בקשת רשות ערעור על מינוי מומחה פסיכיאטרי לבדיקת נכות

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' דב גוטליב) מיום 14.11.17 במסגרתה התקבלה בקשת המשיב למינוי מומחה הן בתחום הנוירולוגיה והן בתחום הפסיכיאטריה.

סוף דבר, בית משפט קמא הורה על מינוי ד"ר רון דבי בתחום הנורולוגי, ועל מינוי פרופ' מרק וייזר בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת נכותו של המשיב בתחומים אלו.

כך ברע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (2013) הובהר - " ... אכן גישת הפסיקה היא ש"על בית המשפט להישמר פן תחסם דרכו של תובע להוכיח את נכותו במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ,התשל"ה-1975 ולפיכך ראוי לנקוט בגישה ליבראלית ביחס לבקשות למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהליכים אלו... זאת ועוד - נפסק כי בית-המשפט עשוי להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה גם בהעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים, כשבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (רע"א 350/11 צ'פני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1.5.2011))" עוד הובהר בפסיקה כי גם העידר רצף טפולי אין בו, כשלעצמו, כדי לאיין מינויו של מומחה רפואי וכי הדרישה לרצף טפולי אינה דרישה קונקלוסיבית (בר"ע (מחוזי-חיפה) 1317/05 טומשפולבסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (2006); בר"ע (מחוזי-ת"א) 1303/02 אורן נ' אלבז (2002); תא (תל-אביב) 25442-10-11 יגאל קושניר נ' מגדל חברה לביטוח בעמ (2014) ורבים אחרים).

...

ואם כן, גם אם עסקינן במקרה גבולי, הרי שבית משפט קמא היה ער לכך ומצא לאמץ את הגישה הליברלית שהזכרנו לעיל ולמנות מומחה בתחום זה, ולא מצאנו כי נפל פגם במסקנתו זו. מעת שקיימים מספר מסמכים המלמדים על PTSD תוך הרופא המטפל בכל אחד מהמקרים מצא להפנות את המשיב להמשך בירור וטיפול הרי שגם אם נמנע המשיב מפנות לאותו טיפול אין בכך בלבד לחסום את דרכו מלהוכיח את פגיעתו הנפשית.

כך נפסק, כדוגמה, בעניין פלונית הנ"ל – "כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע" אומנם בעניין פלונית הובהר כי במקרה בו קיים ספק אם נגרמה נכות בתחום מסוים בו מתבקש המינוי, או שהצורך במינוי אינו חד משמעי, יש מקום לחייב את הנפגע לשאת במימון הביניים, ואולם יש לעשות כן בזהירות מרובה על מנת שלא לסכל את זכותו של הנפגע להוכיח את נכותו מחסרון כיס.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 20.2.2020 (רע"א 45257-01-20, כב' השופט י' פרסקי), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 19.12.2019 (ת"א 13530-05-19, כבוד השופט מ' שח"ק), שהורה על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת נכותו של המבקש.

...

מכל מקום, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

ובכלל, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטה להיעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי, להבדיל מהחלטה לדחות בקשה למינוי מומחה (רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה, בפסקה 8 (5.8.2012); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 651 (מהדורה רביעית, 2011)).

סוף דבר, שבקשת רשות הערעור נדחית על הסף ולגופה.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' ר. שרון) מיום 15.11.22 במסגרתה הורה בית המשפט על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת דרכים מיום 9.2.20.

הובהר בפסיקת בתי המשפט כי ערכאות העירעור ייטו שלא להתערב בהחלטות המורות על מינוי מומחה רפואי שכן באופן עיקרוני אין בהן כדי לגרום לעיוות דין למי מהצדדים – ככלות הכול ככל שלא תמצא נכות על ידי המומחה לא תחוייב המבוטחת בפיצויו (וראו לעניין זה בין השאר – בר"ע 7790/20 פלוני נ. המל"ל (2020); רע"א 7975/18 פלוני נ. המרכז הרפואי תל אביב(2018)).

...

וכפי שהובהר בעניין רע"א 7135/11 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' מלכי מירב (12.1.12): " כידוע, ההחלטה שלא להיעתר לבקשת הנפגע ושלא למנות מומחה רפואי בתחום מסוים, עשויה לסגור בפניו את המסלול הדיוני האחד הפתוח בפניו להוכחת טענותיו, ובכך לשלול ממנו את האפשרות להוכיח את נכותו בתחום זה ( רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד (2) 216 (1990)). לאור האמור,  החלטה כזו - שלא למנות מומחה רפואי - עומדת לביקורת קפדנית של בית המשפט של ערעור. לעומת זאת, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה להיעתר לבקשת תובע ולמנות מומחה רפואי (א. ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 651)." (הדגשה שלי - צ.ו).

כמו כן ציין המומחה – "לשאלתי אמר שלא היה אצל פסיכיאטר למרות התלונות שצויינו, אך הוא מקבל עזרה מהיחידה לתגובות קרב היות שלאחר התאונה החלו לצוף זכרונות וחרדות שקשורות לשירות הצבאי וגם לתאונה" (עמ' 3 לחוות הדעת) מתוך שכך הגיע המומחה למסקנה כי – "התגברו אצלו תלונות פוסט טראומטיות ולא מן הנמנע שהוא סובל מתסמונת דחק פוסט טראומטית - PTSD שהחלה בעקבות השירות הצבאי ומעורבותו בפעילות הצבאית של אסון השייטת בשנת 1997 ואשר חזרה או התחזקה לאחר התאונה" (עמ' 4 לחוות הדעת) · כך גם בסיכום אינטק מיום 2.11.21 שנערך על ידי היחידה לטיפול בפגיעות קרב צוין, בין השאר – "מתאר מצב רוח ירוד ברוב שעות היום, לדבריו חש בסערה פנימית. מתאר קושי לשוב לשגרת עבודה בעקבות השלכותיה של תאונת דרכים שעבר בשנת 2020" הובהר בפסיקה כי בדונו בבקשה למינוי מומחה, בית המשפט רשאי להכיר בקיומה של ראשית ראיה אף בהעדר אסמכתא חד משמעית בתיעוד רפואי והוא רשאי להסתפק אף ברמת סבירות נמוכה נחזית באשר לקיומו של קשר סיבתי לתאונה (רע"א 5070/13 פלוני נ. הראל חברה לביטוח בע"מ (2013)).

כך, כדוגמה, הובהר בעניין תא (תל-אביב-יפו) 41053/05 - וולף שי נ' טיאר רונן מרדכי ואח' (2007) - "יתירה מזאת, בית המשפט סבור, כי מומחה הגם שאינו נדרש לקבוע ממצאים בדבר מצבו הרפואי של הנבדק בתחומי רפואה שונים מאלה אליהם מונה ולכאורה חרג מסמכותו, ופעל תוך בחינה ובדיקת תלונות הנבדק ומצא מקום להמליץ למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה, מילא אחר תפקידו שכן המינוח הרפואי והידע הרפואי הכללי שאינם נחלתו של בית המשפט הנם נחלתו של אותו מומחה, ויש בחוות דעתו לצורך זה לסייע לבית המשפט. על ידי כך יתכן שימנעו מקרים של מינוי מומחה רפואי רק משום שבית המשפט אינו בקיא דיו בנושא הרפואי המתעורר, ובכך יחסכו זמן והוצאות מיוחדים הכרוכים במינוי מומחה רפואי נוסף שלא לצורך" מכלל האמור הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 8.9.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברע"א 30275-08-16 (כב' השופטת א' כהן), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.8.2016 בת"א 58173-11-14 (כב' השופט ש' מזרחי), אשר קיבלה את בקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור את שיעור נכותו הצמיתה של המבקש כפי שנקבעה על-ידי וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

בהמשך, ולאחר שהתקבלה החלטת הועדה לעניין ההחמרה בנכותו הנפשית של המבקש, הגישה המשיבה ביום 28.6.2016 בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה לפי סעיף 6ב לחוק, על דרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת המבקש וקביעת נכותו בגין התאונה.

...

לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

האם יש לפסול חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט כיוון שחרג מסמכותו על פי כתב המינוי או שניתן להסתפק במחיקת החלקים מחוות דעתו בהם חרג מסמכותו? לכך אנו נדרשים בבקשת הרשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ר. הירש) מיום 20.6.19 במסגרתה מצא בית המשפט לדחות בקשת המבקשת לפסילת חוות הדעת.

בית משפט קמא מינה מטעמו שלושה מומחים לבדיקת נכותה של המבקשת, בתחום הכאב, האורתופדי והפסיכיאטרי.

תחילה הוגשו לתיק בית המשפט חוות דעתו של המומחה האורטופדי – פר' מה סלעי אשר העריך את נכותה האורטופדית של התובעת מהתאונה בשיעור של 10% וכן המליץ על מינוי מומחה בתחום הכאב, וכן חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר גיא אור אשר העריך את נכותה של המבקשת בתחום הפסיכיאטרי בשעור של 12% רפואת הכאב, ולבסוף התקבלה חוות דעתו של ד"ר צייחין מלצמן (להלן- המומחה או ד"ר מלצמן) בתחום הכאב מיום 15.5.19 במסגרתה נקבע כי לא נותרה למבקשת נכות בתחום הכאב, אלא שבחוות דעתו הוסיף המומחה והתייחס אף לחוות הדעת של חבריו מבלי שהתבקש לעשות זאת בכתב המינוי ומבלי שיש לו את ההיתמחות הנדרשת בתחומים אלו.

מכאן בקשת רשות ערעור שבפניי.

...

האם יש לפסול חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט כיוון שחרג מסמכותו על פי כתב המינוי או שניתן להסתפק במחיקת החלקים מחוות דעתו בהם חרג מסמכותו? לכך אנו נדרשים בבקשת הרשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ר. הירש) מיום 20.6.19 במסגרתה מצא בית המשפט לדחות בקשת המבקשת לפסילת חוות הדעת.

ב"כ המבקשת טענה כי יש לנקוט בנדון בדרך בה נקט בית המשפט העליון בעניין רע"א 1138/12 - אי.די.איי חברה לביטוח בעמ נ' פלוני ואח', (2012) במסגרתו מצא בית המשפט לפסול חוות דעתו של מומחה רפואי כיוון שחרג מסמכותו והתייחס אף לשאלת הרשלנות מבלי שנדרש לכך ע"י בית המשפט.

כך בעניין רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (2016) בו דן בית המשפט בחוות דעת מומחה אשר חרג מסמכותו במספר קביעות בחוות דעתו לרבות קביעת נכויות שונות שלא בגדרי סמכותו ע"פ כתב המינוי- " הלכה היא, כי גם כאשר מתגלים פגמים בחוות דעתו של מומחה, המסקנה לא צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין... אף אם נפלו פגמים בחוות דעת המומחה, פסילת המומחה וחוות דעתו היא הסנקציה החריפה ביותר שבית המשפט יכול לנקוט בה מבין שורה של צעדים אפשריים, ובית המשפט לא ימהר לעשות כן כשניתן להסתפק בהוראה מתונה יותר ..." (ה.ש.- צ.ו; עוד ובנוסף ראו לעניין זה - רע"א 435/17 פלוני נ' פלוני (2017); ת"א (חי') 21750-05-14 עזיזה עבאס נ' רשות מקרקעי ישראל (2014); ת"א (י-ם) 64779-12-17 עלי בלוך נ' חנוך שטלברג (2019); ת"א (ראשל"צ 4323-02-10 אשר חדד נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (2010) ועוד רבים אחרים) .

בנדון, בית משפט קמא, אחר שעיין בחוות דעתו של ד"ר מלצמן, ולאחר שבחן את טענות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי אף שד"ר מלצמן חרג מגדר סמכותו בכך שחוות דעתו כללה קביעות שאינן בתחום המומחיות שלו ברפואת הכאב, וגלשה לקביעות בתחום המומחיות הפסיכיאטרית והאורתופדית הרי שאין מקום לפסול את חוות דעתו שכן עיקרה ורובה עוסקים בתחומי סמכותו.

ניתן יהיה לשוב ולשקול את סוגיית פסילת המומחה בהמשך בהתייחס לחקירתו בבית המשפט ככל שייחקר (וראו לעניין זה עניין רע"א 7819/16 הנ"ל) סוף דבר - הבקשה נדחית.