בקשת רשות ערעור על סגירת תיק הוצאה לפועל בגין הפרת פסק בוררות

בבית המשפט העליון רע"א 4448/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המבקש: ישראל ארלנגר נ ג ד המשיבה: היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק רע"א 8003-04-16 שניתנה ביום 3.5.2016 על ידי כב' השופט משה בר-עם בשם המבקש: עו"ד אהרון ריבלין בשם המשיבה: עו"ד דן ליברמן פסק-דין

השופט צ' זילברטל: בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם) מיום 3.5.2016 ברע"א 8003-04-16, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג) מיום 6.3.2016 בעש"א 62779-10-15, אשר דחתה את ערעור המבקש על החלטת לישכת ההוצאה לפועל בירושלים מיום 27.8.2015 בתיק 03-15821-09-3 (כב' הרשם א' אבני; להלן: הרשם).

פסק הבוררות קבע כי המבקש הפר את הסכם השכירות בהפרה יסודית, בין היתר בשל אי-תשלום דמי שכירות, ומשכך היה מקום להורות על פינויו מהאולם.

משסברה המשיבה כי המבקש לא עמד בתשלומי יתרת דמי השכירות כפי שנקבע בפסק הבוררות, היא פתחה ביום 11.5.2009 בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש לצורך פינויו מהאולם, וכן לשם גביית חוב בסך 307,124 ש"ח – יתרת דמי השכירות נכון למועד בו ניתן פסק הבוררות (להלן: תיק ההוצל"פ).

בית משפט השלום דחה את העירעור, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי לישכת ההוצאה לפועל ובמסקנתה כי לא ניתן לסגור את תיק ההוצל"פ משום שהחוב טרם סולק (פסק דינה של כב' השופטת א' שניידר מיום 4.5.2011 בעש"א 113/09).

על כן, במצב בו לא ניתן לבצע פסק באמצעות הליכי הוצאה לפועל מחמת שלא נכלל בו סעד אופראטיבי, על הנושה לנקוט בהליכים נוספים בערכאה השיפוטית המתאימה בנסיבות העניין לצורך קבלת סעד אופראטיבי לבצוע החיוב, ובמעמד זה יתאפשר לחייב להעלות טענותיו לעניין זה, ככל שישנן (ראו: רע"א 743/05 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בן יהודה (14.3.2006); ע"א 556/75 צביק נ' צביק, פ"ד לא(1) 7, 11 (1976); דוד בר-אופיר הוצאה לפועל: הליכים והלכות 231-230 (מהדורה שביעית, 2016); סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל 949 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)).

...

ואולם, איני סבור כי ניתן להפיק מהמועד שנקבע בהחלטת הפינוי מסקנה בדבר המועד בו התפנה המבקש מהאולם בפועל.

על כן מתבקשת המסקנה לפיה נדרש הליך משפטי נוסף לצורך קביעת מועד הפינוי ולקביעת סכומו המדויק של חוב דמי השכירות עבור התקופה שלאחר מתן פסק הבוררות ועד מועד הפינוי בפועל.

על-יסוד האמור לעיל, סבורני כי נפל פגם מהותי בהליכים בערכאות הקודמות היורד לשורש המחלוקת שבין הצדדים והמצדיק התערבותו של בית משפט זה כדי להסיר את החשש שייגרם למבקש עיוות דין באופן שיחויב בסכומים משמעותיים שלא כדין.

1) המבקשת, הזוכה בתיק הוצל"פ 501451-10-18, מבקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 25.10.18 של כב' רשם ההוצל"פ, יניב דורי- דיון שקבע כי תיק ההוצל"פ ניפתח שלא כדין והורה על סגירתו.

ב"כ המבקשת הבהיר כי העירעור הוגש רק לעניין סגירת תיק ההוצל"פ. 2) המשיבה הגישה תגובה מפורטת בצרוף נסחים ועותרת לדחיית הבר"ע ולחיוב המבקשת בהוצאות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענותיהם של הצדדים, החלטתי לידון בבר"ע כבערעור עצמו, וכמפורט להלן: 3) תיק ההוצל"פ ניפתח בתאריך 3.10.18 לבצוע פס"ד שאישר פסק בוררות ע"ס 4,217,963.16 ₪.

עפ"י הדין הישראלי אכיפת פסק דין, לרבות פס"ד הנותן תוקף לפסק בוררות מתבצעת בלישכת ההוצאה לפועל.

6) בהחלטה נשוא העירעור סבר הרשם הנכבד כי המבקשת, הזוכה, אינה מחזיקה בפסק דין לטובתה כנגד המשיבה, החייבת שכן כנגד המשיבה אין פס"ד המחייבה לשלם ישירות למבקשת מאחר והמבקשת אינה עונה להגדרת "זוכה" עפ"י חוק ההוצל"פ, הרי שהתיק ניפתח שלא כדין ויש להורות על סגירתו.

רשימת ההפרות היסודיות המיוחסות למבקשת פורטו בסעיף 30 לתגובה לבר"ע. 7) המבקשת טוענת, כי מי שניהל בפועל את הבוררות מול מרוול, היא המשיבה שרכשה חטיבה מסוימת אצל המבקשת ובמסגרת הרכישה לקחה על עצמה את התחייבות להתנהל מול מרוול ולשלם למרוול.

...

11) סוף דבר, הערעור מתקבל ומבוטלת החלטתו מיום 25.10.18 של כבוד הרשם, לרבות מבוטל החיוב הכספי.

- אני מורה על פתיחת תיק ההוצל"פ 50145110-18.

המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הערעור בסך של 7,500 ₪.

המבקש, הזוכה בתיק הוצאה לפועל 511503-08-15 מבקש רשות ערעור על החלטתה מיום 21.11.15 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' יעל טימנס שהורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

הרשם סבור כי שאלת ההפרות אם בוצעו, אם לא ניתן לברר במסגרת טענת "פרעתי" וכן ניתן יהיה להתייחס לשאלת השהוי בהגשת הבקשה לבצוע, ככל שיעלו המשיבים את הטענה ושני עניינים אלו אין בהם כדי למנוע פתיחת תיק ההוצאה לפועל לצורך ביצועו של פסק הדין.

בתאריך 11.11.15 ניתנה החלטתה של הרשמת הנכבדה בה קבעה בין היתר "... אני מוצאת כי אכן יש מקום לשקול ביטול החלטתו של הרשם קרן". את החלטתה האופרטיבית השהתה הרשמת למספר ימים כדי לאפשר למבקש להגיש תגובה עניינית בה יתייחס לטענות הענייניות של המשיבים "... תוך שהוא תומך משפטית האפשרות ככל שהוא סבור כי קיימת לפתיחת תיק הוצל"פ מבלי שניתנה החלטה שיפוטית בנוגע לעצם הפרת הסכם הבוררות". לאחר שהוגשה תגובת המבקש ניתנה ההחלטה מיום 21.11.15 המורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל, זו ההחלטה נשוא העירעור.

כן ראה פסק הדין בעיניין בר"ע 558/04 בעיניין משה קול נגד נצבא בע"מ בו נקבע מפורשות כי השאלה האם צד הפר את חיוביו עפ"י פסק הבורר איננה יכולה להיות מוכרעת ע"י רשם ההוצאה לפועל שכן מדובר בהכרעה שיפוטית המחייבת פנייה לבית המשפט המוסמך.

...

לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי הטענות של הצדדים ושקלתי את טיעוניהם, החלטתי לדון בבר"ע כבערעור עצמו ולדחות את הערעור, כמפורט להלן: למרות ההרחבה בטיעוני הצדדים, השאלה היחידה והמרכזית בתיק זה הינה האם ניתן להגיש לביצוע פסק דין המאשר פסק בוררות בו נקבע סכום של פיצוי מוסכם למקרה של הפרה בעתיד כאשר לא בפסק הדין ואף לא בהליך אחר נקבע כי מי מהצדדים הפר את ההסכם וכי זכאי לפיצוי המוסכם.

הערעור נדחה בזאת.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪.

עוד טוענים התובעים כי נוכח פסק הבורר, נמחק שמו של עו"ד כהן מכתב התביעה בהליך הנ"ל. הנתבע 2 ייעץ להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון וגם במקרה זה העירעור נדחה על הסף תוך חיובם בהוצאות משפט ולא נותר לתובעים אלא להמשיך בניהול ההליך בת.א. 53461-08-10, אך גם תביעה זו נדחתה תוך חיוב התובעים בהוצאות.

האם הייתה במעשי הנתבע משום הפרת חובת הזהירות הקונקרטית ? אקדים ואציין כי התובעים לא היו מיוצגים במסגרת ההליך שלפני, הציגו טיעוניהם בכלליות ובאי סדר, כך שקשה היה לבור את המוץ מן התבן, זאת בעיקר באשר לרשלנות הנטענת של הנתבע 2 כלפי התובעים.

בהמשך הגישו התובעים בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שפתח עו"ד כהן כנגדם מכוח פסק הבוררות ולחלופין עתרו לעיכוב הליכים.

אף בנוגע לבקשת רשות העירעור(רע"צ 17628-09-10) על החלטת רשם מיום 19/8/10, לפיה נדחתה בקשת התובעים לחייב את כונס הנכסים בפצוי מכח ס' 58 לחוק ההוצל"פ, לא מצאתי כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת על הנתבע.

...

וכך נפסק "דין הערעור כאמור, להידחות גם לגופו, ואף לו הוגש כנגד הכונס כמשיב. כפי שיומחש מן הפירוט שיובא לעיל, אכן מדובר בבקשות חוזרות סתמיות ולא מוצדקות על פניהן. שורתן התחתונה בפועל הנה שלחייבים – המערערים נגרמה אכן מצוקה. אלא שהמערערים לא המחישו על פני הדברים, להבדיל מטענות, שמדובר במצוקה שנגרמה שלא כדין על ידי הכונס. הליכי גביה ומימוש כידוע נושאים בחובם פוטנציאל למצוקה, לעתים גם מצוקה חריפה של החייב. ומי לא ישכיל להבין מצוקתו של אדם שחרב הפינוי מבית מגוריו מרחפת מעל ראשו, כפי שאירע כאן. אלא שמצוקה, ולו חריפה, עדיין אין בה כשלעצמה כדי להקים חבות של כונס הממלא תפקיד כדין לגביית חוב. ופעולה שלא כדין של הכונס ובלא הצדק סביר כלשון סע' 58(א) – לא הומחשה. בודאי לא פעולה שגרמה נזק. פעולות כדין שגורמות נזק לחייב אינן מקימות חבות הכונס. פעולות שלא כדין של הכונס שלא גרמו נזק – גם הן לא תקמנה חבות לפי סע' 58(א) לחוק. כדי שיחוב הכונס אישית בפיצוי יש להמחיש במצטבר שלושה תנאים: סטיה מחובה לפי פרק ה' לחוק, וגם אם היתה סטיה – צריך שלא יהא לה הצדק סביר, ולבסוף – שאותה סטיה היא שגרמה נזק." (עמ' 2 שורות 17-29 להחלטה מיום 26/5/11).

בנסיבות בהן בית המשפט קובע מפורשות כי דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה גם לו הייתה מוגשת כנגד כונס הנכסים, לא מתקיים כל קשר סיבתי בין התרשלות נטענת מצד הנתבע, אשר כאמור לא הוכחה, לבין דחיית בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, התביעה נדחית.

ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 31.12.12 בתיק הוצאה לפועל 14-11774-11-5, בה נדחתה בקשת המערערת לסגור תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדה המשיב, בטענה שאין היא חייבת לשלם למשיב כספים בהתאם לפסק הדין אותו הגיש המשיב לבצוע.

ביום 24.10.2010 דחה כב' הרשם (כתארו אז) יניב בוקר בקשת רשות להיתגונן שהגישו עמישב.

תשובת הזוכה לבקשה לסגור את תיק ההוצל"פ החייבת הפרה את ההסכם שקבל תוקף של פסק דין ולא שילמה לזוכה את סכום ההישתתפות.

או אז "אין למצוא פסול בכך שבית המשפט שדן בעירעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל יתן החלטה הכוללת בתוכה גם פרשנות של פסק-דין ... דברים אלה יפים אף לענייננו, מה גם שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי לא עסק בפרשנות פסק-הבורר, אלא אישרו." [רע"א (י-ם) 25900-01-12 טעמן שיווק מזון בע"מ נ' מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ, 24.1.2012].

במקרה כזה, קיימות שלוש אפשרויות: (1) פרשנות כפי שטוען הזוכה- שהחייבת חייבת לשלם לו את מלוא סכום ההישתתפות; (2) פרשנות כפי שטוענת החייבת- שאין היא חייבת לשלם סכום כלשהוא; (3) פרשנות שלישית- שהחייבת חייבת לשלם לזוכה את סכום ההישתתפות, בנכוי עלויות הפינוי שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם על ידי הזוכה.

...

סיכום נוכח האמור, דין הערעור להתקבל ויש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

אני מחייב את הזוכה בהוצאות החייבת בסכום כולל של 750 ₪ ובשכ"ט בסכום של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), סה"כ- 5,750 ₪.

המשיב ישלם למערערת סכום של 5,310 ₪.