בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי, כי "לא [מצא] ממש [...] בטענת המבקשת לפיה העובדה שהחלטת ביהמ"ש קמא ניתנה לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, בשעה שטרם הגישה את תצהירה וטרם היתקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה היה מתאפשר לה לחקור את המשיבה בחקירה נגדית פגעה בזכותה להליך הוגן וניתנה בנגוד לסדרי הדין". גם לגופם של דברים נפסק, כי קביעות בית המשפט לעינייני מישפחה, לגבי דירת המגורים – בדין יסודן.
מעבר לכך נטען, כי בעיניינה של המבקשת מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מיגדרי הסיכסוך הפרטני, באשר לאפשרות ליתן החלטות משמעותיות, ואף פסקי דין, כבר בשלב קדם המשפט; כלשון המבקשת: "מן הראוי כי בית משפט נכבד זה ייתן פסק דין רוחבי שבו ינחה את הערכאות דלמטה הכיצד יש לנהוג במקרים כאמור לפי התקנות החדשות". נוכח זאת, לעמדת המבקשת, יש ליתן במקרה זה רשות לערער.
במישור זה, לגבי דירת המגורים, טוענת המשיבה כי לא מתקיימים במבקשת התנאים לקבלת מעמד כדיירת מוגנת; כי טענותיה הכספיות של המבקשת, כלפי המשיבה, אינן רלבאנטיות כלל ועיקר לשאלת פירוק השתוף; וכי המבקשת התחייבה זה מכבר, במסגרת הליכים משפטיים אחרים שהתנהלו בין הצדדים (א"פ 1583-11-18; ת"ע 27119-03-21), לפנות את דירת המגורים – ועליה לעמוד בהבטחתה זו. אשר לנכס המסחרי – לטענת המשיבה, המבקשת לא העלתה כל טענת הגנה משמעותית, "למעט הטענה כי לא צורפו כל הצדדים הנדרשים", ולמעשה "הסתפקה בטענה הכללית כי היה מקום לקיים הליך הוכחות בנושא זה". ברם, לגישת המשיבה, מדובר "בשאלה משפטית גרידא שאין בה מחלוקת עובדתית בין הצדדים", ולכן "ברור לחלוטין [...] כי אין מקום לקיומו של הליך הוכחות", לצורך הכרעה בשאלה זו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ובתגובה לה, על נספחיהן, בהחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה, ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, החלטתי לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
...
ואכן, במקרה שלפנינו, במישור העקרוני, המבקשת לא חלקה על קיום זכויותיה של המשיבה בנכסים מושא ההליך, אך לצד זאת, העלתה שלל טענות, שלדבריה, משמעותן היא כי אין לאפשר את פירוק השיתוף (זאת, להבדיל מטענות הנוגעות לדרך פירוק השיתוף).
גם טענת המבקשת, על בקשה תלויה ועומדת מטעמה, להגשת תביעה שכנגד, נוכח החובות הכספיים שהמשיבה חבה לה לטענתה – אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. לעמדת המבקשת, לא היה מקום ליתן את ההחלטה בדבר פירוק השיתוף, טרם הכרעה בבקשתה זו, שכן תביעתה-שלה עשויה היתה להשפיע על ההכרעה בתביעת הפירוק.
כך, תקנה 63(ב)(14) מאפשרת "לשמוע על אתר עדות של כל הנוכח באולם בית המשפט, על עובדה שבמחלוקת ולקבל מענה לשאלות בעניינים הנוגעים לסכסוך נושא התובענה". מכאן, שבעקבות בירור עובדתי, אשר יכול לכלול אף שמיעת עדות של הצדדים או של עד אחר, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי להגנה אין סיכוי, וליתן פסק דין אשר מקבל את התביעה.
