בקשת רשות ערעור על מימוש משכונות בגין חוב של חברה קשורה

בבית המשפט העליון רע"א 2776/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. יחזקאל פולק 2. משה פולק נ ג ד המשיבה: קבוצת כוכב נדל"ן בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2021 בת"א 15944-04-21 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גונטובניק; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד אהוד גבאי; עו"ד ליגל אלון פרץ ][]החלטה

כנגד הלוואה זו, העמיד יחזקאל שתי בטוחות: הראשונה, זכויותיה של חברת מישפחת י.מ.מ.א.ח בע"מ (להלן: י.מ.מ.א.ח) – אשר בבעלות אישתו של יחזקאל ובנותיה – בדירה ברחוב דוד המלך 14, בתל אביב (להלן: הדירה בדוד המלך); השניה, זכויותיו של יחזקאל בדירה ברחוב אבא קובנר 13, גם כן בתל אביב (להלן: הדירה באבא קובנר).

בהתאם, נרשמו לטובת כוכב משכנתות ומשכונות על שתי הדירות, כאשר המשכנתא לגבי הדירה באבא קובנר הוגבלה לסך של 2,000,000 ₪.

ביני לביני, נקטה כוכב הליכי הוצאה לפועל גם בקשר לדירה ברחוב אבא קובנר, כאשר בחודש ינואר 2020 הגישה בקשה למימוש המשכנתא הרובצת על דירה זו. לצד טענות שונות שהעלה יחזקאל, כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל, הגיש גם המבקש 2 – משה פולק, בנו של יחזקאל – בקשה לצירופו כצד להליך.

זמן מה חלף, עד אשר ביום 8.4.2021 הגישו יחזקאל ומשה תביעה לבית המשפט המחוזי, נגד כוכב, אשר במסגרתה ביקשו שיוצהר כי הסכם ההלוואה – בוטל; כי המשכנתא והמשכון שנרשמו על בסיסו – מבוטלים גם הם; כי סך החוב של יחזקאל לכוכב – מסתכם בכ-4,800,000 ₪; וכי משה הוא הבעלים בדירה באבא קובנר.

...

יחד עם זאת, לעיתים, גם לאחר שנשקל מכלול הנסיבות בכובד ראש, מתבקשת המסקנה כי אין מנוס מפינוי הדירה.

לא הונח לפנַי טעם שיצדיק התערבות במסקנה זו. אשר על כן, לא מצאתי כי ענייננו בא בקהל אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

בקשת רשות הערעור, אפוא – נדחית; מאליה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר מכן, הגישו הורי המבקשת תביעת חוב בגין החוב שעמד, לפי הטענה, ביסוד העברת זכויות החייב בנכס למבקשת, שנעשתה לצורך פרעון החוב.

תביעת החוב נדחתה ובמסגרת ערעור על ההכרעה בתביעת חוב, הגיעו הצדדים להסכמות שלפיהן המבקשת "תפדה את מחצית הדירה בסך של 576,000 ש"ח" ועל פי החלטת בית המשפט "ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר פדיון הזכויות בסכום האמור". השאלה המתעוררת היא האם בנסיבות העניין התשלום שבוצע על פי ההסכמה שקבלה תוקף של החלטה, הוא בגדר פדיון הזכויות בנכס או שמא מדובר בעיסקה חדשה לרכישת זכויות החייב על ידי המבקשת, שעליה יש לדיווח לרשויות המס.

לפי הסכם הלוואה מיום 3/9/06 שנחתם בין הורי המבקשת לבין חברה שבבעלות החייבים הועמד הנכס כבטוחה לפרעון הלוואה בסך של 500,000 ₪, שפירעונה בתוך שנתיים (הסכם ההלוואה).

בהמשך לכך נרשמה בלישכת רישום המקרקעין הערת אזהרה מיום 28/2/07 בדבר המנעות מעשיית עסקה וכן נרשם לטובת הורי המבקשת מישכון, בלישכת רישום המשכונות.

יצוין כי במסגרת הליכי הפש"ר של החייב התקבלה שמאות עדכנית ביחס לנכס (השמאי ארז ישר), שלפיה ערך הנכס במלואו במימוש מהיר עומד על סך של 1,280,000 ש"ח, חלקו של החייב אילו נמכר הנכס בשלמותו בהליך של פירוק שתוף הוא 650,000 ש"ח; ובמקרה של מכירת מחצית בלבד, הוערך חלקו של החייב במושעה בסך של 576,000 ש"ח. בדיון בעירעור מיום 29/10/19, הגיעו הצדדים להסכמה על מחיקת העירעור ועל פדיון זכויות החייב בנכס בתמורה לסך של 576,000 ₪.

כעולה מטענות הצדדים, לא דווח על ביטולה בכל הקשור לעסקה עם החייב עד היום (כאמור, לגבי חלקה של החייבת בנכס, דווח לרשויות המס על ביטול העסקה בעקבות החלטת בית המשפט בירושלים ולאחר מכן, בעקבות ההסכמות בין הצדדים, בוטל ביטול השומה בהחלטת בית המשפט בירושלים).

...

הסוגיה עלתה ובסופו של דבר, ננקטה דווקא לשון פדיון זכויות ולא מכירתן, ולא בכדי.

סבורני כי במסגרת הליך הפש"ר אין מניעה להגיע להסכמות במקרה המתאים, חרף קיומו של פסק דין בדבר ביטול ההענקה.

סוף דבר: סבורני כי הסכום אותו שילמה המבקשת לקופת הכינוס הוא בנסיבות העניין כאן ועל פי ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה במסגרת הדיון בערעור על ההכרעה בתביעת החוב, בבחינת פדיון הזכויות שרשומות על שם המבקשת; ואין מדובר בעסקת מכר לרכישת זכויות החייב בנכס, שיש לדווח עליה כעסקה חדשה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחדרה (כב' הרשמת הבכירה טלי מרום) מיום 26.8.20 ב-תא"ק 66429-05-20, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש למחיקת התובענה על הסף, נדחתה בקשת המבקש למחיקת כותרת, התקבלה בקשתו של המבקש למתן רשות להיתגונן, ובקשתו של המבקש לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו התקבלה חלקית, באופן שהעיקול על בית המגורים שלו – בוטל ואילו העיקולים על שני נכסי המקרקעין האחרים נותרו על כנם.

נטען עוד, כי זכותו של המשיב מתמצית במימוש הבטוחה, משמע, רכישת מיגרש 1008 בהתאם לזכות הקדימה הנתונה למשיב, הגם ששוויו של מיגרש זה, עולה עשרות מונים על גובה החוב אשר לשיטת המבקש מסתכם ב- 84,950 ₪.

כמו-כן, אישור רישום מישכון על מיגרש זה לטובת המשיב אצל רשם המשכונות לא הוצג, ומכל מקום אין ברשום מישכון כדי לבוא במקום הערת אזהרה על הנכס, שעל רישומה לטובת המשיב התחייב המבקש בהסכם פרעון החוב.

דהיינו, כאשר החוב עמד על 1,348,000 ₪ הסתפק המשיב בבטחון של זכות קדימה על מיגרש 1008א', והצדדים המשיכו את יחסי המסחר ביניהם כשהמבקש רוכש רכבים מן המשיב, וללא קשר לכך, מקיים המבקש אחר הסכם פריסת החוב.

מוסיף ב"כ המבקש, שגם אם מדובר בחוב בסך של 1,000,000 ₪, הרי חלה על המשיב החובה לשכנע את בית-משפט קמא שחל שינוי בכל הנוגע לסכום התביעה, לעומת המצב ששרר במועד הסכם פריסת החוב, שהרי אם אז לא הייתה הצדקה להטלת עיקול, מדוע יצדיק סכום זה להטלת עיקול כיום? י"ז באשר לריבוי נכסיו של המבקש, נטען בבקשת רשות העירעור, ששגה בית-משפט קמא משקבע (בפיסקה 34 של החלטתו) שריבוי נכסיו של המבקש אינו שולל חשש להברחת נכסים.

גם באשר לטענת המבקש, לפיה צומצם החוב מאחר והוא שילם למשיב סכומים גבוהים מן המקובל בגין כלי רכב שרכש מן החברה, טוען המשיב, שיש לדחות טענה זו, הואיל והעסקאות הנטענות בוצעו בחלקן עובר לחתימת ההסכם, חלקן לא בוצע כלל, ובחלקן האחר לא שולם על ידי המבקש מחיר הגבוה משווי הרכב, ולא צורפה על ידי המבקש אסמכתא בכתב לביסוס טענתו בדבר צימצום החוב.

בית-משפט קמא היה ער לכך שבכתב התביעה לא צוין שעילת התביעה של המשיב כנגד המבקש היא מכח היות המבקש ערב לחובותיה של החברה (ומוטב היה לעשות כן), ואולם חיובו של המבקש מעוגן בסעיף 8 של חוק הערבות הקובע כי החייב והערב חבים ביחד ולחוד כלפי הנושה, ולכן בצדק סבר בית-משפט קמא שעצם ההשמטה האמורה אינה מקעקעת את עילת התביעה.

...

על-יסוד התשתית כפי שהונחה בפני בית-משפט קמא, אינני סבור שיש להתערב במסקנה לפיה הימנעות מעיקול תכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

לסיכום: ולא מצאתי כי נפל בהחלטת בית-משפט קמא פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

בכלל זה, נידרש לפרט שלא ניתן להסכם ביטוי ברשם המשכונות, ברמ"י ואף לא בחברה המשכנת.

בנקודה זו יוטעם כבר בשלב זה, שנירשם המישכון לטובת הבנק בדיוק על הדירה שרכשו לוי, ומכאן גם, שאין כל בעיה בכל הקשור למימוש מישכון זה בשים לב לכך שהדירה שמושכנה ולימים אף נמכרה בהוצאה לפועל, היא אכן דירת אותם חייבים שלא פרעו את חובותיהם לבנק.

וגם אם, אכן, אין על הפרק מקרקעין מוסדרים, עדיין היה עליהם למצות את זכויותיהם ברשות מקרקעי ישראל ו/או בחברה המשכנת [גולדן טרקלין].

ולאחר זאת, אשוב ואזכיר את הכרונולוגיה שפורטה בפתיח לפסק דין זה. כאמור, על אף מינוי כונס נכסים על ידי לישכת ההוצאה לפועל על רקע בקשת בנק מזרחי לחובותיהם של ה"ה לוי, נחתם לאחר מכן, בנובמבר 2013, ההסכם השני בין ה"ה לוי לבין כהן.

כמפורט להלן, ייתכן שיש מעט ממש בטענה זו. כזכור, נכון היה בית המשפט העליון לקבל בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת שניתנה על ידי, לעכב את פינוי דירות הגג בכפוף להפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט וכאמור בסעיף 20 לפסק דינה של כבוד השופטת וילנר: "העירעור מתקבל וניתן בזאת צו מניעה זמני, שלפיו יעוכבו הליכי המימוש בכל הנוגע לחלל הגג, לרבות פינוי השוכרים מיחידות הדיור, וזאת בכפוף להפקדת דמי השכירות המשולמים למבקשים על-ידי השוכרים מדי חודש בקופת בית המשפט המחוזי, החל מיום 1.3.2019 ועד להכרעה בתביעה". ביום 19.8.21 אף ניתנה החלטתי בה הוריתי על הגשת מועדים מוקדמים יותר לשמיעת ההוכחות, בתקווה [שלצערי לא עלתה בידי] להקדים את הדיון, והיו אלה המבקשים שסרבו לכל הקדמה של הדיון.

...

כללי פסק-דין בהמרצת פתיחה שנועדה, כלשון כותרת ההליך בו נקטו המבקשים – "ליתן סעד הצהרתי המורה כי המבקשים הינם בעלי מלוא הזכויות ב – 2 הגגות שנרכשו על ידם מהחייבים..." המסגרת העובדתית דומה, תיאור הכרונולוגיה הרלוונטית כסדרה, יבהיר את תמונת המצב ואף יהווה בסיס למסקנה המתבקשת.

כמפורט להלן, ייתכן שיש מעט ממש בטענה זו. כזכור, נכון היה בית המשפט העליון לקבל בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת שניתנה על ידי, לעכב את פינוי דירות הגג בכפוף להפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט וכאמור בסעיף 20 לפסק דינה של כבוד השופטת וילנר: "הערעור מתקבל וניתן בזאת צו מניעה זמני, שלפיו יעוכבו הליכי המימוש בכל הנוגע לחלל הגג, לרבות פינוי השוכרים מיחידות הדיור, וזאת בכפוף להפקדת דמי השכירות המשולמים למבקשים על-ידי השוכרים מדי חודש בקופת בית המשפט המחוזי, החל מיום 1.3.2019 ועד להכרעה בתביעה". ביום 19.8.21 אף ניתנה החלטתי בה הוריתי על הגשת מועדים מוקדמים יותר לשמיעת ההוכחות, בתקווה [שלצערי לא עלתה בידי] להקדים את הדיון, והיו אלה המבקשים שסירבו לכל הקדמה של הדיון.

הליך זה היה קבוע להוכחות בתחילה ליום 10.2.22, אלא שיומיים לפני כן נתברר שהמבקש 1, שהוא גם המצהיר מטעם המבקשים, ושאמור היה לדעת ממועד הדיון שנקבע למעלה מחצי שנה קודם לכן, הורה היתר לעצמו שלא לשהות כלל בארץ במועד זה. בעקבות זאת אף ניתנה החלטתי שמשקפת גם את הצורך לשאת בהוצאות בעלי הדין האחרים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

במסגרת הבקשה טען היחיד כי רכבו עוקל ונתפס ללא סיבה ממשית ע"י רשות המיסים –מע"מ (להלן: "מע"מ") וטען כי המדובר "במקרה קלסי" כלשונו, בו על בית המשפט להורות למשיבים לשחרר את רכבו.

בעקבות כך, היחיד הגיש ביום 25/5/21 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 3654/21 אלכסנדר אברמוב נ' מנהל תחנת המכס ומע"מ), ערעור שטרם הסתיים ונדון בבית המשפט העליון.

מע"מ הוסיף והדגיש כי החוב בגינו עוקל הרכב אינו חוב השומה שבערעור, אלא נובע מכוח פקודת המיסים (גבייה) וכי העיקול נעשה בגין החוב הסופי שבהרשאה שמקורו ממס מדו"חות שומות קודמות בהן חויב היחיד, כאמור.

מאחר ואין מקומן של טענות אלה בהליך זה ומסיבה זו הן גם לא הובאו ביחס לטענות היחיד בבקשתו, לא יפורטו גם טענותיו של מע"מ לעניין זה. באשר לטענת היחיד כי הנאמן פנה למע"מ לשיחרור הרכב, השיב מע"מ כי הנאמן הגיב לפניות מע"מ והתנגד למימוש הרכב ע"י המע"מ. זאת משום שמע"מ לא טען בתביעת החוב כי הוא נושה מובטח ובהתאם לנסח רשם המשכונות עלה כי חברת מימון ישיר היא הנושה המובטחת ואליה יש לפנות.

בו ביום, הוגשה מצד היחיד בקשה נוספת שכותרתה- "בקשה דחופה למתן צו אירעי לעיכוב הליכי מימוש ומכר של הרכב עד להכרעה בבקשת היחיד ובקשה למתן הוראות למע"מ חיפה ולנושה המובטח להעביר לתיק את כל התכתובת והפרטים הקשורים ברכב". בקשה זו נדחתה בהחלטה מאותו היום, תוך שנקבע בה כי עיון בבקשה העלה כי הרכב נתפס כבר ביום 16/12/21, אולם בקשת היחיד הוגשה אך בחודש 5/22 וכי בנסיבות אלה, אין דחיפות למתן צו אירעי, טרם מתן החלטה בבקשת היחיד.

...

חלף זאת בחר היחיד להכביר בבקשתו טענות רבות בדבר אופן ביצוע תפיסת הרכב , טענות שאין מקומן כלל בהליך זה. כבר מטעם זה, בו בקשת היחיד הוגשה בחסר פרטים מהותיים- דינה להידחות.

סוף דבר, נוכח כל מקובץ לעיל, בקשת היחיד נדחית.

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.