בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.1.2023 (כב' השופטת ע' רביד) ב-ע"א 35848-01-23, אשר דחתה את בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל (בתיק מס' 519855-11-21) עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.1.2023 (כב' השופטת ד' ורד) ב-ת"ט 63072-01-22.
בהחלטה מיום 4.7.2022 (כב' השופטת ד' ורד), הותנתה הרשות להיתגונן בהפקדת ערובה בסך של 500,000 ש"ח.
על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 23441-09-22).
זאת, הן לנוכח סכויי העירעור והן לנוכח מאזן הנוחות:
במישור סכויי העירעור, טוענים המבקשים כי סכום הערובה שנדרשו לשלם כדי לנהל את הליך ההיתנגדות הוא בלתי-סביר, ויש בו כדי לשלול מהם את זכות הגישה לערכאות, במובן זה שאין ביכולתם להשמיע את טענותיהם ביחס לחוב מושא ההליכים.
...
כמו כן, לעניין סיכויי הערעור, נקבע כי אלו אינם מן המשופרים, מקום בו טענות המבקשים באשר לחיובם בהפקדת ערובה, כמו גם לעניין גובה הערובה, נדונו והוכרעו זה מכבר בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה בהליכים קודמים (פסק הדין ב-רע"א 23441-09-22 מיום 13.11.2022; החלטתי ב-רע"א 375/23 מיום 16.1.2023).
עם זאת, גם אם אניח לטובת המבקשים כי אכן מצבם הכלכלי מקים קושי לא מבוטל (ואינני קובע זאת), אין בכך כדי להביא בהכרח למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.
לנוכח האמור, סבורני כי גם שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם של המבקשים, בוודאי שלא במידה הנדרשת לצורך קבלת הבקשה דנן.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.