בקשת רשות ערעור על חיוב בהפקדת פיקדון להבטחת הוצאות

בבית המשפט העליון רע"א 3310/17 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. קרמר ילנה 2. סרוור רז'פור נ ג ד המשיבים: 1. רות דלית 2. מלכין עמי מרדכי 3. ישעיהו רונית צילה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.4.2017 בע"א 49516-03-17 שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' נד"ב בשם המבקשים: עו"ד מיטל אורשלם בשם המשיבים: עו"ד תומר מזרחי החלטה

כמו כן, המבקשים טוענים כי נמצא בידיהם הסכום הנידרש לערבות הבנקאית שבה הם חייבים לפי חוזה השכירות, ושהם נכונים לשלמו למשיבים ככל שיותר להם להשאר בנכס.

בסוף תגובתם ציינו המשיבים כי "לחלופין ולמען הזהירות בלבד" הם מבקשים כי ככל שתתקבל הבקשה הדבר ייעשה בכפוף למספר תנאים, ובכלל זה הפקדת סכום של 90,000 שקל במזומן, תשלום של דמי השכירות למשך חצי שנה מראש עד להכרעה בעירעור בצרוף מע"מ, הפקדת פקדון כספי להבטחת כסוי הוצאות שוטפות כגון מים, חשמל וארנונה, הצגת אסמכתה מעריית ראשון לציון לכך שהוגשה בקשה לרישיון עסק וששולמו האגרות הדרושות לכך, וכן הצגת אישורים רלוואנטיים בתחומים של כיבוי אש, בריאות וכיסוי בטוחי.

...

בפתח תגובתם המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה משום שזו אינה מעוררת שאלות כלליות ועקרוניות או בעלת חשיבות ציבורית.

לאחר התלבטות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה לחייבו בהפקדת ערובה, אשר נדחתה ביום 28.1.2018 (רע"א 10142/17).

סכום זה הוא סכום הפקדון הרלוואנטי לצורך הבקשה לביטול פסק הדין.

בכל הנוגע לאיזון האינטרסים סבורתני כי כקבוע בהלכה אינטרס הציפייה של הנתבעים אמנם אינו גובר בנסיבות העניין על זכות הגישה לערכאות וזאת אף בשים לב לעובדה שהמבקש כבר העלה את טענותיו בהליך קודם שנמחק (ה"פ 36000-03-16 גולד ואח' נ' ברגמן ואח'), ואף בשים לב לסכויי התביעה הנמוכים לכאורה לתובענה דנא עליהם עמדתי בהחלטה לחיוב התובע בהפקדת ערובה- מסקנתי היא שלאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות יש להעדיף את אינטרס התובע בניהול ההליך וזאת בכפוף לבצוע דווקני ומלא של התנאים כדלקמן: הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסך 120,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד - וזאת עד יום 15.4.2018.

...

בפני בקשת התובע-המבקש לפי תקנה 519 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") "לביטול פסק דין" (להלן: "הבקשה לביטול"), במסגרתה עותר המבקש לביטול החלטתי בדבר דחיית התובענה שניתנה בהתאם להוראות תקנה 519(א) לתקנות.

ניכר בהתנהלות התובע כי פעל למיצוי זכויותיו הדיוניות להשיג על החלטתי, שאותה בחר לקיים (באיחור ובקירוב, כפי שיוסבר), בסופו של דבר.

אעיר כי לאחר הארכה שניתנה על ידי להפקדת הערובה (מבלי שנתבקשה על ידי התובע); ואף לאחר החלטתי הנוספת במסגרתה התרעתי כי על התובע להיערך להפקדת הערובה במועד שנקבע, היה על התובע לעתור בבקשה להארכת המועד ביצוע ההחלטה.

בכל הנוגע לאיזון האינטרסים סבורתני כי כקבוע בהלכה אינטרס הציפייה של הנתבעים אמנם אינו גובר בנסיבות העניין על זכות הגישה לערכאות וזאת אף בשים לב לעובדה שהמבקש כבר העלה את טענותיו בהליך קודם שנמחק (ה"פ 36000-03-16 גולד ואח' נ' ברגמן ואח'), ואף בשים לב לסיכויי התביעה הנמוכים לכאורה לתובענה דנא עליהם עמדתי בהחלטה לחיוב התובע בהפקדת ערובה- מסקנתי היא שלאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות יש להעדיף את אינטרס התובע בניהול ההליך וזאת בכפוף לביצוע דווקני ומלא של התנאים כדלקמן: הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסך 120,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד - וזאת עד יום 15.4.2018.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט ד"ר דן סעדון) בתיק חדל"פ 16984-07-20, מיום 5.12.21 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת, ניו שקל בע"מ (להלן: "המבקשת") להתיר לה להמשיך לנהל הליך כנגד החייב, אהוד נעור (להלן: "החייב").

משחולל השטר ונודע למבקשת כי החייב והחברה נקלעו לקריסה כלכלית ופועלים להברחת נכסים, הוגש השטר לבצוע בהוצאה לפועל עם נבקשה לקיטת הליכים טרם מתן אזהרה.

בית משפט קמא לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, מצא לדחות את בקשת המבקשת וקבע: "הטעם העקרי, אם לא הבלעדי, שנותנת המבקשת לצורך להתיר לה בניהול הליך אזרחי נגד החייב לא במסגרת הליכי חידלות פרעון הוא העובדה שהחייב הפקיד פקדון בקופת בית המשפט. המבקשת בתשובתה לתגובת הנאמן שבה ומטעימה כי היא אינה סומכת את עמדתה בדבר הצורך בניהול ההליך במעמדה כנושה מובטחת אלא על כך שהפקדון (שאינו חלק ממסת נכסי החייב) מבטיח את ביצועו של פסק הדין שיינתן לטובתה, אם יינתן.

...

מקובלת עליי טענת המבקשת כי לסוגיה זו אין כל רלוונטיות לצורך הכרעה בשאלה הניצבת בפניי, שעה שנקבע פה אחד על ידי השופטים גרוסקופף, מינץ ועמית כי כספי הפיקדון אינם נחשבים כנכסי החברה ולכן ממילא אין לי צורך להכריע בשאלת מעמדה של המבקשת.

בית משפט קמא הפנה בהחלטתו לסעיף 29(5) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 אשר קובע כי : "לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;". על סמך סעף זה קבע בית משפט קמא כי המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לניהול ההליך העיקרי בנפרד בהליכי חדלות הפירעון של החייב.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת עביר ג'בריס) מיום 3.4.16 בתיק הוצאה לפועל מספר 511524-04-15 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לביטול עיקול אשר הוטל על כספי פקדון שהופקדו בבית המשפט, לכאורה על ידי המבקש 1 דכאן, הוא החייב בתיק ההוצל"פ. המבקשים טוענים כי נפלה בהחלטה נשוא העירעור טעות משפטית.

המבקשים טוענים בין היתר, כי כספי הפקדון הופקדו לתכלית מסוימת, הבטחת ניזקי סעד זמני, ולא למטרה אחרת.

...

דיון : לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להדחות.

אינני מקבלת פרשנות המבקשים להחלטות בית משפט השלום בתיק בו הופקד הפיקדון.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט גלעד הס) מיום 10/9/20 ברער"צ 66808-07-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע חילוט פיקדונות בסך 5,000 ₪.

בתיק קמא הגישה המבקשת – החייבת בתיק הוצל"פ 26-07946-10-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 23/7/19.

מכאן כאשר נפסקו הוצאות במסגרת פסק הדין לחובת המערערת, דרך המלך כי הפקדון שהופקד למטרת הבטחת ההוצאות במקרה של דחיית העירעור יועבר לזוכה בתיק.

...

אשר על כן, הבקשה נדחית".

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) פסק דינו של כב' השופט הס מיום 2/4/20 הוא חלוט.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.