10.2022, בהם נדחו בקשות הצדדים לביטול פסק בוררות ולתיקונו.

בהתאם להסכמת הצדדים הועבר הסיכסוך לגישור ולבסוף לבוררות.

נטען כי הבוררת שבערעור חרגה מסמכותה; כי לא ניתנה למבקשים היזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם; כי הבוררות שבערעור לא נימקה את פסק הבוררות ולא פסקה בהתאם לדין על אף שנקבע בהסכם הבוררות שעליה לעשות כן; וכי הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו.

...

דיון והכרעה דין הבקשות להידחות.

הבקשות נדחות אפוא ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט א' ברגנר) מיום 26.2.23, בת"א 56097-11-22, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני שיורה על עיכוב הליך בוררות שמתנהל בין הצדדים זאת עד להכרעה בתובענה לסעד הצהרתי בנוגע לתקפות הסכם הבוררות.

לאחר שהליך הגישור לא צלח, ובית הדין "ארץ חמדה" סרב לידון בבוררות נוכח הוראת הסכם הבוררות שלפיה הבוררות תהא כפופה לדין המהותי, המשיבה הגישה ביום 3.4.2022 בקשה למינוי בורר (ת"א 5419-04-22, שלום פתח תקווה, להלן: "הבקשה למינוי בורר").

אשר לסכויי התביעה, מבלי לקבוע מסמרות צוין כי סכוייה אינם גבוהים שכן טענות המבקשים אינן עוסקות בשאלת תוקף הסכם הבוררות כי אם בשאלת זהות הבורר שמונה על ידי בית המשפט, זאת כפי שתואר הסעד המבוקש בכתב התביעה "העידר סמכות דיון לבורר שאליו הופנו הצדדים לדיון במחלוקת ביניהם". בסיכומם של דברים, הבקשה לסעד של עיכוב הליכי הבוררות נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבה בסך כולל של 3,000 ₪.

העברת הסיכסוך לבוררות בנגוד למה שנקבע בהסכם הבוררות, הנה דה פאקטו ניהול הליך בוררות ללא הסכם בוררות תקף.

...

מדובר ב"היתר עסקה" שקובע כי העדויות לגבי רווח או הפסד יישמעו בפני בית דין דתי אורתודוכסי ואולם, במקרה דנא לא נטענה טענה של רווח או הפסד כך שבמילא לא נשמעו ראיות בעניין זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, ראיתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

כן לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור מטעמים של צדק או מניעת עיוות דין.

סיכומם של דברים, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בקשה לצוו מניעה זמני טרם הגשת כתב תביעה, לפיו יקבע כי המבקשים אינם נדרשים להגיש כתב הגנה, במענה לתביעה שהגישו המשיבים נגדם לפני הבורר השופט בדימ' משה גל. רקע וצדדים לבקשה ברקע הבקשה הליך בוררות המתנהל בין הצדדים החל משנת 2019 בפני הבורר השופט (בדימוס) משה גל. תולדות ההליכים המתנהלים בין הצדדים פורט זה מכבר בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת טולקובסקי ברע"ב 21814-04-21, במסגרתו נדחו בקשה לביטול פסק בוררות ביניים מיום 22.2.2021 שהוגשה על ידי המבקשים ובקשת רשות ערעור על אותו פסק ביניים וכן בהחלטת השופטת טולקובסקי מיום 5.2.2023 בת.א. 68857-01-23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסעדים זמניים טרם הגשת תביעה בנוגע להליך הבוררות.

במסגרת הדיון בה.פ. 20189-06-19, שנערך בפני כב' השופט אמיר, הושג בין הצדדים הסדר, לו ניתן תוקף של פסק דין, בו הוסכם, בין היתר, שהצדדים יפנו להליך גישור וככל שזה לא יצלח, יועבר הסיכסוך לבוררות (להלן: "הסכם הבוררות").

משנדחתה בקשת רשות העירעור שהגיש נגד פסק הבוררות הראשון (במסגרת רע"ב 21814-04-21), הגיש המבקש מספר רב של תובענות סרק ובכל אחת מהן הניח תיזה חדשה המהוה עילה חדשה לביטול הפסק, או ביטול הליך הבוררות, או טענות להיעדר סמכות הבורר.

באותה החלטה לא הכריעה כלל השופטת טולקובסקי לגופו של עניין בסוגיה, האם בסמכות הבורר לידון גם בסכסוכים עתידיים הקשורים לסכסוך העקרי בין הצדדים שעילתם גובשה לאחר מועד כריתת הסכם הבוררות וכל שקבעה היה בעיקר כי: "הדיון בתיק זה הסתיים כך שלא ניתן להגיש בקשות נוספות במסגרתו.". מאזן הנוחות – אינני סבור כי בידי המבקשים להצביע על כך שאם תידחה הבקשה לסעד זמני, ייגרם להם נזק בלתי הפיך באופן שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם.

...

אני סבור, כי אין בטענה זו כדי להשפיע על מסקנותיי לעיל, מאחר וכפי שציין הבורר בהחלטתו מיום 21.6.2023 בבקשה לעיון מחדש, אותן החלטות קודמות שניתנו על ידו בבקשות המשיבים, עוסקות בטענות שונות מאלו שמועלות בתביעה החדשה וכל בקשה נדחתה לאור נסיבות ספציפיות הנוגעות לה, השונות מענייננו.

לא שוכנעתי בטענת המבקשים, כי הם "יידרשו להקצות זמן ומשאבים נוספים למענה לכתב תביעה אשר אינו בסמכותו של כבוד הבורר." (סעיף 37 לבקשה).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.