בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי:
"כאשר מדובר בתביעה שבין מבוטח למבטח, שעילתה תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח תקפה, וכאשר המבטח לא שילם תשלום על חשבון התגמולים, והמבוטח טוען כי אי תשלום כזה החמיר את מצבו הכספי, ניתן לאמר כי היתקיימו אותן נסיבות המצדיקות אי הטלת חיוב חברה בערובה אך ורק בשל ענייה".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בפסק דין קצר, שבו נקבע כך:
"נוכח אופיה של התביעה - לתגמולי ביטוח שנגרמו כתוצאה משריפה - ואף שמועלית טענה כי המשיבות מעורבות בהצתה, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו".
הינה כי כן, העובדה שמדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח היא נסיבה משמעותית שיש לקיחתה בחשבון, במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.
...
יש לדחות את טענת התובעת כי מאחר ומדובר בתביעת מבוטח נגד מבטח אין לחייב בהפקדת ערובה, סעיף 353א לחוק החברות אינו מבחין בין סוגי התביעות ובין מיהות הצדדים, וקובע כלל אחיד החל על כל תובע שהוא חברה בע"מ.
התובעת טוענת שיש לדחות את הבקשה.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי:
"כאשר מדובר בתביעה שבין מבוטח למבטח, שעילתה תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח תקפה, וכאשר המבטח לא שילם תשלום על חשבון התגמולים, והמבוטח טוען כי אי תשלום כזה החמיר את מצבו הכספי, ניתן לאמר כי התקיימו אותן נסיבות המצדיקות אי הטלת חיוב חברה בערובה אך ורק בשל ענייה".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בפסק דין קצר, שבו נקבע כך:
"נוכח אופיה של התביעה - לתגמולי ביטוח שנגרמו כתוצאה משריפה - ואף שמועלית טענה כי המשיבות מעורבות בהצתה, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו".
הנה כי כן, העובדה שמדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח היא נסיבה משמעותית שיש לקחתה בחשבון, במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.
אמנם יתכן ובתום ההליך יתברר כי בדין החליטה הנתבעת שלא לשלם תגמולי ביטוח, ומובן כי במסגרת בקשה זו אין מקום לבחון את עמדת הנתבעת, אני סבורה כי אי התשלום הוא נסיבה נוספת שיש לקחתה בחשבון השיקולים במסגרת בקשה זו, ואין להטיל על התובעת קושי נוסף בבירור טענותיה, בדמות הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.
מכל האמור הגעתי למסקנה כי במכלול הנסיבות, אין הצדקה לחייב את התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, על כן הבקשה נדחית.
