מדינת ישראל
בתי הדין הרבניים
תיק 1411012/1
בבית הדין הרבני הגדול ירושלים
לפני כבוד הדיינים:
הרב מימון נהרי
המבקש: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אסי סגל)
המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד **** ויגלר)
הנידון: בקשת רשות ערעור שעניינה טענה להעדר סמכות בית הדין בתביעת מזונות על בסיס הילכת שרגאי ופירושה בבע''מ 7628/17; סדרי הדין בבקשת עיכוב ביצוע
החלטה
עוד לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי האמור שלא לעכב את ביצוע החלטותיו שלו בעיניין המזונות.
לפיכך ולאחר שיקול דעת אני קובע כי המבקש יורשה להגיש את עירעורו – כמובן בכפוף לפתיחת תיק מתאים ותשלום אגרה כדין (להבדיל מהתיק דנן והאגרה ששולמה בו שעניינם בבקשת רשות העירעור ולא בעירעור עצמו) בתוך ארבעה־עשר יום כמצוות תקנות הדיון, אך העירעור לא יישמע ואף תגובה לגופו של ערעור לא תדרש אלא לאחר שתופקד ערובה להוצאות המשפט בסך 30,000 ש"ח.
בהנתן שמדובר בערובה בסכום נכבד, יחסית, לא יידרש המבקש להפקיד את הערובה עם הגשת כתב העירעור ויוכל להגישה בתוך שלושים יום ממועד חתימת החלטתי זו (ימי פגרה יבואו במניין הימים).
אלא מאי? יאמר המבקש: הלוא ברובד המהותי מדובר ב"השבת מזונות" שהיא המצויה בסמכות בית הדין לפי הילכת שרגאי, וכאמור לעיל, ולא ב"מזונות", הילדים לא ירעבו איפוא – המשיבה תזון אותם בנתיים מכיסה שלה ולעתיד לבוא אם יידחה העירעור – אפרע לה! קבלת טענה כזו אין משמעותה 'עיכוב ביצוע' של חיוב שנפסק והוגש עליו ערעור אלא 'הוראת ביצוע' של חיוב שלא נפסק כלל – הוראה למערערת וכפייתה בפועל, גם אם לא ינוסח הדבר כהוראה, לזון את הילדים מכיסה שלה ללא שיושבו לה המזונות, שעה שאין החלטה שיפוטית כלשהיא שעליה יכולה הוראה כזו להתבסס, כדי לאפשר את עיכוב הבצוע של ההחלטה השיפוטית הקיימת, גם אם המעורערת, שהורתה לאב לזון את הילדים.
...
נוכח כל האמור אני מחליט ומורה:
אני מתיר את הערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי אשקלון שקבעה כי מוסמך הוא לדון בענייני מזונות ילדיהם של הצדדים, במסגרת 'השבת מזונות' כפרשנותו המהותית של מונח זה. המבקש ישלים את הליכי הגשת הערעור, היינו: יפתח תיק מתאים, ישלם אגרה ויגיש את כתב הערעור בתוך ארבעה־עשר יום בהתאם לתקנה קלג(5) לתקנות הדיון.
המשיבה תידרש להשיב לערעור לגופו, ובהמשך לכך יישמע הערעור, בכפוף להפקדת המשיב ערובה להוצאות המשפט בסכום של 30,000 ש"ח בתוך שלושים יום ממועד החלטתי זו. ימי פגרה יבואו במניין הימים.
בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לעכב את ביצוע החלטתו למזונות זמניים – נדחית.