בקשת רשות ערעור על מינוי בורר במחלוקת בין עמותה ליזם

] לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) מיום 24.2.2022 בת"א 31724-01-22, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים למינוי בורר חלופי בהליך הבוררות המתנהל בין הצדדים.

כפי שיובא להלן, מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר להליך הבוררות האמור נדונו אף לפנַי פעמיים (רע"א 6749/20 מיום 15.11.2020; רע"א 6437/21 מיום 7.11.2021).

הלכה היא כי הבחינה אם הבורר אינו ראוי עוד לאמון הציבור, תיעשה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מעשיו ולא על בסיס תחושה סובייקטיבית של צד המבקש את העברת הבורר מתפקידו (רע"א 5421/13 כהנמן נ' מרקוביץ, פסקה 12 (1.10.2013); רע"א 773/19 מ.י.ד.ר פסגות ייזום בניה ופיתוח בע"מ נ' עמותת חצרות קדם, פסקה 6 (11.2.2019)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

ראשית, לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט מצא לנכון לסווג את בקשת המבקשים כבקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 2281/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. נכסי אילת ואילן לוי בע"מ 2. קונבלר השקעות השקעות ייזום ופיתוח בע"מ 3. אילן לוי נ ג ד המשיבים: רוקח אלעזר ואח' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 22.02.2021 בתיק הפ"ב 69558-12-20 בשם המבקשים: עו"ד צפריר נגבי; עו"ד ויאולטה שיברסקי; עו"ד שי עדולם ][]החלטה

][] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 22.2.2021 בהפ"ב 69558-12-20 במסגרתו התקבלה עתירת המשיבים למינוי בורר בסכסוך בינם לבין המבקשים.

עתירתם של המשיבים למינוי בורר נסמכה על סעיף מסויים להסכם שנחתם בין הצדדים, לפיו "בכל מקרה של מחלוקת כלשהיא בנוגע לביצועו ו/או קיומו ו/או הפרתו של הסכם זה על ידי מי מהצדדים ו/או הנציגות, יובא הדבר להכרעתו של בורר יחיד...". אין מחלוקת כי מבקש 3 אינו חתום על ההסכם אך המשיבים טענו כי הוא המנהל ובעל השליטה במבקשות, "הרוח החיה" בהן וזה העומד מאחורי כל פעילותן.

טענה דומה שהעלו המבקשים הייתה כי ראוי שהמחלוקת בין הצדדים תבורר על ידי שמאי, ולא על ידי בורר וכי בכל מקרה המשיבים ויתרו על טענותיהם ביחס להליך הבוררות.

למעלה מכך, רשות ערעור על החלטה בעיניין מינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 תנתן רק במקרים בהם "טעתה הערכאה הראשונה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית" (רע"א 4860/20 חברת באמונה וניהול פרויקטים בע"מ נ' עמותת נאות חנן, פסקה 6 (9.8.2020); רע"א 8816/20 הלה מגדלי משרדים בע"מ נ' מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ, פסקה 6 (7.1.2021)).

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 9004/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשות: 1. מרכז הספורט של מכבי תל אביב בע"מ 2. עמותת מכבי תנועה לאומית נ ג ד המשיבה: שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 26.11.2022 בת"א 23058-10-22 בשם המבקשות: עו"ד טל רוטמן; עו"ד עדי ציטרון ][]החלטה

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 26.11.2022 בת"א 23058-10-22 בה התקבלה בקשת המשיבה למינוי בורר.

עוד נטען כי יש לדחות את בקשת המשיבה נוכח קביעות בית משפט זה בעיניין רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת ישראל (18.1.2011) (להלן: עניין מדובר), על פיהן אין מקום להחיל תניית בוררות שנקבעה בהסכם מוקדם, כאשר המחלוקות נובעות מחוזה המאוחר לו. ביום 26.11.2022 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המורה על מינוי בורר.

לא רק שככלל, טעות ביישום הדין איננה מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 4136/22‏ קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ נ' משה סטולר בע"מ, פסקה 12 (30.6.2022)), אלא שבעניינינו בית המשפט לא נתפס לכלל טעות.

המשיבה הדגישה איפוא בבקשה למינוי בורר כי מדובר בניסיון מאוחר מצד המבקשות להעלות טענות בקשר לתניית הבוררות, לאור התבטאויות קודמות סותרות מהן עולה כי המבקשות אינן חולקות על כך שהמנגנון המוסכם לבירור המחלוקת ביניהן הוא בדרך של בוררות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

אולם בית המשפט הוסיף וקבע באותו הקשר: "ברי כי קביעה זו מותנית בבחינת נסיבות העניין תוך הותרת שיקול הדעת לשופט היושב לדין לפניו נפרסת מלוא המסכת העובדתית והמסמכים הצריכים לעניין". בענייננו, בית המשפט הגיע למסקנה כי הבוררות תקפה גם בנוגע למחלוקות הנוגעות למימוש האופציה לפי הסכמי 2004, וזאת בהתחשב במערך ההסכמי הספציפי שהוצג ובנסיבות העניין הפרטני.

כאמור, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים חדל"ת 30405-11-22 היי-טק הר החוצבים מרכז ליזמות טכנולוגיות (ע"ר) נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אביגדור דורות בעיניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") ובעניין: היי-טק הר החוצבים מרכז ליזמות טכנולוגיות (ע"ר) (להלן: "המבקשת") ובעניין: וינורון טכנולוגיות בע"מ (להלן: "המשיבה") יעקב שולמן (בשם המשיבה) (להלן: "שולמן") ובעניין: ממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים (להלן: "הממונה") ובעניין: רשם העמותות (להלן: "רשם העמותות") החלטה

בחודש יולי 2014 הגיש שולמן בקשה למינוי בורר בנוגע למחלוקת מול המבקשת, וביום 5.11.2014 התקבלה בקשתו בבית משפט זה (הפ"ב 30526-07-14).

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 8157/14), ובקשתה התקבלה ביום 14.4.2015.

שולמן טען כי הוא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר בשנת 2014 כדי שהבעיות של החברה יפתרו כבר אז אולם העמותה סיכלה מהלך זה. עוד טען שולמן, כי הבקשה הוגשה מאחר והעמותה איננה יכולה לנקוט בהליך של פירוק מרצון ביחס לעצמה, עקב בעלותה במניות החברה.

נראה לכאורה כי שולמן אינו משלים עם החלטות בית המשפט העליון על פיהן נקבע כי לא ימונה בורר לצורך הכרעה בחילוקי הדיעות בינו לבין העמותה.

...

שנית, גם אם בידי החברה קיימים נכסים, כנטען על ידי שולמן (אף שלא הוגשו ראיות לתמיכה בטענה זו), אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי מתקיימת עילת הפירוק של הפסקת עסקים.

כמו כן, לא ניתן להיעתר במסגרת הליך זה לבקשותיו של שולמן בכל הנוגע להליך ההוצל"פ המתנהל כנגדו, וכמובן שאין להורות במסגרת הליך זה הוראות לבית משפט השלום בירושלים בקשר להליך שם. לא מצאתי הצדקה לקבל את ההתנגדות לבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו פירוק לגבי החברה בהתאם לסמכותי שבסעיף 342יא לחוק החברות.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ד' פיינשטיין) מיום 12.4.2022 בת"א 30107-08-21 (אישור פסק בורר) ובת"א 6141-11-21 (ביטול פסק בורר), שלפיה הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה על הסף מחמת איחור בהגשתה ובהתאם לכך התקבלה הבקשה לאישור פסק הבוררות.

בדיון מיום 31.12.2020 בעיניין תביעה זו, הוסכם כי הסיכסוך יידון לפני הבורר שהוסכם או בורר שהוא ימנה.

כמו כן נקבע כי פסק הבוררות בעיניין המשיבה 1 (עמותת לב לזולת) מבוטל.

על-פי סעיף 1 בחוק הבוררות, "פסק בוררות" שבית המשפט הוסמך לאשרו הוא "פסק שניתן על-ידי בורר, לרבות פסק-ביניים". המבחן שנקבע לעניין "פסק ביניים" זהה למבחן שנקבע בעיניין ההבחנה בין פסק-דין חלקי שנתן בית-משפט, המסיים עניין, לבין החלטת ביניים (או "החלטה אחרת") שנתן בית המשפט, אשר אינה מסיימת את העניין שנידון בה. בהתאם לכך, אם ברור מפסק הביניים כי הוכרעה במסגרתו מחלוקת מסוימת באופן ברור, סופי ומושלם, כי אז החלטת הבורר תיחשב ל"פסק ביניים" שניתן לבקש את אישורה בפסק-דין של בית המשפט.

כאמור שם, "...המקרה שלפנינו נימנה עם אותם מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם ראוי לבית-המשפט להאריך את המועד מיוזמתו. הטעם המיוחד להארכת המועד בעניינינו נעוץ לא רק בחשש לעיוות דין העלול להגרם אם לא יוארך המועד, אלא גם – ובעיקר – בקיומו של אינטרס כללי, החורג מעניינם של בעלי-הדין, שפסק בוררות שהוצאתו נמצאה נגועה בתרמית חמורה לא יוסיף לעמוד על כנו" (שם, כבוד השופט א' מצא, פסקה 12).

...

אולם אפילו הייתה נבחנת הבקשה השגויה (הבקשה מיום 29.8.2021 אשר הוגשה במסגרת הליך בקשת האישור), הייתה המסקנה זהה.

בהיעדר "טעם מיוחד", אף במקרה שבו האיחור היה בן יומיים ולכאורה הוצגו נסיבות חריגות, נקבע כי יש לדחות את בקשת הביטול שהוגשה באיחור וכי על אותן נסיבות נטענות היה להידון במסגרת בקשת ארכה.

לנוכח האמור, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא נדחית.