המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ, מיום 27.7.20 ומיום 28.12.20, בת"א 12264-06-19, שעניינן הקף מינויו של המומחה בתחום האורתופדי שמונה ולאחר מכן אי היעתרות לבקשה לפסילתו של המומחה.
המל"ל הגיש ערעור לבית הדין האיזורי לעבודה בב"ש בטענה כי למבקשת עבר רפואי בגבה ועל כן הייתה הועדה הרפואית לעררים צריכה להביא נתון זה בחשבון בעת קביעת הנכות תולדת התאונה.
בית הדין ביקש מהועדה שתנמק האם יש במסמכים כדי לשנות מהחלטתה המקורית ולפיה אין מקום לנכות מצב קודם לעניין טווחי התנועה.
...
בית משפט קמא בהחלטתו מיום 27.7.20 דחה את הבקשה וקבע:
"עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי למומחה יש מנדט מתוקף מינויו לנכות, ככל שקיימת ללא קשר לתאונה, להתייחס גם להגבלות התנועה שהינן פועל יוצא של ניתוחי קיבוע עמוד השדרה שעברה התובעת. משעה שתיק המל"ל הותר לעיון המומחה, סביר כי מלוא הנתונים יהיו לנגד עיניו בקביעתו."
המומחה המציא את חוות דעתו וראה לקבוע כדלקמן:
"בעיון בתיקה הרפואי נמצאה היסטוריה עשירה ומתמשכת של כאבי גב אשר החלה בשנת 2008 ונמשכה ברציפות עד שנת 2015. במהלך תקופה זו, סבלה התובעת משתי פריצות דיסק: הראשונה בגובה 4 – 3L בגינה עברה ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה והשנייה בגובה 1S – 5L בגינה עברה שני ניתוחים נוספים – הראשון שאיבת דיסק והשני קיבוע חוליות. בנוסף מתוארים בבדיקות ההדמיה שעברה שינויים ניווניים מתקדמים בדיסקים ומפרקי עמוד השדרה המותני.
הבקשה שהוגשה אינה תוקפת את עצם החלטת המינוי ובחוות הדעת עצמה לא נפל כל פגם שכן המומחה נתן את חוות דעתו במסגרת המנדט שניתן לו.
מכאן שיש לדחות את הבקשה.
סוף דבר
מכל הדברים הללו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות בית משפט קמא ועל כן דין הבקשה להידחות.