חניות המבקשים מחויבות בארנונה לפי סעיף ט.3 לצוו הארנונה של המשיבה אשר קובע, כך:
"משטחי חניה – על אף האמור בכל מקום, משטחי חניה בנכסים לא למגורים, אשר אינם משמשים לחניה זמנית מתחלפת לציבור תמורת תשלום, יחויבו בשטח של 25 מ"ר לכל משטח חנייה 29.46 מ"ר" (ההדגשה שלי- מ' א' ג').
במהלך הדיון, חזרו הצדדים על טיעוניהם ביחס לשאלה, האם המשיבה רשאית לכלול בשטח משטחי החנייה החייבים בארנונה גם את שטחי המעבר והתמרון שבקומת החנייה בבניין, ובסופו של אותו הדיון קבעה כב' השופטת אבניאלי, כך:
"נוהל דיון ארוך על מנת להביא לעומקן את עמדות הצדדים. במהלך הדיון הובהר לעו"ד ולנר כי חלק מהשאלות והנושאים שלגביהם טען במהלך הדיון, אינם מופיעים בתובענה ובבקשת האישור. כלל ידוע הוא שהמחלוקת בין בעלי הדין נבחנת על פי כתבי הטענות, ובתובענה נטען אך שהעירייה מחייבת את שטחי החניה לפי 25 ממ"ר בעוד שמדובר בחיוב בגין שטח שאינו קיים בפועל. טענות אחרות ו/או נוספות הנוגעות לשאלה האם רשאית המדינה לכלול במסגרת החיוב גם את השטחים בחניון, שטחי תימרון ומעברים, לא נטענה בתובענה, ולכן בית המשפט לא יכול להתייחס אליה במתכונת כפי שהוגשה. עו"ד ולנר הודיע בתום הדיון כי ישקול את המשך צעדיו לאור הערת בית המשפט. אם יחליט עו"ד ולנר להמשיך בתביעה במתכונתה כפי שהוגשה, יהיה מקום להורות על הגשת סיכומים בשאלה האם אכן הערייה מחייבת בגין שטח שלא קיים בפועל, כנטען בבקשת האישור. אם ימצא עו"ד ולנר לנכון להוסיף ו/או לטעון טענות אחרות, תימחק התובענה ועו"ד ולנר יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה ומפורטת, אם ימצא לעשות כן. המבקש יודיע עמדתו בתוך 30 יום מהיום."
על החלטה זו של כב' השופטת אבניאלי הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בה טענו כי שגה בית משפט קמא משקבע כי הם לא טענו בבקשת האישור או בכתב התביעה שצורף אליה, כי אין מקום לכלול במשטחי החנייה החייבים בארנונה את שטחי המעבר והתמרון שבקומת החניון.
בהחלטתה בבקשת רשות הערעורבעניין אפריקה ישראל, הבהירה כב' השופטת מ' נאור, כי לכאורה, לשאלת הגדרתם של שטחי המעבר והתמרון כ"שטחים משותפים" אין כל נפקות מבחינת הטלת ארנונה, שהרי הלכה היא כי שטחים משותפים – לרבות שטחי מעבר בחניונים – בהיותם שטח טפל ונלווה לשטח העקרי, יסווגו כפי שמסווג השטח העקרי, וכפי שנקבע עניין גולדהמר (פסקה 15 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל):
"המערערים מלינים על מעברים, חדרי מדרגות ושטחי גישה לעסקיהם וכן על שטחי מעבר בחניונים. אלו שטחים שזיקתם לשטח העקרי ברורה ואינה שנויה במחלוקת ולא ניתן לסווגם כשטח עצמאי ונפרד מהשטח העקרי. שטחים אלה הכרחיים לצורך השמוש בשטחים העקריים. לא ניתן לצפות כי המשיבה תסווג כל מעבר, שטח גישה, חדר מדרגות וכו' בסווג שונה ועל-פי תכלית שונה."
כב' השופטת מ' נאור הבהירה, כי במקרה הנוכחי הערייה עומדת על טענתה, כי שטחי המעבר והתמרון אינם "שטחים משותפים", וזאת לאור הוראת סעיף 1.3.1 ח' לצוו הארנונה שלה, אשר קובעת כי שטחים משותפים לא יחויבו בארנונה (כאשר חריג לפטור הוא אם לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד, תנאי שלא היה רלבאנטי באותו עניין).
...
אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני קובעת כי לא קיימת אפשרות סבירה להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה במקרה זה. מסקנה זו מייתרת את הדיון ביתר התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
סוף דבר
לאור כל האמור, בקשת האישור נדחית.
כיוון שלא ניתן להגיש תובענה מנהלית בעילה זו, אני מורה גם על מחיקתה של התובענה.
