בקשת רשות ערעור על מתן סעד זמני

בבית המשפט העליון רע"א 5456/21 רע"א 5494/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש ברע"א 5456/21 והמשיב 2 ברע"א 5494/21: דוד אשד המבקשת ברע"א 5494/21 והמשיבה 2 ברע"א 5456/21: מזל אשד נ ג ד המשיב: שמעון כהן בקשת רשות ערעור (5456/21) על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי) מיום 27.07.2021 בתיק א 002626-02-21; בקשת רשות ערעור (5494/21) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2626-02-21 מיום 27.7.2021, שניתנה על-ידי כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי בשם המבקש ברע"א 5456/21 והמשיב 2 ברע"א 5494/21: עו"ד פיני יניב בשם המבקשת ברע"א 5494/21 והמשיבה 2 ברע"א 5456/21: עו"ד הדס גרניט; עו"ד רעות צומעי בשם המשיב 1: עו"ד עופר צור ; עו"ד **** בר לב; עו"ד רחמים כהן ][]פסק-דין

בפתח הדיון הובהר לצדדים כי לא מצאתי להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסכויי התביעה ולמאזן הנוחות, אשר התבססו, בעקרו של דבר, על מימצאי מהימנות ועובדה לאחר שהצדדים נחקרו בפני בית המשפט המחוזי, ואשר ממילא אין ערכאת העירעור נוטה להתערב בהן במסגרת בקשות רשות ערעור על מתן סעדים זמניים.

...

אקדים ואציין כי דין הערעורים להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

משכך, מצאתי כי יש להיעתר לבקשות רשות הערעור, כך שצו המרווה יהיה מידתי ומוגבל, באופן שמחד גיסא לא ישלול לחלוטין כל אפשרות למכירת המקרקעין (אשר שוויים כאמור עולה באופן ניכר על שווי התביעה), ומאידך גיסא יש בו כדי להבטיח את אפשרות הפירעון של המשיב אם יזכה בסופו של יום בתביעתו.

סוף דבר: הערעורים מתקבלים כמפורט לעיל.

ביום 1/11/2021 בשעה 15:26 לאחר שכבר עזבתי את בית המשפט הועברה לסל המשימות שלי בקשה נוספת של הנתבעת "בקשה דחופה עיון חוזר בהחלטה מיום 1/11/2021". בבקשה נטען: "כב' בית המשפט מתבקש לשקול בשנית את החלטתו מיום 1.11.2021 וזאת לנוכח הודעתה של המבקשת על כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 17.10.2021 המחייבת השהיית ניהול ההליך למשך 60 ימים לפחות כמפורט ברפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי – ראה חוברת ההסבר לרפורמה לתקנות בסדר הדין האזרחי, אשר הונפקה על ידי לישכת עורכי הדין בישראל.

(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתדון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

...

" ביום 17/10/2021 ניתנה החלטת בית המשפט בשאלת האחריות ונקבע בה: "4. סוף דבר

אני קובע דיון במעמד הצדדים ליום 2.11.2021 בשעה 09:00 המזכירות תזמין לדיון זה את המומחה המהנדס ניר אנג'ל מרחוב יגאל ידין 37, מודיעין.

בנסיבות אלה מתבקש כבוד בית המשפט להיעתר לבקשה.

" ביום 1/11/2021 ניתנה החלטת בית המשפט: "אני דוחה את הבקשה.

השוו לעניין זה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 במסגרתה נקבעה חלוקת סמכויות אחידה כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתדון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

ראו בעיניין זה ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארווה (במאגרים, 17.6.15.9), שם נקבע: "קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת העירעור. עשה כן, לא תשמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור. לעומת זאת, ככל שעתר לעיכוב ביצוע קצר-מועד או למתן סעדים אירעיים בלבד, לצורך הבאת בקשותיו לפני ערכאת העירעור, הרי שזו תדרש לטענותיו כבמסגרת של 'גילגול' ראשון. מכל מקום, הלה איננו חייב לפנות אל הערכאה הדיונית כלל, והחל ממועד הגשת ערעור או בקשת רשות לערער, ביכולתו להעלות את בקשותיו במישרין לפני ערכאת העירעור, אשר תפעיל סמכות 'מקורית' ושיקול דעת 'נקי'.

...

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

העידר כל היתייחסות למסכת עובדתית רלוואנטית זו במסגרת כתב התביעה, מהוה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט ועל כך עמד גם ביהמ"ש המחוזי ב-רמ"ש 64318-05-21 מיום 10.6.21, עת דן בבקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת הרשמת אשר דחתה את בקשת התובע למתן סעד זמני של איסור דיספוזיציה, בציינו כך (ההדגשה אינה במקור): "...בכל אופן הדגש הוא על הסכם הפירוד. מצופה היה מהמבקש כי יגלה אותו, תוך צירוף טענותיו נגדו או נגד תוקפו, במסגרת רמ"ש זה.

...

מכל מקום, משראיתי לסלק התביעה על הסף מהטעם של השתק פלוגתא ושיהוי ניכר, איני נדרשת להכריע בסוגיות הנ"ל. משקבעתי כי פנחס והתובע החזיקו באינטרס זהה שעניינו- קבלת הטענה כי הסכם הפירוד אינו תקף, היא הטענה המועלת עתה גם בפניי, ובהינתן כי התובע היה צד פעיל, עד מרכזי ופסק הבוררות דן והכריע בין גרסאות התובע והנתבע, שוכנעתי כי לתובע ניתן יומו ועל כן יש לראות בפסק הבורר ככזה המחייב גם את התובע וכי חל מעשה בית דין בכל הנוגע לסוגיות תוקפו של הסכם הפירוד, מטרתו ומימושו.

נוכח כלל האמור לעיל, באיזון הראוי בין כלל טענות הצדדים וזכויותיהם הקשורות לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן הפלוגתאות שמבוקש לברר בפניי, כבר נדונו והוכרעו ולתובע היה את יומו ועל כן אין מקום לדון בהן בשנית.

סוף דבר, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

הלכה עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטה בנוגע למתן סעד זמני במקרים חריגים בלבד (ראו, מני רבים: בר"מ 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתיכנון ולבניה – מחוז צפון, פס' 15 (29.12.2014); בר"מ 4016/14 מ.ס קבלאן חברה קבלנית בע"מ נ' מועצה מקומית חורפיש, פס' 16 (17.6.2014)).

...

מנגד, טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי למעשה, הצו הארעי המבוקש הוא צו עשה, אשר בית משפט זה אינו נוהג להיעתר לו במסגרת בקשה לסעד זמני, בייחוד כאשר הוא חופף לסעד העיקרי המבוקש בעתירה, כבענייננו.

עוד גורסים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, מן הטעם שסיכויי העתירה נמוכים; וכי הנטל להוכחת הזהות, מוטל על המבקשת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.