בקשת רשות ערעור על מתן רשיון עסק למכירת סולר

לבסוף גרסה ב"כ המשיבה, כי מדובר בהליך של ביקורת מנהלית על שקול דעת קצין המישטרה ובית המשפט אינו שם עצמו במקום הרשות.

דיון והכרעה ס' 78(א) לפקודת המישטרה (נוסח חדש), התשל"א – 1971 קובע כדלקמן: "היה נראה שיש היתקהלות בלתי חוקית, היתפרעות או הפרעת השלום, או שיש יסוד סביר לחשוש לה, רשאי הממונה או שופט או קצין מישטרה בכיר להורות לבעל בית קפה או מקום אחר שיש לציבור גישה אליו ואיננו מקום שניתן עליו רישיון למכירת משקאות משכרים, או לבעל מועדון, או לבעל רישיון לפתיחתם או לניהולם של אלה – שיסגור את החצרים לזמן שנותן הצוו יראה לנכון".סגירת בקורת שיפוטית אודות צו שהוצא מכוח הסעיף דנן כרוכה בבדיקה דו שלבית; ראשית, יש לבחון האם קיימות ראיות מנהליות מספיקות לקיומן של היתקהלות בלתי חוקית, היתפרעות או הפרעת השלום או שיש יסוד סביר לחשש בדבר קיומן של אלה.

לעת הזו, ניתן לומר שהודאת המבקש עצמו, לפיה הינו מודע לכך שאסור לקנות ולהחזיק כבלים של חשמל, לצד יתר הראיות כמפורט לעיל, מהוים תשתית עובדתית-מנהלית מספקת לחשד בדבר החזקת רכוש גנוב במסגרת העסק.

התמונות ת/ 3 חושפות תמונה עגומה ומדאיגה במיוחד, לפיה קיימים בעסק חיבורי חשמל מאולתרים, לרבות כבל חשמלי המחובר באופן פיראטי ומונח בצמוד למיכל סולר! כן קיימים בעסק מיכלי גז מרובים המוחזקים באופן לא תקני ושלא בהתאמה לכללי הבטיחות המחייבים בעיניין זה. אין צורך להכביר מילים על הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מהחזקה פירטית ובלתי בטיחותית של כבלי חשמל ושל בלוני גז. המדובר בסכנה ממשית ומוחשית, אשר עלולה להוביל בנקל לאסון חמור, והמציאות של העת האחרונה הוכיחה זאת, למרבה הצער, יותר מפעם אחת.

זכות ערעור כחוק.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי בזהירות המתבקשת את המסמכים שהוצגו בפניי ואת מכלול טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת הפרעה לשלום הציבור כתוצאה מהמשך פעילותו של בית העסק.

נוכח העובדה שבהתאם לחומר החקירה, מדובר לכאורה במצב בו התקיים סחר ברכוש גנוב בבית העסק, נוכח הליקויים הבטיחותיים המשמעותיים המסכנים את הציבור המגיע לעסק, בהתחשב בעובדה שהעסק נשוא הצו נסגר לפני כשנתיים בשל אותם ליקויים וחשדות והדבר לא גרם להפנמת הלקח ולתיקון המפגעים הבטיחותיים האמורים, כל זאת לצד העובדה שצו הסגירה הוגבל לתקופה של 30 ימים ולא מעבר לכך, סבורני כי החלטת קצין המשטרה מצויה במתחם הסבירות ולפיכך אין מקום להתערב בה. בהקשר זה, יפים, בכל הכבוד, דבריו של כב' השופט דר בעת"מ (חי') 547/01 אזולאי נ' סנ"צ חכרוש ( פורסם במאגרים ), אשר דחה ערר על סגירת בית עסק מכוח סעיף 78 לפקודת המשטרה, באמרו: " אכן, ענייננו בצו שהוצא מכח פקודת המשטרה ולא מכח חוק רישוי עסקים, אולם בית המשפט אינו יכול להתעלם מן העובדה, שלמקום כזה, אליו מגיעים אנשים, אין אפילו אישור של מכבי האש ואין הסדרים להבטחת בטחון הציבור". נוכח כל האמור מעלה, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.

בעירעור שהוגש על ההחלטה ביום 05.11.17, דחתה כב' השופטת חני אופק-גנדלר את העירעור ביום 09.11.17, ללא קבלת תגובת הצד השני וקבעה כי הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד וההחלטה תואמת את הזהירות היתרה בה נוהגים בתי הדין לעבודה בעיניין סילוק התובענה על הסף.

במסגרת תצהירה הגישה התובעת דו"חות רווח והפסד, אשר מפורטים בהם התשלומים שהוכרו ברשויות המס ונוכו כנגד הכנסות: פלאפון, בגוד, ריבית שטראוס, משרדיות, שכירות ארגז ומסופון, הינה"ח, אחזקת משאית, ביטוח ורשוי משאית, סולר, פחת.

לא ברור ולא הובהר בפנינו מדוע רישיון הרכב משנת 2014, הוא על שם התובעת עצמה, ענין בו לא ניתנה בפנינו כל גרסה גם לא ע"י התובעת! התובעת העידה בפנינו כי היה למנוח יועץ מס וכי את הדו"חות הכספיים הגיש המנוח לשלטונות המס (דו"ח רווח והפסד) (עמ' 8 שורות 30- 33).

העדה, גב’ משה: עורך דין שמעוני, כבוד השופט אני לא (לא ברור) זה נכון שביקשתי ורציתי שיעזרו לי אני לא היה איכפת לי שיימכרו את הקו או שיעבירו לי כסף פיצוי.

לא הוצגו לנו הסכמי היתקשרות קודמים, ככל שהיו עם המנוח ואין בפנינו גרסה חד משמעית, ברורה ומוכחת, למשך ההיתקשרות הצדדים – כשלטעמנו, מן הראוי היה שאלה יוצגו ע"י התובעת (עסק הנותן שירותים לנתבעת במשך כ- 30 שנה), אך ניתן היה להניח כי מצוי מידע כלשהוא גם בידי הנתבעת, חברה בע"מ. ונזכיר – הראיות היחידות "לתחילת הקשר" בין המנוח לנתבעת הן: ביחס לקו החלוקה, נספח ג' לתובעת, ששֵם המנוח מופיע בו, החל מאוקטובר 1998, ושטר חוב מ-1995, שאף הוא, אינו מספק מידע על מהות הקשר שבין הצדדים(מה ש"מקצר" בהרבה תקופת ההיתקשרות הנטענת!).

בתע"א (י-ם) 1921/09 כהן-צדק אורן נ' תפוצה פיתרונות שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 17.01.11), שם העובד ביצע עבודת הובלה והפצת עיתונים וגביית תשלומים מלקוחותיה של המעסיקה, ולא הוכח שם כי העובד ניהל עסק עצמאי לשיווק והפצה, בעוד שהמעסיקה עצמה ניהלה מיפעל לשיווק והפצת עיתונים – ושלא כבעניינינו, כשהמנוח קנה מוצרים מהנתבעת (מיפעל לייצור גלידות ומוצרים שונים) ומכר אותם ללקוחותיו.

...

סוף דבר משלא הוכיחה התובעת את טענותיה, ובשוקלנו את מכלול הנסיבות והעובדות – לא שוכנענו כי נתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המנוח לנתבעת – ולפיכך, אין לנו אלא לדחות התביעה.

הגם שנדחתה התביעה והגם ששוכנענו כי גם התובעת לא הציגה בפנינו כל הראיות שהיה באפשרותה להציג, ומנגד, עסקינן בהתקשרות ארוכת שנים (הגם שאף מִשכה לא הוכח כדבעי) ומשברי לנו כי גם הנתבעת יכלה להציג בפנינו ראיות נוספות – לאחר ששקלנו כל אלה, אין ניתן צו וכל צד ישא בהוצאותיו.

משנדחתה התביעה, ברי כי נדחית טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

הוסבר במהלך העירעור כי רק "יצרני דלק" בעלי רשיון רשאים לרכוש דלק במישרין מבתי הזיקוק, ומספר היצרנים איננו רב. המערערת לא הייתה "יצרן" כאמור וגם חברת שוי לא הייתה.

במהלך שמיעת העירעור הוגשה מטעם המערערת "בקשה למתן צו להמצאת מסמכים הנמצאים ברשות צד ג'". הבקשה התייחסה לחברת פז בית זיקוק אשדוד בע"מ ולחברת דלק פי גלילות בע"מ (""פז" ו"דלק פי גלילות").

המשיב, אשר פתח בהבאת ראיותיו כמתחייב מסוג ההליך הנידון, מדגיש כי נטל השיכנוע מוטל על כתפי המערערת ועליה להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין, דהיינו, שעמדו מאחוריהן עיסקאות מכר של סולר, בכמויות הרשומות, וכי הצדדים לעיסקאות היו שוי והמערערת (וראו ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (ניתן ביום 26.8.2014); דנ"א 6067/14 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (ניתן ביום 6.8.2015)).

על פי הטיעון, הספק העקרי (והאמתי) של המערערת הייתה חברת שוי: "המערערת טענה וחוזרת על כך בסיכומיה, כי כל הסולר אשר רכשה ובינו זה הכלול בחשבוניות המס נשוא הודעת כפל המס, סופק אליה במסגרת עסקיה, שהרי אילמלא דלקים אלה, לא יכלה המערערת לנהל את פעילותה השוטפת ולמכור סולר ללקוחותיה ועל כך כאמור, אף המשיב אינו חולק בסיכומיו.

ואכן בהכרעת הדין בתיק הפלילי של ביטון, בית המשפט מצא לנכון לציין כי "... עולה כי נימצאו תעודות משלוח מחברת שוי לחברת ב. פס ושיקים מחברת שוי לדורון בו[ח]ניק [ייתכן שהכוונה הפוכה – ה"ק]. נתונים אלה, יש בהם כדי להצביע על מתן שירותי דלק באמצעות חברת שוי לחברת ב. פס." בעירעור זה, העדה מטעם המשיב לא ניסתה לטעון כי לחברת שוי כלל לא היה מלאי דלק למכירה: "... אנחנו לא אומרים שלא הייתה כלל אספקת דלק או שלחברת ב. פס לא היה דלק למכור הלאה ללקוחות שלה אבל לא היה דלק באותם היקפים שנרשמו בחשבוניות המס שנרשמו בספרים ונוכה מס התשומות בגינם." "... יכול להיות שהיה לחברת שוי דלק שאותו היא מכרה ללקוחות, הוא לא היה בהיקפים כפי שמופיע בחשבוניות משום שכמו שאמרתי לפני כן רוב הרכישות 90 אחוז מהרכישות של חברת שוי היו על הנייר בלבד בלי שעבר דלק בפועל. כל המעורבים בפרשייה הזו הודו... עד המדינה יוסי סויסה שמספר שהוא הוציא רק ניירות, זאת אומרת שהדלק שמכרה שוי הוא הרבה יותר קטן מהכמויות שמופיעות בחשבוניות, אני לא אומרת שלא היה לה דלק בכלל, כנראה שהיה לה, אבל לא בהיקפים האלה." "כב' הש' קירש: ... [האם] מדבריהם [של יוסי סויסה ואיתן מלכה, שמסר חשבוניות לחברת שוי] אנחנו לומדים ששוי בכלל לא רכשה דלק, נקודה, או שהם העידו ששוי נהגה לרכוש חשבוניות פיקטיביות.

...

הגעתי אפוא למסקנה כי אספקת סולר בפועל על ידי שוי לידי המערערת בכמויות הנטענות לא הוכחה כנדרש.

אם שוב נלך לקולא ונייחס את כל הכמות המתועדת הזו לאספקה מחברת שוי, ולא לשמונת הספקים האחרים של המערערת, נמצאנו מכירים ב-29.12% מהכמות הכוללת של הדלק (929,819/3,193,271= 0.2912).

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים.

בתקופה שבין מאי 2015 ועד דצמבר 2015 ועל רקע חוב של מאות אלפי שקלים של אחד בשם חיים רביבו לנאשם, קשר הנאשם עם רביבו ואחרים קשר למהילת סולר ומכירתו במירמה ללקוחותיו של רביבו, כאשר החשבוניות הוצאו על שם הנאשמת 3 ותוך הסתרת הפעולות שביצעו בחומרי המהילה.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור וגזר על הנאשם "מבחן טהור" משום שקולי השקום ולנוכח הליך הגמילה הממושך ושהראה תוצאות בו היה נתון הנאשם אותה עת. צוין באותו הליך כי: "בעניינינו, גם אם חומרת העבירות בהן הורשע המערער ורקעו הפלילי המכביד הקודם היו מצדיקים במצב אחר עונש מחמיר ומאסר בפועל ארוך, הרי השגי השקום המיוחדים שהושגו כאן, וההשקעה הרבה – הן מצד המערער והן מצד מערכת הרווחה – שהביאה להישגים אלה, מצדיקים באיזון כולל מתן משקל נכבד לגורם זה. המסקנה הנובעת מכך היא כי אין מקום, בנסיבות ענין זה, להותיר את עונש המאסר בפועל על כנו, מחשש כי הוא עלול לדרדר את המערער להשפעות שליליות של גורמים עברייניים, ולשים לאל או לסכן את המאמצים הכבירים שהושקעו בשיקומו. לשלמות התמונה אפנה לכך כי בשנת 2008 הורשע הנאשם בעבירה מפקודת סימני מסחר (עבירה משנת 2006) ונדון בבית המשפט השלום בצפת למע"ת וקנס.

ב"כ הנאשם הפניתה להמחאות בהקף של מאות אלפי שקלים שקבל הנאשם מרביבו בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום ולא כובדו על ידי האחרון (רשימת ההמחאות נ/8) וצוין כי נתון זה היה ברקע היתנהלותו של הנאשם; עוד הוצגו המחאות שניתנו לנאשם מלקוחות שונים עבור סחורה שסיפק ושלא כובדו בעקבות מעצרו (נ/9); וכן הוצגו מסמכים שהראו כי הנאשם, בעזרת מעסיקו הנוכחי, שילם חובותיו לרשויות שונות וכן עובד לפרנסתו כנהג משאית (נ/6-נ/7).

טיעוני המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש (ר' טיעונים כתובים) ביקשה המאשימה להדגיש את השיקולים שעמדו לנגד עיניה בטרם הוצג ההסדר וביניהם – הודאת הנאשם בשלב מוקדם של ההליך ובטרם נשמעו מרבית העדים; נטילת האחריות על מעשיו; העובדה כי הסדיר את חובותיו לרשויות המס; וכן כי חרף עברו הפלילי המכביד והישן, מדובר בהרשעתו הראשונה בעבירות בתחום המסים.

מעשיו של הנאשם הקימו מספר רב יחסית של עבירות - קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר, וזאת משום הונאת צרכי הדלק שסברו שהם רוכשים סולר "תקני"; עבירות שנוגעות לתפעול המיתחם ללא רישיונות (חוק רשוי עסקים, חוק התיכנון והבניה) ואחרון אך לא פחות חשוב - עבירות מס (חוק הבלו).

...

סוף דבר, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר.

בנסיבות, אני קובע כי המדינה "תספוג" סכום זה ויש לראות את הנאשמים כמי ששלמו את סכומי הקנסות] התייחסות לרכוש תפוס אני מורה על ביטול צו התפיסה הזמני שניתן אני במסגרת תיק (שלום ראשון לציון) 65685-12-15 ומתייחס לחשבון בבנק המזרחי, סניף כרמיאל (113) – חשבון 243499.

כמו כן, אני מורה למאשימה להחזיר לידי הנאשם את יתרת התפוסים המצויים בידיה, וזאת על פי הפירוט שהובא בס' 7 לבקשת המאשימה מתאריך 20.6.17.

ראו בעיניין זה דברי בית המשפט המחוזי בע"פ (חיפה) 25432-04-13‏ ‏ אובק גז בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (29.9.13): "לטעמי פרשנות לפיה ניתן לראות בעבירה בה הורשעו המערערים כעבירה אחת רבת פריטים מרוקנת מתוכן את תכלית החקיקה והופכת את העבירה לעבירה כלכלית כזו שמשתלם לבצעה.  בכך חותרת הפרשנות הרואה במעשה מסוג זה שבפנינו כעבירה אחת רבת פריטים תחת תכליתה של הוראת החוק הבאה, בראש ובראשונה, להוות מנגנון אסדרה ..." עם זאת, מעיון בפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי במרבית המקרים, כשנאשם נותן את הדין בגין ריבוי עבירות מאותו הסוג, נקבע מיתחם עונש הולם אחד לכל העבירות ונגזר עונש כולל לכל העבירות.

נתתי דעתי לכך שבמקום הוחזקה גם משאבת סולר פעילה, כאמור – החזקת המשאבה הוכחה הגם שהנאשם זוכה ממכירת סולר.

ראו למשל: · רעפ 5798/16 ‏ ‏ יובל עובדיה נ' מדינת ישראל (27.6.16): המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בבצוע עבירה של שימוש פחזני בחומר דליק וניהול עסק ללא רישיון – המבקש החזיק במכולה ובמחסן פיראטי שהקים ובמכולה 53 מיכלי גז במשקל 48 ק"ג ו- 15 מיכלים במשקל 12 ק"ג וכן משאבה פירטית מאולתרת.

בקשת רשות ערעור נדחתה.

· ת"פ (חיפה) 57776-02-17 מדינת ישראל נ' יודקוביץ ואח' (26.9.18): הנאשמים נתפסו כשברכבם 38 מיכלים של 12 ק"ג ו- 2 מיכלים במשקל 48 ק"ג, הנאשמים ביצעו עבירות של עיסוק כספק גז ללא רישיון, הובלה, הולכה, החסנה, מילוי ומכירה של מכלי גז של ספק אחר.

...

הצדדים הגיעו להסדר טיעון ובית המשפט אימץ ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ודן את הנאשמים לקנס (14,000 ₪, 18,000 ₪,  21,000 ₪), מאסר על תנאי והתחייבות.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בכללותו בנסיבות שבפני נע ממאסר מותנה ועד 7 חודשי מאסר, קנס שנע בין 8,000 סך 20,000 ₪ וענישה נלווית.

עם זאת אני סבורה כי בנסיבות שבפני, בשים לב שעסקינן בעבירה חוזרת, קיימת הצדקה להטיל על הנאשם קנס בסמוך לרף העליון של מתחם העונש ההולם.