בקשת רשות ערעור על מינוי עו"ד לחלוקת מגרש משותף

בתוקף מינויה, הוטל עליה להגיש לוועדה המקומית ולכל מוסד בקשות, תשריטים ושאר מסמכים, לצורך הכנת תשריט חלוקה, כנדרש בסעיף 143 לחוק המקרקעין.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור ללא צורך בתגובה, מן הטעם שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנוֹ במסגרת ערעור על פסק הדין, לכשינתן, אם יוגש ערעור וימַצא מוצדק.

ביום 8.12.2008 אישרה הוועדה פעם נוספת את הבקשה להיתר (20080085) שהגיש רילוב, לאחר דיון בהתנגדות החדשה של מרטינז, בכפוף לתנאים האמורים שם ובין היתר - הגשת תשריט חלוקה תואם (ללא הסכמת שותפים), אשר יפרט באופן ברור את גבולות המגרשים, את דרכי הגישה לכל יחידה והשטחים המשותפים, כפי שמשתקף בתשריט תוכנית ש/215.

לא קיים, כאמור, באופן מעשי גבול בחלוקה לרבעים (ראה בעיניין זה גם עדות עו"ד לביא - אפרת בעמ' 13, שורות 9 - 26 לפרוטוקול מיום 15.1.2018 ועדות מהנדס הוועדה בעמ' 31, שורות 26 - 39 לפרוטוקול מיום 15.1.2018).

...

סיכום א. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, על כל ראשיה.

ב. התובעת, שנכנסה בנעליו של רילוב ז"ל, תישא בהוצאות המשפט, כמפורט להלן: התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו - 2 שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

התובעת תשלם לנתבע מס 4 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 8816/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: הלה מגדלי משרדים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ 2. עמוסי נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ 3. א.צ.ג.מ. חברה לייזום ופיתוח בע"מ 4. א. עובדיה ביצוע עבודות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 44287-07-20 מיום 17.11.2020 בשם המבקש: עו"ד דוד חמו; עו"ד ברק קינן; עו"ד מתן ספקטור; עו"ד אור בטאט ][]החלטה

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) בהפ"ב 44287-07-20 מיום 17.11.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למנות בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

המשיבות חתמו כולן על התכנית אך משיבות 3-1 סירבו לחתום על טבלת הקצאה שצורפה לתכנית וזאת בעקבות מחלוקת בין משיבה 1 לבין משיבה 4 בעיניין חלוקת הזכויות במיגרש המשותף להן.

...

לאחר עיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בקבלת תשובת המשיבות.

הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6903-02-22 עיזבון חליל אברהים דעוף חוג`ראת ואח' נ' עלי חוסין ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שרון נתנאל [אב"ד] כבוד השופטת ורבנר כבוד השופט דאוד מערערים 1. עיזבון חליל אברהים דעוף חוג'ראת 2. חוג'יראת עלי ח'ליל דעוף 3. חוג'יראת מוחמד ח'ליל דעוף 4. חוג'יראת אבראהים ח'ליל דעוף כולם, ע"י ב"כ עוה"ד נפאע דאוד משיבים 1. ח'לאילה עלי חוסין ע"י ב"כ עוה"ד ח'לאילה תייסיר 2. עבדללה סלאח אסעד 3. וידאד טאהא 4. קרן קיימת לישראל פסק דין

וזו קביעת בית-משפט קמא בעיניין (ההדגשה אינה במקור): "אין חולק שלא נערך הליך של פירוק שתוף בין הבעלים המקורים של המקרקעין לפני ואחרי המכר לנתבע 1 (המערער 1 בעירעור שלפנינו). אין גם חולק שהנתבעים כעולה מההחלטות שניתנו בתיק לא טענו במועדים הרלוואנטיים לרבות אף לא לפני מינוי המומחית כי קיים מנהג בעלים ו/או הסכמות בכתב לגבי אופן החלוקה. יתרה מזאת לא הוכחה טענה כזו על-ידי הנתבעים 2-4.

בכל הקשור להחלטות המניעות הדיונית - טוענים המערערים כי לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטות אלה מאחר והבינו בעת ההחלטות על הגשת סיכומים כי יתאפשר להם לטעון בעיניין השאלה שבמחלוקת, וכי מדובר על חזרה של בית-המשפט מקביעת המניעות הדיונית.

בעוד שבפרשת מרקין נידונה חזקה בקרקע מכוח הסכם מכר שלא קיבלה עגון קינייני, בהקשר של הפקעה, כאשר עיקר הדיון המשפטי מושתת על סעיף 18 לחוק החוזים - טוענים המערערים כי עצם שימוש וחזקה בחלקים מובחנים בחלקה מאפשר לנתק את הזיקות הקנייניות ההדדיות של שאר השותפים בין המגרשים השונים, על-אף שהדין מורה כי הזיקה הקניינית במקרקעין משותפים איננה מסוימת.

...

] אין ספק, שאין לוועדה הכלים והידע - והיא אף לא נועדה לכך - להגיע למסקנה, עם מי מהשניים הצדק, ועל כך יכריע בית-המשפט המוסמך.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית הערעור.

המערערים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1 ו-3 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪, שישולם מכספי הפיקדון שהופקד בתיק בית-המשפט ויועבר לידי המשיבים באמצעות באי כוחם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3676-11-22 סער ואח' נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשים- המערערים: 1. ברוך סער 2. ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד פז יצחקי - וינברגר המשיבה: תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד איתמר כץ פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' השופט סג"נ עמית יריב) מיום 31.7.22 בת"א 63389-11-20 (להלן: "תיק קמא") לפיה ניתן צו לפירוק שתוף במקרקעין בדרך של מכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר ומינוי כונס נכסים.

נוכח פירוק השתוף שכבר בוצע בין הצדדים במיגרש הסמוך (אהרונסון 14), הדרך היעילה והצודקת היא פירוק שתוף בדרך של מכירה במיכרז, חלוקת התמורה בין השותפים לפי חלקם ומינוי כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה.

נקבע כי גם אם נראה בהסכם הנוסף שנחתם בשנת 1994 שתכליתו להשתלט על שלושה מגרשים בחלקים שוים ולאחדם ליחידה רישומית אחת ולבנות עליהם פרויקט משותף, כהסכם שתקף בין הצדדים, הרי שלא עולה ממנו כל תניה המונעת ממי מהצדדים לידרוש פירוק שתוף במקרקעין ועובדה שהדבר נעשה זה מכבר ברחוב אהרונסון 14 וזאת ע"י בקשת הנתבע לפירוק השתוף בו. כמו כן, גם הניסיון להשתלט יחד על המיגרש ברח' אהרונסון 18 ניכשל נוכח הליך פירוש שתוף שיזמה המשיבה והסתיים ברשום בית משותף.

...

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה המפקחת קבעה חד משמעית בחוות דעתה כי ניתן לרשום את הנכס כבית משותף.

למעלה מן הצורך אוסף כי יש לזכור שמדובר בחוות דעת שהוגשה בתיק קמא, שהיא חלק ממכלול הראיות שעומדות בפני בימ"ש קמא ועל בימ"ש קמא להחליט בהתאם לשיקול דעתו הרחב אם יש מקום לצוות על פירוק שיתוף וכיצד.

חוות הדעת מטעם המפקחת חיונית לצורך הפעלת שיקול דעת בימ"ש אולם, שיקול הדעת נותר בידי ביהמ"ש  וחוות הדעת אינה מהווה "סוף פסוק". לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, ש"הצדדים הם בעלים במשותף ובחלקים שוים של המיגרש הידוע כחלקה 337 בגוש 8024 באבן יהודה והם יפעלו למכירתו לכל המרבה במחיר" ("חלקה 337").

באי כוח הצדדים עו"ד לביא אזולאי והנתבע 2 עו"ד גרסיירו, מונו ככונסי נכסים למכירת הזכויות בחלקה 337 ("כונסי הנכסים").

" ביום 8.7.2019 חתם שמש על הצהרה דומה לפיה הוא מסכים למכירת החלקה בהליך כנוס נכסים, מסכים שמכירת הנכס תהיה במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח למימוש הסכם הגירושין, מסכים לחלוקת התמורה בינו לבין רונית ומסכים לקזוז התמורה שיקבל מחובה הפסוק של התובעת, בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק תהל"מ 61876-03-17.

התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רמ"ש 11557-09-21) וביום 17.10.2021 דחה כב' השופט ויצמן את הבקשה.

בהחלטות הנ"ל נקבע, בין היתר, שיש להשלים את מכר מיגרש 336 הן בשל יתרת החוב של התובעת (בהחלטת כב' השופט ויצמן נקבע שנכון ליום 24.3.2021 עמד חובה של המבקשת לשמש על סך של כ- 1,140,000 ₪, ועל כן הפקדת הסך של 600,000 ₪, לא תביא לפרעון מלוא החוב ושיש גם להיתחשב בהוצאות הכנוס שעוד יש לשלם), והן בשל הנזק העלול להגרם לצד ג'.

...

הרשמת באה למסקנה שמדובר בפסק דין כספי ושחוב התובעת לא נפרע לאחר מכירת חלקה 337.

כל ארבעת התנאים חלים בעניינו ומביאים למסקנה שהתובעת מנועה מלטעון שהיא קיימה את חיובה שבפסק הדין עם מכירת חלקה 337.

סוף דבר מן הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.