כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת רשות ערעור על חלוקת דירת מגורים לאחר גירושין

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

ובמה דברים אמורים? המבקשת הגישה לבית דיננו בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית דין קמא שלפיהן ימשיך לידון לעת עתה בתביעה הרכושית שבין הצדדים למרות היותו של המשיב פושט רגל שמונתה לנכסיו מנהלת מיוחדת.
המשיב טרם הגיב לבקשת רשות העירעור, המועד שבתוכו רשאי הוא להגיב טרם חלף, ולעת עתה כמובן טרם התקבלה החלטה בבקשה זו, אלא שהמבקשת טוענת בבקשת "עיכוב הבצוע" שהגישה כי יש להורות על דחיית הדיון בחלוקת הרכוש הקבוע לפני בית דין קמא ונועד להתקיים בעוד יומיים נוכח טענותיה כי אל לו לבית הדין לידון בסוגיה זו כלל.
נוסף לכך, בנסיבות האמורות, הנזק שאותו מבקשת בקשת עיכוב הבצוע למנוע אינו דיון שעשוי להתברר כעקר ומיותר – אם תיתקבל בקשת רשות העירעור ויתקבל גם העירעור שיבוא בעקביה – מה שכרוך בבזבוז הונם וזמנם של הצדדים, אלא חלק מדיון בלבד, נזק שללא ספק הוא מצומצם, כשלאידך גיסא הלוא אם נורה להמנע מלעסוק בדיון זה בשאלות רכוש ייתכן שהתוצאה תהיה צורך לקבוע בהמשך דיון מיוחד בעיניינן של אלה, גם לאחר הכרעה בסוגיית הגירושין, ונימצא שדוקא ההוראה המבוקשת היא שתסב את הנזק של דיון מיותר.
"שמא חשש" אמרנו וכוונת הדברים היא כי נראה לכאורה וקיים לפחות 'חשש' כי זה הוא גם 'החשש' של המבקשת וכי כל עיקרו של הרצון למנוע את הדיון לא נועד כדי לחסוך זמן או משאבים הדרושים לדיון אלא כדי למנוע את הדיון בשאלה זו, שבעניינה כתב בית דין קמא: בכל הנוגע לשאלת זכות המגורים בדירה – הדיון בזכות זו אינו יכול להיות מעוכב כשנידון זה אינו עומד לדיון במסגרת שיפוטית אחרת.
...
"עיכוב הביצוע" אפוא אינו עיכוב ביצועה של החלטה אופרטיבית כלשהי בענייני הרכוש אלא עיכוב הדיון בו. אכן פורמלית מדובר בעיכוב ביצוע ההחלטה, או חלק מההחלטה, שבעניינה הוגשה בקשת רשות הערעור שאכן עסקה גם היא לא בהחלטה אופרטיבית בענייני הרכוש אלא בהחלטה לדון בהם, אלא שלא די בכך כדי להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, כביכול משום שאם לא ניעתר לה יתאיין הערעור המבוקש.
נוכח כל האמור דין בקשת עיכוב הביצוע, היינו הבקשה להורות לבית דין קמא להימנע מלעסוק הדיון הקרוב בסוגיה הרכושית, להידחות.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בע"מ 1534/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.01.2020 בעמ"ש 9440-03-19 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' ברנט, ו' פלאוט וצ' ויצמן בשם המבקשת: עו"ד רותי שריד קלוגמן ][]החלטה
] בקשת רשות ערעור זו מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 9440-03-19, כבוד השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט וצ' ויצמן), אשר במסגרתה היתקבל ערעור המשיב על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון בעיניין חלוקת הרכוש בין המשיב למבקשת (תמ"ש 17292-02-16, כבוד השופטת מ' רום-פלאי).
בתמצית, ההליכים דנן נוגעים לחלוקת הרכוש בין הצדדים, שהתגרשו לאחר מעל עשר שנות נישואין.
בעירעור שהגיש המשיב בעיניין החלוקה הרכושית שנקבעה בפסק הדין, בית המשפט המחוזי סטה מקביעתו של בית משפט לעינייני מישפחה, וקבע כי למבקשת מגיעים 64% מתמורת מכר הדירה בבית דגן, בעוד שהבעלות המלאה על הדירה בירושלים הוקנתה למשיב.
כפועל יוצא מן האמור, הסעד העקרי שביקשה היה חלוקת בעלות לא שיוונית של דירת המגורים בבית דגן (ראו פסקות 23-22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וסעיפים 42-39 לכתב התביעה של המבקשת).
...
משמצאתי כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על עילת התערבות המצדיקה מתן רשות ערעור נוסף, דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.
הבקשה נדחית אפוא.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בדיון מיום 17.7.17 שהתקיים לצורך אישור ההסכם נימסר על ידי הצדדים כי "..דמי המזונות שנקבעו בס' 4 להסכם הם עבור שני הקטינים והם ימשיכו להשתלם במלואם עד הגיע ש' לגיל 21. לא תשמע טענה כי א' בגר זה מכבר". לאחר גירושי הצדדים, האם יחד עם הקטינים הוסיפו להתגורר בדירת עמידר במושב XXX בה התגוררו הצדדים במהלך נישואיהם.
האם הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה.
ס' 3 להסכם הגירושין מעגן את הנתק שבין חלוקת זמני השהות של הבת ש' עם כל אחד מהוריה ובן חבות בתשלום המזונות.
...
מסקנה זו נכונה אף אם אביא בחשבון כי האב ביצע המעבר לדירה גדולה יותר על מנת להעניק לבתו חדר משלה, דבר שלא היה בידי האם להעניק לה. ברם אין בכך לבד כדי לבסס הרעה במצב הכלכלי כפי שטוען לה האב.
נמצא איפוא כי טענתו של האב בדבר שינוי נסיבות מהותי הנובע ממצבו הכלכלי לא הוכחה כנדרש ודינה להידחות.
סוף דבר מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: א. חיובו של האב במזונות הבן א' יעמוד בתוקפו עד הגיע הבת ש' לגיל 21 .
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך עמ"ש (עמ"ש) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר הגירושין, ביום 20.1.08, הגיש האיש תביעה לבית הדין השרעי בעכו, למתן פסק דין הצהרתי, בגדרה ביקש כי בית הדין השרעי יקבע שלאישה אין עוד זכויות בנכסים מסוימים, ובהם הנכס מושא הערעורים שלפניי, וכי כל זכויות האשה בנכסים, נקבעו זה מכבר על ידי בית הדין השרעי, וכי מעבר לכך, אין לה זכויות רכושיות כלשהן.
ביום 16.3.14 הגישה האשה את תביעת דמי השמוש (תמ"ש 29522-03-14) במסגרתה עתרה לקבל מהאיש דמי שימוש החל ממועד הגירושין, יום 17.1.08, עד לסיום החלוקה ופרוק השתוף בפועל, בטענה כי האיש עושה שימוש בלעדי בדירה מבלי שקבל הסכמתה לכך.
ואולם, בית משפט זה מוסמך, מקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, לידון בעירעור כבקשת רשות ערעור וליתן הוראות מתאימות, מכח סמכותו לפי תקנה 149(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
אולם, זכאות לדמי שימוש ראויים קיימת לאחר גירושין, מעת שקיימת מניעה למגורים משותפים בדירה.
...
לפיכך, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין קמא בתמ"ש 7881-03-21, לדון בשני החיובים המקבילים הנובעים מפסק הדין בתביעת פירוק השיתוף, ולחייב את האיש בהוצאות משפט ובשכ"ט, אשר ישולמו ישירות לאשה.
לפיכך, טען האיש בהודעת הערעור כי יש לקבל את הערעור ולחייב את האישה לשלם לאיש את מלוא סכום התביעה בסך של 63,704 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בנקאית בשיעור של 4%, מיום הגשת התביעה (1.3.21) ועד התשלום המלא בפועל, וכן לחייב את האישה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. דיון והכרעה בערעורים ההדדיים בסוגיית המשכנתה: מקובלת עלי טענת האישה כי תביעת האיש בגין חלקה של האישה בהחזרי המשכנתה בעבור תקופה המאוחרת לשבע שנים ממועד הגשת התביעה התיישנה.
קביעתי זו מייתרת את הדיון בתביעת האיש בגין החזרי המשכנתה, ואף את הכרעת בית משפט קמא בתביעה זו. בטענתה של האישה כי קיימים יחסי גומלין בין תביעת דמי השימוש לתשלומי משכנתה, מתפרצת האישה לדלת פתוחה הואיל וגם אני סבורה כי השכר הראוי המגיע לאישה מבטא את ההפרש בין דמי השימוש החודשיים למשכנתה החודשית.
לא מצאנו ממש בערעור האיש לפיו, על תשלומי המשכנתה שעל האישה להשיב לאיש, יש להוסיף ריבית בנקאית.
ואולם, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, במסגרת הערעורים בתביעת דמי השימוש, ומאחר שהצפי הוא שתביעת דמי שימוש תבלע את החיובים בגן דמי המשכנתה, אני מורה על ביטולן של כל קביעות בית משפט קמא בעניין החיוב בהחזרי המשכנתה במסגרת פסק הדין, כאשר תחתיהן יבוצע החישוב בהתאם לאמור בפסק הדין בערעורים ההדדיים בעניין דמי השימוש.
סוף דבר: סוף דבר, אני מורה כאמור בסעיפים 94-85 וסעיפים 101-100 לעיל.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך רמ"ש (רמ"ש) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר שנתבקשה הבהרה מטעם המבקשת אשר למועד בו החלה להתגורר בדירה וכיצד התאפשר הדבר ולאחר שהוגשה תגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע, מצאתי ביום 26.12.2023 להעתר לבקשה ולאפשר למבקשת להתגורר בנכס עד למתן החלטה אחרת.
בנוסף טוענת המבקשת כי טובת הקטינה כלל לא נילקחה בחשבון על ידי בית משפט קמא, שכן הקטינה מטופלת כיום אצל פסיכולוגית ולדבריה היא חווה קשיים רבים בעקבות הגירושין והמעבר, לאחר שעברה בחודש xxxx2023 מהבית הקודם בו התגוררו, ומעבר נוסף ומיידי עלול להעצים את הקשיים עימם מתמודדת הקטינה וליצור לחצים נוספים ופגיעה בקטינה.
לטענתו, המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור אחת על חמש החלטות שונות אשר ניתנו במסגרת שתי תביעות שונות כאשר כל ההחלטות הנן פועל יוצא של צו המניעה מיום 06.08.2023 אשר אסר על מי מהצדדים לתפוס חזקה בנכס, להתגורר בו ולאבזרו לצורך מגורים בו. המבקשת לא מערערת על צו המניעה ולכן לטענת המשיב נשמט הבסיס תחת טענותיה לביטול ההחלטות שניתנו לאחר שניתן צו המניעה.
לטענתו המשיב, משהצדדים גרושים יש לפעול באופן מיידי למכירת הנכס וחלוקת תמורתו בין הצדדים באופן שיאפשר לכל אחד מהם להסדיר לעצמו מקום מגורים חלופי.
...
דיון והכרעה: לאחר שנתתי דעתי להחלטות בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
על כן, יש לתת את הדעת גם לשיקולים ואינטרסים נוספים שיתכן כי בשלהם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, גם אם פירוק זה מהווה הכרעה בגזרה צרה זו. סבור אני כי במקרה דנן השעיית המכירה לא תשרת את החתירה להסדר כולל והוגן, וכי פני הנכס עצמו שלא שימש למגורים, מטים את כפות המאזניים לטובת הכרעה על פי דיני המקרקעין – פירוק מיידי, תחת השעיית הפירוק, בהעדר שיקולים מובהקים מתחום דיני המשפחה.
בנוסף סבור אני כי התמורה שתתקבל כתוצאה מפירוק השיתוף תהווה מקור להבטחת מגוריה עם הקטינה, כארש שאלת הזכאות למדור והסדרתם תידון לגופה.
אשר לטענת המבקשת בנוגע לטובת הקטינה, סבור אני כי אין ממש בטיעון זה שעה שהנכס לא שימש בעבר למגורים.
לאור כל המקובץ, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי מתקיימים שיקולים המצדיקים את הותרת הסעד הזמני האוסר על כניסת הצדדים לנכס למטרות מגורים ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה, וביטול עיכוב הביצוע, כאשר על המבקשת לפנות את הבית תוך 21 ימים.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו