בקשת רשות ערעור על חיוב במתן ערובה בתובענת נזיקין

בבית המשפט העליון רע"א 8599/19 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: דוד משה נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אסף שמרת 2. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מימים 10.11.2019, 21.11.2019 ו-25.11.2019 בפש"ר 26001-01-18 שניתנו על ידי כב' השופטת שרון גלר בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

עניינה של ההחלטה מיום 10.11.2019 (להלן: "ההחלטה הראשונה") בכספי פיצויים בסך של כ-27,000 ש"ח (להלן: "כספי הפצוי"), אשר נפסקו לטובת החייב במסגרת תביעה נזיקית, בגין אובדן כושר עבודה.

עניינה של ההחלטה מיום 21.11.2019 (להלן: "ההחלטה השנייה") בבקשת החייב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת על פסק הדין של בית המשפט השלום בטבריה אשר דחה תביעה כספית שהגיש החייב נגד צד שלישי.

אשר להחלטה השנייה, הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות אשר בהן לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב, ומשכך לא בנקל תתערב ערכאת העירעור בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 7327/19 מייזליס נ' סמט, פסקה 3 (5.11.2019); רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח כפיר, פסקה 9 (3.11.2019)).

לא מצאתי כי סכום זה חורג מהמקובל והסביר בהיתחשב בנתוניו האישיים של החייב, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו. משנדחית בקשת רשות העירעור בעיניין ההחלטות השנייה והשלישית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע בעיניינן, והיא נדחית איפוא.

...

במסגרת ההחלטה הראשונה, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המנהל המיוחד להעביר את כספי הפיצוי מחשבון הבנק של החייב לקופת הכינוס.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי ככל שהדברים אמורים בהחלטות השנייה והשלישית, דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה.

לא מצאתי כי סכום זה חורג מהמקובל והסביר בהתחשב בנתוניו האישיים של החייב, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו. משנדחית בקשת רשות הערעור בעניין ההחלטות השנייה והשלישית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע בעניינן, והיא נדחית אפוא.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט **** הורוביץ) מיום 7.6.2020 בתא"מ 42936-12-19 שעניינה חיוב המבקש – התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה – הנתבעת בסך 10,000 ₪.

כמו כן נטען לא הוצג נימוק עינייני מדוע יש לבחון את זכות המבקש לפצוי מכוח פקודת הנזיקין ואין נימוק שתומך בעוולת נגישה.

עוד נקבע כי קיים חשש לכאורה שאם התובע יפסיד בתביעה יהיה לנתבעת קושי לגבות הוצאותיה הואיל ולתובע "היסטוריה" של המנעות מתשלום הוצאות שנפסקו נגדו, ואף נקבע בהחלטת רשם ההוצל"פ כי התובע "חייב המישתמט מתשלום חובותיו". התובע לא טען בתשובתו כי החיוב במתן ערובה ימנע ממנו את אפשרות בירור התביעה.

לאחר עיון בבקשת העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: אינני סבורה כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטת הביניים.

...

במקרה דנן, עיון בהחלטת בימ"ש קמא מוביל למסקנה כי נלקחו בחשבון השיקולים הרלוונטיים : סיכויי התביעה והמכשולים המשמעותיים העומדים בדרכו של המבקש להוכחת תביעתו והקושי הצפוי בגביית הוצאות נוכח התנהלות המבקש.

גם בתביעה שסכומה אינו גבוה יחסית, ניתן לפסוק הוצאות בסכום גבוה לכשנדחית תביעה, בשים לב למורכבות בניהול ההגנה ו/או ההוצאות שנדרשו לצורך ניהול ההגנה, לרבות תשלום שכר טרחת עורך דין.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת טל לוי - פישמן) מיום 12/3/2020 בתא"מ 55219-10-19 ולפיה חויבה המבקשת - התובעת בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב - הנתבע בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א וסעיף 353 א' לחוק החברות תשנ"ט - 1999.

בנוגע לסכויי התביעה: נטען, כי על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר במערכת יחסים הנושקת לדיני האתיקה ולא בהכרח לדיני הנזיקין.

בנוגע לסכויי התביעה: בית משפט קמא מעביר מסר לא ראוי בהחלטתו ואין מדובר בטיעונים שהם במישור "האתיקה". דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא תשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שביהמ"ש עורך, שעה שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה. נקבע: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ...

ג) על פי סעיף 353 א לחוק החברות, כאשר התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייבה בהפקדת ערובה מספקת אלא אם כן היא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה במתן ערובה.

...

בנוגע לסיכויי התביעה: בית משפט קמא מעביר מסר לא ראוי בהחלטתו ואין מדובר בטיעונים שהם במישור "האתיקה". דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא תשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שביהמ"ש עורך, שעה שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה. נקבע: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ...

אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון רע"א 2458/22 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מחלקה לשירותים חברתיים, ראש העין 2. מכון סאמיט - עמותה לשירותי טפול, שקום בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.4.2022 בע"ר 68970-03-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת ה' סילש; ובקשה לעיכוב ביצוע

נקבע כי תביעת המבקש נסבה על טענות נגד היתנהלות המשיבים לגבי הסדרי ראייה שנקבעו במסגרת ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה או במסגרת הליך הנזקקות בבית המשפט לנוער; וכי התביעה הנזיקית שהוגשה אינה אלא "מסלול עוקף" לבית המשפט לנוער, שהנו האכסניה המתאימה לבירור טענות המבקש.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות העירעור שלפניי, שלצדה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכן בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון בגין בקשת רשות ערעור זו. ככל שניתן להבין מהאמור בבקשה, המבקש טוען, בין היתר, כי אינו חייב כספים למשיבים; כי המשיבה 2, המשמשת כעובדת סוציאלית, לא קיימה הסכם פשרה לפיו התחייבה ליתן למבקש 2, בנו הקטין של המבקש, "מפגש פיצוי" עם אביו; וכי המשיבה 1, שהנה עובדת סוציאלית, למעשה "מעלה בתפקידה" ועל כן לא היה מקום לדחות את תביעתו ולא היה מקום לחייבו בהפקדת ערובה, באופן המונע מהמבקשים את יומם בבית המשפט.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סליש) בע"ר 68970-03-22 מיום 4.4.2022, שבו נדחה ערעורו של המבקש 1 (להלן: המבקש) על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ג' שני) מיום 20.3.2022 שבה נתקבלה בחלקה בקשת המבקש לפטור מהפקדת ערובה תוך העמדתה על סך של 5,000 ₪.

לאחר עיון בהחלטותיהם של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ובבקשה למתן רשות ערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי בדומה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להתערב באיזון שערך כב' הרשם, שעה שקיבל את בקשת המבקש בחלקה והעמיד את הערובה על סכום של 5,000 ₪, שהולם על פניו את נסיבות העניין.

אי לכך, הבקשה נדחית.

עם הגשת התביעה מחדש ביקשה המדינה לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

יוער כי בין לבין ניתנה החלטת בית המשפט לפיה נתקבלה בקשת המדינה לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 3 - 5 (השוטר ושני קציני שב"ס), וזאת מפאת חסינותם כעובדי ציבור בהתאם להודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בנוסף, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ביום 10.08.23 את בקשת רשות העירעור שהגיש התובע על אותה החלטה וזאת עקב אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון.

דיון והכרעה ככלל, אין להגיש בקשה לעיון חוזר חלף ערעור, אלא במקרים שבהם חל שינוי נסיבות ועובדות חדשות שאירועו לאחר מועד מתן ההחלטה, או שנתגלתה טעות בולטת בהחלטת בית המשפט (ראו: ע"א 3523/06 שטרן נ' לוי ואח' (פורסם בנבו, 19.04.07); בר"ע 2309/06 צח נ' אבידור נכסים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 06.03.07)).

...

מנגד, התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה שכן אין לטענתו הליך כזה של "עיון מחדש" והוא סומך ידיו על ההחלטה המקורית מיום 12.12.22 ומבקש שלא לשנותה.

סבורני כי כעת קיימות נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה האמורה מיום 12.12.22, ולכן ראוי לשוב ולדון בעניין מחדש ואף לשנותו.

אולם עתה לאחר שעיינתי בכלל מסמכי התביעה לרבות כתב ההגנה שהוגש לאחר ההחלטה האמורה ולאחר שנפרשה בפניי התמונה המלאה בכללותה ונוכח התנהלותו של התובע ואי קיום החלטות בית המשפט לגבי תשלום ההוצאות שנפסקו נגדו, נחה דעתי כי מדובר, לכל הדעות, בנסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה.

יישום הוראות הדין והפסיקה הנוגעות בעניין, מובילים אותי למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ככל שתידחה התביעה.