בקשת רשות ערעור על מחיקת ערעור על חוב מים

משנדחתה טענה זו ע"י כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 17.06.10, כאמור לעיל, ומשלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, הרי שאין עוד מקום להזקק לטענה שעניינה הנחות המגיעות לנתבע בגין חובות ארנונה, מים וביוב מכוח היותו נכה בשיעור 100% או ניצול שואה.

לאור ויתורה של התובעת על המשך ניהול התובענה ובירורה ביחס ליתרת החוב ואשר בגינה ניתנה לתובע רשות להיתגונן בטענה אחת והיא טענת ההתיישנות, אני נעתרת לבקשת התובעת ומורה על מחיקת החלק הנותר מן התובענה ואשר מתייחס ליתרת החוב הנתבע בסך 186,309 ₪.

...

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את הבקשה למחיקה חלקית של התובענה ולמתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלו, אני נעתרת לבקשת התובעת למתן פסק דין חלקי בגין החוב אשר מתייחס ל- 7 השנים האחרונות שקדמו לתביעה ואשר אין תחולה לטענת ההתיישנות לגביו, בסך של 18,282 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.10.2009 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לאור ויתורה של התובעת על המשך ניהול התובענה ובירורה ביחס ליתרת החוב ואשר בגינה ניתנה לתובע רשות להתגונן בטענה אחת והיא טענת ההתיישנות, אני נעתרת לבקשת התובעת ומורה על מחיקת החלק הנותר מן התובענה ואשר מתייחס ליתרת החוב הנתבע בסך 186,309 ₪.

המשיב שכנגד הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה להארכת מועד התשלום (רע"א 62462-12-18).

ביום 28.4.19 הגיש המשיב שכנגד הודעה על חידוש הליכי העירעור במסגרתה הודיע כי בדיון שהתקיים בין הצדדים (בתיק שמספרו רע"א 62462-12-18), הוחלט בהסכמה, כי ההחלטה אשר ניתנה על ידי מותב זה ביום 18.6.18 בדבר מחיקת העירעור מבוטלת, כי המבקשת הפקידה סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, על חשבון סכום הערבון שעל המשיב שכנגד להפקיד וכי המשיב שכנגד יגיש הודעת ערעור מתוקנת.

לטענת המשיב שכנגד, קיים חשש כי הוא לא יוכל לגבות מהמבקשת את הוצאותיו במידה והערעור שכנגד יידחה, זאת נוסף על חובות המבקשת כלפיו בתיק ההוצל"פ. עוד מוסיף המשיב שכנגד לטעון, כי המבקשת לא התייחסה כלל לסכויי העירעור שכנגד.

עוד טוען המשיב שכנגד בעיניין זה, כי טענות המבקשת לפיהן, בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי המשיב שכנגד, הוא בעל הזכות להרשם כבעלים בדירה, אינן יכולות להחזיק מים, שכן למעשה היא עותרת כנגד פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין כל יורשי מישפחת עודה (שהיו הבעלים של נכסים רבים וביניהם הדירה נשוא העירעור).

...

בית משפט קמא קבע, כי במידה ולא תשלם המבקשת את הסכומים כאמור, תפונה מהדירה.

עוד קבע בית משפט קמא, כי דין התביעה הכספית להתברר בבית הדין לשכירות, לו הסמכות העניינית לדון בה ולפיכך הורה להעבירה.

לאור כל האמור, מוחלט כי על מנת שלא לחסום את דרכה של המבקשת, הבקשה מתקבלת בחלקה.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) מיום 9.11.18 בת"ק 43199-06-18 במסגרתו התקבלה בחלקה התביעה שהגישו המשיבים – התובעים נגד הנתבע - המבקש ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש נגד המשיבים.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע מסרב לשלם את חלקו בהוצאות הנוגעות לעזבון האב בהתאם לפירוט בנספח 6 לכתב התביעה: חוב עו"ד מגי 23,025 ש"ח, חוב ירושה 1,121.83 ₪, חוב ארנונה 1,234 ₪ , חוב חשמל 76.16 ₪ , חוב מים 47.6 ₪.

נרשם מפי הצדדים בפרוטוקול הדיון: "מאחר ולא הגענו להסכמות אנו מסכימים שהתיק יידון כעת, על אף שהיה הליך של פשיטת רגל בעבר, מאחר וההליך הסתיים אין טעם במחיקה והגשה מחדש, ונבקש לנהל את הדיון היום". טרם ניתן פסה"ד של בימ"ש לתביעות קטנות, הגיש המבקש ביום 1.11.18 בקשת רשות ערעור לבימ"ש זה על החלטת בימ"ש קמא מיום 31.10.18 בנוגע לסמכות העניינית (בר"ע 1423-11-18).

...

אמנם במועד הדיון כבר היה לאחר קבלת הפטר, אך נקודת הזמן הקובעת היא מועד הגשת התביעה ואין הצדדים יכולים להתנות על כך. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה ושאת מהנימוקים כדלקמן: הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

משכך, אף דינה של טענה זו להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' סעדון) מיום 4.11.2020 (להלן: "החלטת בית-המשפט קמא").

המנוחה צברה חובות למערערת עקב אי-עמידה בתשלומי ארנונה ומים, ובשל אי-פרעון חובות אלה, נרשמו על הנכס שני שעבודים לטובת המערערת מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה): האחד, נרשם ביום 30.3.2011, בגין אי-תשלום חוב ארנונה שעמד באותה עת על סך של 32,248 ₪; והשני, ביום 18.4.2014, בגין חוב מים שעמד באותה עת על סך של 24,973 ₪ (להלן: "החובות למערערת").

לצד זאת, השיגה המערערת על ההיתר שניתן ליחידה להמשיך בהליכי העתירה המנהלית, בטענה כי הליכים אלו נמחקו לבקשת היחידה עצמה ולאחר שבית-המשפט המחוזי שדן בעתירה עמד על סכוייו הקלושים של ההליך.

ובמילים אח רות, כפי שעולה מהוראות הדין ומן האמור בסעיף 11 לעמדת הממונה, מדוע על המערערת לקחת חלק בהליכי חידלות-הפרעון של היחידה, כאשר על פניו, זכויות היחידה בעזבון המנוחה יועברו לידיה רק לאחר פרעון כלל חובות העיזבון.

...

מעבר לעובדה כי טענה זו כלל לא נדונה בפני בית-המשפט קמא, הרי שאני סבורה כי לא ניתן לקבלה בשל העובדה כי מדובר בזכות "שיורית", אשר כשמה כן היא - זכות הנותרת רק לאחר שיסולקו חובות העזבון, וכמתואר לעיל אני סבורה כי לא ניתן "לדלג" על שלב הנוכחי בהליכי העיזבון.

אף-על-פי-כן, במבט צופה פני עתיד ובהתחשב בכל זאת בזכותה "השיורית" הצפויה של היחידה ליהנות מן העזבון לאחר פירעון חובותיו, ובהינתן שאין חולק כי אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה במקרה זה באופן מובהק מהחוב המובטח, הרי שאני סבורה כי האיזון הראוי במקרה זה יושג אם הליכי מימוש המתנהלים על-ידי כונס-הנכסים מטעמה של המערערת ייעשו בפיקוח של בית-המשפט של חדלות-הפירעון - באמצעות הנאמן - על אופן המימוש של הנכס, וזאת על מנת לוודא שמימוש הנכס ייעשה באופן הראוי ביותר על מנת להשיא את התמורה גם לטובתם העתידית של נושי היחידה; השוו ע"א 8044/13 ששון לוי ואח' נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ ואח' (13.2.2014).

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור בנוגע להליכי המימוש של הנכס מתקבל, בכפוף לסייג שצוין לעיל בנוגע לפיקוח בית-המשפט של חדלות פירעון - באמצעות הנאמן - על אופן המימוש של הנכס.

לאחר שאושר הסכם המכר, עתר המבקש להשיב לו מחצית מתשלומי הארנונה והמים בסך כולל של 10,085 ש"ח בגין התקופה שמיום מינויו של הכונס ועד אישור ההסכם, שבהם נשאה, לפי הטענה, רעייתו.

לבסוף ציינה הרשמת כי יש להבחין בין חובות עבר לעירייה של המבקש ורעייתו שלא ניפרעו, שאותם הכונס נידרש לפרוע כדי לקבל תעודה הדרושה להעברת הזכויות בנכס, לבין תשלומים שהמבקש ורעייתו שילמו בפועל, והכונס אינו נידרש לשלמם לצורך קבלת תעודה והעברת הזכויות.

דיון והכרעה החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד ולקבל את הבקשה למחיקת העירעור על הסף.

משמעות הדבר שימי הפגרה באים במניין להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל, ובקשה שהוגשה בחלוף המועד רשאי בית המשפט להאריכה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קרי: נידרש "טעם מיוחד" (תקנה 128(א) סיפה לתקנות ההוצאה לפועל; תקנה 176(ב) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א (מחוזי י-ם) 3145/09 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (6.7.2009)).

...

דיון והכרעה החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד ולקבל את הבקשה למחיקת הערעור על הסף.

ברם השיקולים בדבר סיכויי הערעור, שווי המחלוקת ומחדל דיוני (אך מהותי) נוסף שעליו אעמוד מטים את הכף בבירור שלא להיעתר לה. אשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור, לא שוכנעתי שאלה גבוהים.

סוף דבר הבקשה להארכת מועד נדחית.