בקשת רשות ערעור על חלוקת קופת פנסיה בהליך גירושין

בבית המשפט העליון בע"ם 3213/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' ש' שילה, ו' פלאוט וח' קיציס) בעש"א 43741-05-18 מיום 1.4.2019

בהמשך הגישו הצדדים גם תביעות רכוש הדדיות והם מנהלים הליך גירושין בבית הדין הרבני (מאז חודש יוני 2014).

ביום 19.4.2015, הורה בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' אליהו) כי המשיב ישלם מזונות זמניים בסך 3,000 ש"ח. ביום 4.4.2018 ניתן פסק דין בתביעות הרכוש ובתביעת המזונות ובמסגרתו התוה בית המשפט לעינייני מישפחה את חלוקת הנכסים בין בני הזוג לפי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ולא מצא לחרוג ממנו (וזאת גם בהנתן הוראות ההסכם משנת 2008, שהקצו חלק גדול יותר מהרכוש למבקשת).

בהקשר זה נטען כי המבקשת הייתה יכולה לשטוח את טענותיה בפני האקטואר ואף להעביר לו את חוות הדעת הפרטית שגיבשה במסגרת ההליך לפני בית המשפט לעינייני מישפחה, אולם ביכרה שלא לעשות כן. עוד טוען המשיב, כי חלק מן המסמכים שצירופם התבקש בעירעור, הוצגו ממילא לפני האקטואר בעת גיבוש חוות הדעת.

לגוף הדברים, טוען המשיב כי אין בסיס לטענות המבקשת כי הוא הסתיר קיומן של קופות גמל מהאקטואר; וכך גם אשר לטענותיה בדבר טעויות בסכומים שונים שנקבעו בחוות הדעת, ובהם רווחים בגין הון ואופציות, תיק ניירות ערך, קרנות פנסיה והשתלמות, ועוד.

בנוגע לטענה בדבר עוות דין, מעיון בפרוטוקולים מהימים 18.11.2018 ו-27.3.2019 עולה כי בית המשפט המחוזי הציע למבקשת – בין היתר נוכח הסכמת המשיב – להגיש לאקטואר מסמכים שנוגעים לזכויות הפנסיוניות של המשיב ולעניינים נוספים וכי יתר חלקי ערעורה יידחו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובנספחיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המבקשת סירבה להצעת בית המשפט – ובהמשך ערעורה נדחה על כל חלקיו.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4656/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: לאוניד רוזמן נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרישמי 2. עו"ד נדב לב – נאמן על נכסי החייב 3. אסתר רוזמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 9.6.2020 בפש"ר 14341-02-15 שניתנה על ידי כב' השופט רמי חיימוביץ בשם המבקש: עו"ד בן אורן ][]החלטה

בחלוף כ-3 וחצי שנים מעת מתן ההחלטה לעניין איזון המשאבים, ביום 26.1.2020 הגיש החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל בקשה למתן הוראות, בגדרה נתבקש בית המשפט קמא להורות לנאמן לאכוף את ההחלטה לעניין איזון המשאבים, ולבצע חלוקת זכויות וחובות בין החייב לבין גב' רוזמן (להלן: "הבקשה למתן הוראות").

בתוך כך, טען החייב כי על הנאמן לממש את זכויותיו על פי ההחלטה האמורה, ובכלל זאת לפעול למכירת הדירה בנס ציונה; לפעול לגביית מחצית מן החובות שהוכרו במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייב מגב' רוזמן (להלן: "חובות פשיטת הרגל"); ולפעול לגביית מחצית מזכויותיה של גב' רוזמן בקופת גמל ופנסיה בה היא מחזיקה מיום נישואיהם ועד למועד הקרע.

במקרה זה, סבר בית המשפט קמא כי שיקול דעתו של הנאמן הופעל באופן סביר, ולכן אין הצדקה להתערבות בו. עוד ציין בית המשפט קמא כי החייב התבקש פעם אחר פעם להשלים את הליכי הגירושין בבית הדין הרבני כדי שיבוטל צו המדור הספציפי וניתן יהיה למכור את הדירה בנס ציונה.

החלטה זו, המבוססת על הכרותו של בית המשפט קמא עם החייב ועם כלל ההליכים המשפטיים המתקיימים בעיניינו (לרבות ההליכים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לעינייני מישפחה), כמו גם עם אופן היתנהלותו של החייב במסגרת הליכים אלו, נראית סבירה בנסיבות העניין, ולא מצאתי מקום להתערב בה. תמציתו של עניין היא שהנאמן לא רואה תועלת להליך פשיטת הרגל בכלל, ולקופת פשיטת הרגל בפרט, בפעולות שהחייב מבקש כי ינקוט נגד גב' רוזמן.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

xx/94 ומקיף (מ"א הצדדים הוסיפו לנהל הליכים משפטיים וביום 4.1.1999 חתמו על הסכם לסיום המחלוקות והסכימו כך: 3.1 הצדדים יתגרשו בהקדם האפשרי, ואם צד יסרב לתת או לקבל את הגט, הצד האחר יהא זכאי, אך לא חייב, לבטל את ההסכם, בנוסף לכל סעד אחר על פי דין; 3.2 התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים במועדים הבאים: 3.2.1 .

התובע רשאי לדחות ולצבור את התשלומים, ולשלמם לנתבעת ביום צאתו לפנסיה, ללא ריבית ועל פי השער היציג; 3.2.4 סך $100 לחודש החל מיום 25.10.2013 ועד סוף חייה של הנתבעת; 3.2.5 הוצאות אחזקת רכב שונות לרבות ביטוחים וטיפולים למשך כל ימי חייה של הנתבעת; 3.2.6 הוצאות חשמל בדירת הנתבעת למשך כל ימי חייה של הנתבעת; 3.3 התובע ישוחרר מהמשך מילוי ההתחייבויות כלפי הנתבעת בפיסקה 3.2 לעיל, בקרות אחד מהאירועים הבאים: 3.3.1 נשואי הנתבעת; 3.3.2 מגורים משותפים וניהול משק בית משותף של הנתבעת עם גבר במשך למעלה מששה חודשים רצופים; 3.3.3 פטירת הנתבעת; 3.4 במקרה של אובדן כושר עבודה של התובע באופן קבוע עקב תאונה או מחלה, הסכום החודשי שעל התובע לשלם לנתבעת על פי פסקות 3.2.1 ו- 3.2.3 יופחת בשעור של 20% , ושאר החיובים יוותרו ללא שינוי; 3.5 הנתבעת שותפה שווה לזכויות ולכספים שהתובע צבר בפוליסת ביטוח חיים במגדל, בקופת ממועד הנישואין ועד xxx ובקופת הפיצויים של עובדי xxx גמל עצמה, בקרן הפנסיה של עובדי 30.11.1994 , וחלקה ישולם לה בתוך 24 שעות מהגיע מועד מימוש או הפדיון של הכספים והזכויות האמורים; 3.6 התובע יבטח את עצמו בפוליסת ביטוח חיים בחברת שמשון, בסך 600,000 ש"ח צמוד מדד, ויסב את הפוליסה לטובת הנתבעת כך שהיא תהא המוטבת היחידה.

בקשת רשות ערעור שהנתבעת הגישה לבית המשפט המחוזי בעיניין הגדלת קרן החוב התקבלה (רמ"ש 27992-09-18 מיום 5.3.2019 ), ובקשת רשות ערעור שהתובע הגיש לבית המשפט .

( העליון נדחתה (בע"מ 1805/19 מיום 28.4.2019 בהמשך התבקשה הבהרת פסק הדין מכח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, ביחס למענק פרישה ששולם לתובע ונפסק שיש לסווג את המענק כפיצויים והנתבעת זכאית לחלקה היחסי במענק פרישה ששולם לתובע עבור ותק של עד שלושים וחמש שנים, אך אינה זכאית לחלק יחסי במענק הפרישה עבור ותק של מעל שלושים וחמש שנים, שהזכויות בו החלו להיצבר כעשר שנים לאחר מועד הקרע מיום 15.7.2018 ).

21.3 החיובים שהתובע מבקש לבטל כעת הם החיובים העקריים בהסכם, שהרי אין מחלוקת שלאור מועד נשואי הצדדים הנתבעת ממילא היתה זכאית לחלקה בפנסיה שלו, להבדיל ממקרה בו מבוקש לבטל חיוב אחד מתוך מערכת חיובים.

...

xx/94 ומקיף (מ"א הצדדים הוסיפו לנהל הליכים משפטיים וביום 4.1.1999 חתמו על הסכם לסיום המחלוקות והסכימו כך: 3.1 הצדדים יתגרשו בהקדם האפשרי, ואם צד יסרב לתת או לקבל את הגט, הצד האחר יהא זכאי, אך לא חייב, לבטל את ההסכם, בנוסף לכל סעד אחר על פי דין; 3.2 התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים במועדים הבאים: 3.2.1 .

למעלה מהדרוש, גם אם התובע היה מוכיח שיש לסווג את החיובים האמורים כחיובי מזונות, המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שלא הוכח שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת שיעורם, ולבטח שלא את ביטולם: 21.1 ההסכם נחתם בעת שהתובע היה בן כחמישים שנים, ולא הוכח שמאז חתימתו מצבו הכלכלי ויצא לפנסיה כפי שהיה צפוי.

סיכומו של דבר טענות התובע לביטול ההסכם או חלקים ממנו נדחות, לא רק נוכח זניחתן 9 אלא אף לגופן, כפי המפורט בפרק ב. 1 לעיל; טענת התובע שיש לסווג את החיובים על פי פסקה 3.2 לעיל כ'מזונות אישה' על אף שלא הוגדרו ככאלה בהסכם נדחית כמפורט בפרק ב. 2 לעיל; גם אם התובע היה מוכיח שיש לסווג את החיובים האמורים כחיובי מזונות, הוא לא הוכיח שינוי נסיבות שמצדיק את הפחתת שיעורם, ולבטח שלא את ביטולם, כמפורט בפרק ב. 3 לעיל.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה לביטול ההסכם או חלקים ממנו, ולביטול או להפחתת החיובים המפורטים בפסקה 3.2 לעיל נדחית.

בקשת רשות ערעור שהגיש האיש על ההחלטה למזונות זמניים (רמ"ש - 03- 18 ) נדחתה .

מיד בסמוך לאחר אישור ההסכם, החלו הצדדים ביישומו – בין היתר הצדדים התגרשו בסמוך לאישור ההסכם ביום 28.7.16 , חילקו את הרכוש בהתאם להסכם, פנו לאקטואר, הגישו במשותף פסיקתאות לחתימה על פי חוק חלוקת חסכון פנסיוני לחתימת בית המשפט בחודש 4/2017 .

[ והואיל ובמסגרת הסכם זה מבקשים הצדדים להסדיר את כל הנושאים הכרוכים בגירושין, לרבות משמורת, חלוקת הזמנים עם הקטין, מזונות ומדור הקטין וענייני רכוש והכל כאמור בהסכם זה; והואיל והסכם זה נערך לאחר הליך גישור בפני עורכת הדין שרון ענבר וכל ההסכמות, ההצהרות וההתחייבויות נשוא הסכם זה נעשו על דעת שני בני הזוג;" (ההדגשות בקוו

אם האשה הסתירה מידע מהותי וההסכם הגירושין נחתם בתנאים כה קצוניים כפי שעותר להן האב, כיצד אין לאיש מחלוקת בכל הנוגע לבית המשותף שהועבר אל האשה? כיצד אינו עותר לביטול העברות כספים וקופות גמל שביצע אל האשה? מדוע אינו עותר לכך שיש לבחון האם יש מקום להעביר לאשה חלק מהחברה שהועברה במלואו על שמו של האיש, כאשר על פי דין לאשה זכות במחצית החברה.

במצב דברים בו האיש לא יקבל את ההטבות, הוסכם על חלוקה שווה בין ההורים, קרי הוא אינו מופלה לרעה מהאם.

...

שוכנעתי כי אין להורות על חיוב רטרואקטיבי וביצוע קיזוזים מהמזונות הזמניים שנקבעו בסך 3,456 ₪ לחודש.

שוכנעתי כי לו אורה על מועד אחר הדבר יגרור התנצחויות נוספות, התנהלויות גבייה ועוד.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

גם בקשת רשות העירעור של התובעת 1 על ההחלטה מיום 9.1.22 בגדרה נדחתה בקשתה לצרף את המוסד לביטוח לאומי כנתבע בתיק – נדחתה (בר"ע 38679-01-22).

כך שמבטחים היא הנתבעת היחידה בהליך זה. בחודש ינואר 2022 הגישה התובעת 1 תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בהליך נפרד בה ביקשה לקבל פסק דין הצהרתי שלפיו הייתה ידועה בציבור של המנוח.

עוד נפסק, כי לבן/בת זוג לשעבר, לא קמה זכאות לקיצבת שאירים בנגוד לתקנון הקרן מכוח הילכת השתוף בין בני זוג [ע"ע (ארצי) 540/05 אביבה שאוה – שוע – אוניברסיטת תל אביב (19.1.06); בג"צ 2673/06 אביבה שאוה – שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה (21.4.09); ע"ע (ארצי) 496/09 ורדה בר און – קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (1.7.10); בע"מ 4870/06 פלונית – עיזבון המנוח פלוני (24.3.08); ע"ע (ארצי) 11403-04-12 מרגלית רובין – קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (בניהול מיוחד) (2.4.15)].

האם התובעת 2 עמדה בתנאי התקנון כדי להיות זכאית לקיצבת שאירים? האם היה פסק דין למזונות? כאמור בתקנון נקבע: "לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת". כאמור ביום 26.12.89 נישאו התובעת 2 והמנוח, ולאחר מכן התגרשו ונישאו פעם נוספת בשנת 2000.

הזכאות של שתי התובעות לקיצבת שאירים בהתאם לסעיף 19 לתקנון: "...השאיר פנסיונר יותר מאלמנה אחת או השאירה פנסיונרית יותר מאלמן אחד בהתאם לנסיבות העניין, יחולק סכום קצבת בן הזוג באופן שווה ביניהם". בהתאם לאמור לעיל, קצבת השאירים תיתחלק בין שתי התובעות באופן שווה.

זכות ערעור על פסק הדין לבית דין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

...

ואולם, אין בידינו לקבל את טענותיה בעניין זה. מקובלת עלינו טענתה של התובעת 2 שלפיה אין רלוונטיות למילה "מזונות" אלא ישנה חשיבות למהות שלפיה מדובר בהסכם לתשלום מזונותיה של התובעת 2 – כסף למחייתה ולקיומה.

משכך אנו סבורים כי התובעת 2 עמדה בהגדרת התקנון לעניין "אלמנת פנסיונר", שכן חלופת המגורים על ידי תשלום מזונות התקיימה בעניינה לפי פסק דין של ערכאה מוסמכת לכך.

יובהר כי בהתאם לתקנה 27(ד) לתקנון: "למען הסק ספק, יובהר בזאת כי לאחר פטירתו של שאיר מבוטח או פקיעת זכאותו לקבלת קצבת שאיר מבוטח, לא יחושב מחדש סכום קצבת שאיר מבוטח של שאירי המבוטח שנותרו". לסיכום התביעות מתקבלות.