בקשת רשות ערעור על מינוי מומחה רפואי בהתנגדות לקיום צוואה

עסקינן בבקשה לקיום צוואה שהגיש הזוכה על פיה, נכדה של המנוחה מר י.ב. (ת"ע 408-02-18 ; להלן 6 :"הבקשה") ; בהתנגדות לבקשה הגישה אימו של המבקש הגב' ל.ק., בתה של המנוחה (ת"ע 57489- 7 01-17 ; להלן: "ההיתנגדות") ; בהתנגדות לבקשה שהגיש מר ג.ב, בנה של המנוחה (ת"ע 57565-01-17 .

( ואף הוגש לתיק מיסמך סיכום רפואי של המנוחה מיום 14.11.11 (סומן בש/ בהחלטתי מיום 8.11.18 דחיתי, בין היתר, בקשתו של י' לחסות הסרטונים מפני המתנגדים ובהחלטתי מיום 21.11.18 שניתנה בהמשך לכך, לאחר שגם אני צפיתי בסרטונים הנ"ל, הוריתי על העברתם לעיון המומחה.

הדברים יפים במיוחד מקום בו גם משיקולים של תום לב דיוני ומניעות ספק רב אם רשאי י' לטעון טענות עובדתיות סותרות היורדות לשורש העניין, אך לאור האנטרס השונה שלו בשני ההליכים ]השוו, למשל: עמ"ש (ב"ש) 5260-02-18 ג.א.צ נ' י.צ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.6.18 ) , כן ראו בקשת רשות העירעור על פסק דין זה שנדחתה בבע"מ 6093/18 פלוני נ' פלונית .

בהליך האפוטרופסות ביכר לטעון כי סבתו לוקה בדמנציה וזקוקה למינויו כאפוטרופוס לכלל ענייניה ואילו לפני בהסתמך על מועדים כימעט זהים, היתנער לחלוטין מעמדותיו הקודמות וטען כי למעשה סבתו היתה כשירה לעשות צוואה ובמשתמע הבקשות בעבר היו למראית עין לשם קבלת הטבות.

...

סיכום ביניים בניגוד לטענות י', שוכנעתי כי גם לו הייתי מניח שהמנוחה היתה כשירה קוגניטיבית (ולו פורמלית) לערוך צוואתה, מכלול הנסיבות כפי שהוכחו לפני איננו משכנע כי הצוואה אמנם משקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה.

כל אלה מובילים למסקנה כי במיוחד בראי ה"חוטים" שנשזרו נסיבתית במכלול הממצאים שהוכח לפני, אין עסקינן בצוואה המשקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה ולפיכך דינה להיפסל גם מטעם זה. סיכום אופרטיבי לאור מכלול האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדויות להתקבל, וכך אני מורה.

כפועל יוצא, הבקשה לקיום צוואת המנוחה נדחית ואילו הבקשה למן צו ירושה מתקבלת.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת מאיה לוי) בתיק ת"ע 21258-02-20 מיום 11.3.22, במסגרתה הורה על מינוי מומחה פסיכיאטרי חלופי, תוך השתת שכר טירחתו על הצדדים בחלקים שוים, וכן הורה כי סירטון וידאו בו מופיע המנוח, שצולם כשנה ושלושה חודשים לאחר חתימת צוואת המנוח, יוצג למומחה החלופי (להלן: "ההחלטה קמא"), והכל כפי שיפורט להלן.

ביום 27.11.2020 הגיש המבקש כתב היתנגדות לבקשה לקיום צוואה, בין היתר בשל טענות נגד כשרות המנוח לצוות, ובפרט נגד כשירותו הרפואית של המנוח לחתום על צוואה ביום 15.11.2017.

בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בבית משפט זה. בקשת רשות העירעור נדונה בפני, בתיק רמ"ש 39969-05-21 (להלן: "הרמ"ש הקודם"), ושם נתתי רשות ערעור וקיבלתי העירעור במובן זה, שהוריתי כי בית משפט קמא יקיים דיון במעמד הצדדים, ישמע אותם ואת טענותיהם בנידון ויבחן (בין היתר) את השאלה האם חשיפת המומחה דרנל לחוות הדעת הפרטית לא גורמת לעיוות דין למבקש.

העברת הסירטון למומחה שימונה עשויה יותר לפגוע באובייקטיביות המסקנה האבחנתית שבחוות הדעת הרפואית, מאשר לסייע לה. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את הרמ"ש ללא צורך בתשובה בכל מה שקשור לסוגיית מינוי המומחה החלופי ולמימון שכר טירחתו, וליתן רשות ערעור ולקבל העירעור (אף ללא צורך בתשובה, כפי שאנמק להלן) בכל הקשור לסוגיית הצגת הסירטון בפני המומחה החלופי, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

...

לכן כל הטענה ברמ"ש זה לעניין "פסילת המומחה והוצאת חוות דעתו" מיותרת, ודינה להידחות.

משכך אם קיימים מסמכים רפואיים ותוצאות בדיקות שנערכו למנוח הסמוכים למועד עריכת הצוואה, מדוע בכלל להציג את הסרטון למומחה החלופי טרם הכנת חוות דעתו, שכלל לא ברורה תרומתו לבירור המחלוקת! במצב כזה עלולה חשיפת המומחה לסרטון טרם הכנת חוות דעתו לפגוע באובייקטיביות המסקנה האבחנתית שבחוות הדעת הרפואית, שנשענת בעיקר על מסמכים רפואיים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור בנקודות המפורטות לעיל בסעיפים 25 ו- 27, ועל קבלת הערעור בנקודה המפורטת לעיל בסעיף 31.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (ב' השופטת איריס ארבל-אסל, בת"ע 31827-02-23), מיום 1.12.23, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לבחינת כשירותה של אימם המנוחה של הצדדים לערוך צוואה.

המבקשים טוענם כי הותרת ההחלטה על כנה "תיגרום עוול נוראי ונזק למבקשים ותמנע מהם למצות את זכויותיהם הדיוניות ולהוכיח טיעוניהם שהובאו, בין היתר, בכתב ההיתנגדות לצוואה (ס' ו' לבקשה). לטענתם, ביהמ"ש קמא היתעלם מהדין הנוהג בעיניינו ופגע קשה בזכויותיהם (ס' 38 לבר"ע) והיה על ביהמ"ש קמא להקל בדרישת הראיה הנדרשת למינוי מומחה מטעמו , זאת משום ש"יש להקיש בעיניינו מחוק הפיצויים ששם נקבע כי הדרך היחידה להוכחת טענות בעיניין שברפואה היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, והנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה" (ס' 30 לבר"ע).

לצורך דחיית בקשת רשות העירעור איני מוצא מקום להדרש לבחינת בקשת המבקשים למינוי המומחה על נספחיה לגופה ולבחון האם היה במסמך מיום 16.4.19 (שגם מתוכן בקשת רשות העירעור עולה כי הוא המסמך העקרי עליו השתיתו המבקשים את בקשתם כשגם יתר המסמכים הבודדים שנגעו לתקופה בה טרם נערכה הצוואה ולהם הפנו המבקשים הפנו למסמך זה ככל שנגעו לכושר הקוגנטיבי של המנוחה) די כדי להצדיק את מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש. לצורך דחיית בקשת רשות העירעור די לי בכך שהנחות המוצא של המבקשים לפיהן ההחלטה גרמה להם "עוול נוראי ונזק" בכך שמנעה מהם את זכויותיהם הדיוניות להוכיח את טענת ההיתנגדות להיעדר יכולה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה וכי הדרך היחידה להוכחת טענתם זו שהיא בעיניין שברפואה היא באמצעות מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש – פשוט אינן נכונות (בנסיבות הקיימות).

...

אך לפני ימים אחדים נתן ביהמ"ש קמא החלטה המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, מועד ההוכחות בהליך נקבע לחודש ספטמבר 2024, והמבקשים לא הצביעו על כל מניעה הקיימת כיום והחוסמת את דרכם לפעול באופן בו התווה המחוקק ומתקין התקנות במקרים בהם בוחר ביהמ"ש לענייני משפחה לעשות שימוש בסמכותו ולא להיעתר לבקשה למינוי מומחה מטעמו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשה לקיום צוואת המנוח ש.ס (להלן:"המנוח") מיום 9.8.2017 (להלן" "צוואת המנוח") והתנגדות לה. המנוח הלך לעולמו ביום 10.7.202.

בתגובתו ביקש ב"כ היועמ"ש לברר האם מונו אפוטרופסים למתנגדים 1+2 נוכח ההפרעות הנפשיות מהן הם סובלים, כן צוין כי מיתנגד 3 נפטר לפני פטירת המנוח, בשנת 2016 ועל כן אינו נימנה בין יורשיו על פי דין וכי יש לברר את מעמדה של מיתנגדת 4, גרושתו של המנוח שאינה נמנית על יורשיו על פי דין של המנוח ו/או הזוכים על פי צוואתו.

ביום 4.2.21 התקבלה בקשת המתנגדים למתן צוים לצורך קבלת מידע רפואי אודות המנוח וכן מידע אודות חשבון הבנק שלו ונקבע כי המידע מחשבון הבנק רלוואנטי נוכח טענות המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת מצידה של המבקשת על המנוח ולכך שהמבקשת הייתה מיופת כוח ופעלה בחשבון המנוח וכתוצאה מכך היה המנוח תלוי בה. בקשת רשות ערעור (רמ"ש 02-21-**) שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה.

ביום 19.7.21, לאחר שעיינתי בחומר הרפואי שהונח בפני שממנו עלו אינדיקאציות לירידה קוגניטיבית המהוות ראשית ראיה מונתה ד"ר ורד טל, כמומחית מטעם בית המשפט על מנת שתבדוק ותבחן האם המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה מיום 9.8.2017.

...

אם כן, פירוש המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" שבסעיף 35 לחוק הירושה, המהווה את עילת הפסילה השלישית, נעשה באופן גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ראו ע"א 851/79 הנ"ל; ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט (3) 1 (2004)).

"המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר" (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5], בעמ' 109)"." בעמ"ש 7764-01-23 מ.ו נ' ח.ו. ואח' (ניתן ביום 22.2.24 – פורסם במאגרים) נקבע: "כפי שקבע בית משפט קמא, ובצדק, צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה – בטלה, שהרי כך קובע סעיף 35 לחוק הירושה. תכליתם של דברים היא לשמור על האוטונומיה של המצווה, בדרך של הרתעה ממעורבות כלשהי בעריכת הצוואה (בע"מ 384/19, פלוני נ' פלונית (2019)). על כן, גם אם קיימת מעורבות, ואפילו לא הייתה השפעה נחזית על המצווה, עדיין תהיה הצוואה בטלה (ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל (1981)).

בא מכבי אש פרצו את הדלת מצאנו אותו מעולף.

המבחנים כולם מובילים למסקנה כי הצוואה מיום 9.8.2017 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח.

לסיכום, אני קובעת כי הצוואה מיום 9.8.2017 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח מכל הנימוקים שפורטו לעיל ועל כן היא מבוטלת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לקיום צוואת המנוח ש.ס מיום 9.8.17 נדחית וההתנגדות מתקבלת.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופט א. אליעז) שניתנה ביום 25.2.24 בת"ע 17633-04-20, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לחתימת בית המשפט על פסיקתא בה מפורטות שאלות ספציפיות שהמומחה מתבקש להשיב עליהן.

לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט קמא בכל אלה: המומחה מונה לבקשת המבקש על מנת שיתן חוות דעת באותן שאלות שנוסחו בפסיקתא, והיה על בית המשפט להעתר לנוסח הפסיקתא שהרי זו הסיבה למינוי המומחה; בית המשפט פסק באופן שונה בשני תיקים של שני בני מישפחה אף שגם בתיק האחר לא היתה הסכמה לנוסח הפסיקתא; מדובר בהכרעה עקרונית, שכן זכותו של כל מיתנגד לקיום צוואה להתוות את הדרך שבה הוא חפץ לנהל את הליך ההיתנגדות.

ערכאת העירעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים אשר, על אף הנופך ה"עיקרוני" שמנסה המבקש לשוות לבקשתו, הרי שאין מדובר בעיניין חריג שעל ערכאת העירעור להתערב בו (ר' רע"א 4799/12 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, מיום 8.8.12).

...

להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית לבקשה שבפני: בהחלטה מיום 25.12.23 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה/ פסיכוגריאטריה במטרה להגיע לחקר האמת נוכח טענות בדבר כשירותה של המנוחה לערוך צוואה במועד בו היא נערכה, ולשם כך מונה פרופ' X.X. מאחר שהבקשה התבקשה בשלב ההוכחות, חוייב המבקש בהוצאות בסך 7,500 ₪ וכן נקבע כי בשלב זה ישא הוא במלוא שכ"ט המומחה.

הוסיף בית המשפט קמא, וקבע בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם טענת האפליה בין צו שניתן בתיק זה, לבין צו שניתן בתיק אחר (בעניין עיזבונה של קרובת משפחה אחרת של הצדדים), דינה להידחות, משום שבמקרה האחר לא היתה התנגדות לנוסח הפסיקתא, ואילו במקרה זה המשיבים מתנגדים לנוסחה.

לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט קמא בכל אלה: המומחה מונה לבקשת המבקש על מנת שיתן חוות דעת באותן שאלות שנוסחו בפסיקתא, והיה על בית המשפט להיעתר לנוסח הפסיקתא שהרי זו הסיבה למינוי המומחה; בית המשפט פסק באופן שונה בשני תיקים של שני בני משפחה אף שגם בתיק האחר לא היתה הסכמה לנוסח הפסיקתא; מדובר בהכרעה עקרונית, שכן זכותו של כל מתנגד לקיום צוואה להתוות את הדרך שבה הוא חפץ לנהל את הליך ההתנגדות.

הטענה בדבר החלטות שונות שניתנו בתיקים שונים נדחית, מהטעם שערכאת הערעור אינה מתייחסת להחלטות שניתנו בתיקים אחרים.

אף ללא התייחסות בית משפט קמא לעניין זה, היה דין בקשת המבקש להידחות.

כפי שקבע בית משפט קמא, אף אני סבורה כי השאלות שהוספו בפסיקתא והופנו למומחה, אינן מתאימות להתברר במסגרת חוות הדעת, בהיותן שאלות היוצאות מנוקדת מוצא שנוייה במחלוקת.

הנה כי כן, כאמור, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, ועל כן נדחית בקשת רשות הערעור.