בקשת רשות ערעור על חלוקת רכוש בין בני זוג לאחר גירושין

בבית המשפט העליון בע"מ 9948/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת צ' צפת) ברמ"ש 55565-09-16 מיום 7.12.16 בשם המבקש: עו"ד רמי פרגן; עו"ד בן שלומן החלטה

עניינה של הבקשה – פסילתה, על-ידי בית המשפט המחוזי, של חוות דעת מטעם שמאי בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג.

רקע והליכים קודמים המבקש והמשיבה הם בני זוג שהתגרשו.

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובנספחיה לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור.

...

אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה, ומשכך גם לבקשה לעיכוב הביצוע.

בבית המשפט העליון בע"ם 4274/16 - ג' לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.2.2016 בעמ"ש 31421-10-15 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' למלשטרייך-לטר, ע' זרנקין ו- א' אלון בשם המבקש: עו"ד טל זלץ בשם המשיבה: עו"ד עמרם שאול ][]החלטה

על רקע הליכי הגירושים של בני הזוג המשיבה הגישה מספר תביעות לבית המשפט לעינייני מישפחה, ובהן תביעה לאיזון משאבים, שהיא העומדת ביסודו של ההליך דנן.

בית המשפט לעינייני מישפחה דחה את טענתה של המשיבה כי יש להורות על חלוקה לא שויונית של הרכוש המשותף לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, בשל כך שהמבקש הבריח כספים.

המבקש טוען כי הבקשה למתן רשות ערעור מעלה שאלה עקרונית שעניינה הנטל להוכיח הברחות כספים במסגרת הליך לאיזון משאבים בין בני זוג.

לטענתו, כאשר בני זוג מנהלים חיי נישואין תקינים הם לא שומרים תעוד של הפעולות שביצעו בנכסיהם המשותפים, ולכן קיים קושי להפריך טענות בדבר הברחת נכסים שמועלות זמן רב לאחר מכן.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת טלי מירום) שניתן במסגרת ת"ק 66926-05-22 + ת"ק 67027-05-22 ביום 01.09.22, ובמסגרתו נדחו תביעותיהם של המבקשים נגד המשיב, במסגרתן ביקשו לחייב את המשיב לפצותם מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין פירסום שפירסם המשיב בעמוד העיסקי של כל אחד משני המבקשים במנוע החיפוש "גוגל". בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו לבימ"ש קמא שתי תביעות נגד המשיב מכוח החוק, בגין פירסום שפירסם בעמוד העיסקי של כל אחד משני המבקשים במנוח החיפוש "גוגל". כפי שנקבע במסגרת פסק הדין של בימ"ש קמא, אין חולק כי משרדה של המבקשת מייצג את ד', אישתו של המשיב, בהליך גירושין המתנהל בין השניים בביהמ"ש לעינייני מישפחה ובבית הדין הרבני.

המבקשת טענה כי בסמוך לאחר פירסום פסק דין בית הדין הרבני בעיניין חלוקת הרכוש בין בני הזוג, במסגרתו התקבלו כל טענותיה של ד', ומתוך רצון לנקום במבקשת על שהנה מייצגת את ד' במסירות ובמקצועיות, פירסם המשיב את הבקורת השלילית בעמוד העיסקי של המבקשת, על ידי כך שדירג אותה בכוכב אחד מתוך חמישה, זאת ללא הסבר כתוב או מלל כלשהוא.

...

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת טלי מירום) שניתן במסגרת ת"ק 66926-05-22 + ת"ק 67027-05-22 ביום 01.09.22, ובמסגרתו נדחו תביעותיהם של המבקשים נגד המשיב, במסגרתן ביקשו לחייב את המשיב לפצותם מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסום שפרסם המשיב בעמוד העסקי של כל אחד משני המבקשים במנוע החיפוש "גוגל". בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אמנם בענייננו אין מדובר בישיבה פומבית, אלא דיון שהתקיים מן הסתם בדלתיים סגורות, אך כפי שציין גם בימ"ש קמא, מכיוון שאין מדובר בפרסום המתייחס לתוכן הדיונים, אלא בדירוג כוכב בלבד, סבורני כי הגנה זו חלה גם בענייננו.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בע"ם 961/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.1.2023 בעמ"ש 23997-09-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' שרעבי, השופטת א' אלון והשופט א' נאמן בשם המבקש: עו"ד מאיר בר-מוחא ][]החלטה

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו בשנת 1979 והתגרשו בשנת 2007.

על רקע זה, ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה נסב, בין היתר, על אופן החלתו של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: החוק), שנחקק לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין, ואשר מסמיך את בית המשפט ליתן הוראה לגוף המשלם את הפנסיה ביחס לחלוקתה בין בני הזוג הפרודים.

המבקש מוסיף וטוען, כי ההסכם שביסוד פסק הדין בנושא חלוקת הרכוש בין הצדדים יצר "מעשה בית דין" המצדיק את ביטולו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

...

מנגד, המשיבה טענה כי דין הערעור להידחות וכך גם הבקשה לצירוף ראיה.

ביום 5.3.2023, בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת רשות הערעור ובה טענה כי דינה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט) מיום 7.2.2024 ברמ"ש 4586-02-24, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) מיום 21.1.2024 בתלה"מ 10676-01-24.

­­­­המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר, אשר במסגרת ניסיון לפיתרון הסיכסוך ביניהם חתמו על "כתב הסכמות", שבגדרו הוסכם כי "לבית המשפט לעינייני מישפחה תהא סמכות בלעדית לידון בכל עניין הנוגע לפרידתנו, באופן שכל תביעה שתוגש לבית הדין הרבני האיזורי תידחה על הסף מכוח הסכמתנו זו", וזאת, "למעט בנושא הגירושין [...] וכל עניין הנתון לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני" (להלן: כתב ההסכמות).

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה, תוך שנקבע כי בית המשפט לעינייני מישפחה יישם נכונה את ההלכה הרלוואנטית בכגון דא. כן נקבע, כי למעשה, בקשת המבקשת לא נדחתה לגופה, אלא כל שנקבע הוא כי הבקשה תוכרע לאחר החלטת בית הדין הרבני בדבר סמכותו.

למעלה מן הצורך, אציין, כפי שהטעים אף בית המשפט המחוזי, כי נקבע זה מכבר, כי מקום בו נכרכה סוגית חלוקת רכוש בין בני זוג בתביעת גירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעה רכושית לבית המשפט לעינייני מישפחה – מסור לכל אחת מהערכאות שיקול הדעת, בהתאם לנסיבות המקרה, לעכב את הדיון שבפניה על-מנת לאפשר לזולתה להכריע בשאלת סמכותה (להרחבה ראו: בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן (27.1.2003)).

...

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור נדרש על-מנת למנוע עיוות דין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.