בקשת רשות ערעור על התיישנות תביעת מהגר עבודה

שכרם וזכויותיהם שולמו להם באמצעות מדור תשלומים, רשות האוכלוסין וההגירה, כיתר עובדי הרשות הפלסטינאית המועסקים בישראל.

פסק הדין קמא במסגרת פסק הדין קמא, קיבל בית הדין האיזורי את עיקרה של התביעה, וקבע כי במסגרת עבודתם במערערת הופלו המשיבים בשני אופנים: האחד – בכך שבשל היותם תושבי הרשות הפלסטינאית, לא הפכו המשיבים לעובדים קבועים במערערת חרף שנות עבודתם הרצופות והממושכות, בעוד שעובדים אחרים, ישראלים, נקלטו כעובדים קבועים באותה עת. בתוך כך, נקבע כי לא הוכחה עילה להבחנה מוצדקת בין המשיבים, כקבוצה וכמיקשה אחת, לבין יתר עובדי המערערת.

במסגרת העירעור, טוענת המערערת, בתמצית, כי עילות התביעה של המשיבים 1-8 התיישנו, בעוד עילות התביעה של המשיבים 9-10 טרם התגבשו; כי תביעתם של המשיבים 1-8 הוגשה תוך שהוי ניכר הנגוע בחוסר תום לב קצוני, המצדיק את החלת דיני ההשתק ודוקטרינת הנזק הראייתי; כי שגה בית הדין קמא בקבעו כי המשיבים הופלו לרעה בקביעת מעמדם כעובדים מחמת מקום מגוריהם; כי שגה בקבעו כי ההבחנה בין המשיבים לעובדים הישראלים איננה הבחנה עניינית; כי שגה בכך שלא נתן משקל הולם להמנעותה של נציבות שויון הזדמנויות בעבודה מלמסור את עמדתה בנושא; כי שגה בקבעו כי המשיבים הופלו לרעה בהסכמים הקבוציים בין המערערת להסתדרות וכי ההסתדרות מעלה בתפקידה; כי החלטתו של בית הדין מהוה היתערבות בהסכמים קבוציים; כי שגה בית הדין קמא בקבעו כי המשיבים זכאים לקביעות; כי שגה בקבעו כי נפלו פגמים בהליך פיטורי המשיבים; כי שגה בקביעתו כי יש להשיב את המשיבים לעבודתם תוך תשלום שכר ממועד פיטוריהם ועד להשבתם לעבודה; וכי שגה בקבעו כי המשיבים זכאים תשלום פיצוי כספי בגין אי קליטתם כעובדים קבועים.

ההסתדרות טוענת, בתמצית, כי המבקשת הגישה את בקשתה ללא רשות, תוך עשיית דין לעצמה; כי עיון בחוות דעתה של המבקשת מלמד על ניסיון להרחיב את הנושאים, העילות והסעדים שיידונו בפני בית הדין במסגרת העירעור וכי לאלה אין קשר למחלוקות שבהליך דנן; כי המבקשת היא בעלת אינטרס ואינה "צופה מן הצד" בעלת מומחיות שעשויה לסייע לבית הדין בהבהרת נקודה משפטית או עובדתית; וכי צירופה להליך יביא לסרבולו.

...

בנסיבות שלפנינו, אני סבורה כי לאור תחום עיסוקה של המבקשת, מומחיותה וניסיונה, הרי שבהצטרפותה להליך יהיה כדי לתרום תרומה בעלת משמעות לסוגיה המתבררת לפנינו.

אין בידי לקבל את טענות המערערת וההסתדרות לפיהן נייר העמדה של המבקשת אינו רלוונטי לנסיבות המקרה הספציפי, לאחר שכבר הובהר כי להליך זה עשויות להיות השלכות רוחב ובהתאם נתבקשה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על צירופה של המבקשת להליך כ"ידידת בית המשפט".

בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, פעל נאשם 1 בסיועו של נאשם 2 על מנת למצוא משרות, על פי רוב באגף התברואה, לאנשים שונים וזאת בתמורה לכספים ששולמו לפי דרישת נאשם 1, כפי שיפורט להלן: במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לאחר שנאשם 2 החל את עבודתו באגף התברואה, הבטיח נאשם 1 לנאשם 2 שיפעל לקדמו בעבודה ובקש מנאשם 2 לאתר אנשים המעוניינים לעבוד בעריית רמת גן תמורת תשלום שישולם לנאשם 1.

בקשת הרשות לערעור נדחתה.

במסגרת תפקידו ברשות ההגירה, קשר המערער קשר עם אחר לשם הנפקת אשרות שהייה לנתינים זרים בתמורה לתשלום.

ע"פ (מחוזי ת"א) 71853/06 ציבוטרו ואח' נ' מדינת ישראל (22.6.09): על המערער, שופט כדורגל, אשר הורשע על פי הודאתו בחמש עבירות של קבלת שוחד, בסך של כ- 40,000 ₪, בגין חלקו בהטיית ארבעה משחקי כדורגל בתמורה לקבלת שוחד, הושתו 60 חודשי מאסר מתוכם 35 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס בסך של 30,000 ₪.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת ולתמיכה בעמדתה העונשית הפניתה באת כוח הנאשם לפסקי דין אלה: רע"פ 2781/12 משולם נ' מדינת ישראל (8.4.12): המערער הורשע על פי הודאתו בחמישה מקרים בהם קיבל שוחד בטרם פרש משרותו במישטרה ובעת שכיהן כראש לישכת תביעות תעבורה ובתשעה מקרים בהם קיבל שוחד לאחר פרישתו ובעת שהתנדב בלישכת התביעות.

עבר פלילי: לנאשם 1 עבר פלילי בגין עבירות על חוק זכויות יוצרים בגינן הורשע בשנת 2012 והרשעתו היתיישנה בחודש נובמבר 2019.

...

עם זאת, אני סבור כי יש ליתן לחלוף הזמן, גם אם אינו בנסיבות של התארכות הליכים, משקל מסוים המצדיק הקלה בעונשו של הנאשם 1.

איני מקבל טענה זו ואפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בעניין לוי שאוזכר לעיל (פסקה 13) היפים גם לעניין דנן כמענה הולם לטענת הסניגור, ואלה הם: "מהנסיבות בהן הודה המבקש עולה כי המבקש דרש את המתת מנותן השוחד ולכן לא מדובר ביחס שונה לשווים, אלא ביחס שונה לשונים. לא ניתן איפוא לומר כי בנסיבות מידת אשמו של עובד ציבור שדרש לקבל שוחד דומה למידת אשמו של האזרח שנכנע בסופו של דבר לתביעותיו של עובד הציבור, ששררה בידו (עיינו גם והשוו לשוני שבין סעיף 290 לחוק העונשין, הקובע עשר שנות מאסר ללוקח שוחד, לסעיף 291 לחוק העונשין, הקובע שבע שנות מאסר לנותן שוחד)". אי הרשעת הנאשם 2: הסניגורית טענה כי תוצאת ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם 2 (אי הרשעה וצו של"צ) צריכה להלום את עונשו של הנאשם 1.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם 1: 9 חודשי מאסר בפועל.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האיזורי תל אביב (הרשמת רעות שמר בגס; ד"מ 40532-02-21), שבו חויבה המשיבה לשלם למבקשת תשלומים שונים בגין עבודות ניקיון בבית המשיבה.

רקע המבקשת, מהגרת עבודה מהפיליפינים, הועסקה על ידי המשיבה בעבודות ניקיון בבית המגורים המשפחתי בהקף משרה חלקי שהועמד לפי קביעת בית הדין האיזורי על 5.5 שעות עבודה שבועיות עד ליום 10.4.2020.

יצוין, כי אף המבקשת לא חישבה בתביעתה ובבקשת רשות העירעור את פצויי הפיטורים לפי השכר האחרון אלא כחלף הפקדות ללא היתיישנות.

...

נוכח מגמת אי ההתערבות בפסקי דין בהליך דיון מהיר, אי הצגת תשתית עובדתית מתאימה והעלאת הטענה לראשונה בבקשת רשות הערעור דין הטענה להידחות (לעניין אופן ביצוע התחשבנות בנסיבות דומות, ראו: ע"ע (ארצי) 42510-06-15 פינדיורין – זיסמן.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדונה כערעור והערעור התקבל בחלקו.

המשיבה תשלם למבקשת סכום של 1,951 ש"ח אשר יתווסף על הסכום שנפסק בבית הדין האזורי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה (18.2.2021) כנפסק בבית הדין האזורי.

בבית המשפט העליון בע"ם 6304/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.7.2022 בעמ"ש 62397-10-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' רביד והשופטים נ' שילה ו-ג' הס בשם המבקשת: עו"ד בעז בן צור, עו"ד שחר ליפשיץ, עו"ד רוברט ליכט-פטרן, עו"ד תומר שקרצי ][]החלטה

כבר עתה יצוין כי המבקשת לא קיבלה מעמד בישראל, לאחר שהבקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומנטריים נדחתה על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות).

בתגובה, המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל הגשתה לפורום לא נאות וכן על בסיס טענת היתיישנות.

בית המשפט לעינייני מישפחה הסתמך בהחלטתו על כך שבמועד הפרידה בין בני הזוג לא הייתה כל כוונה של המבקשת לעלות לישראל או להשתקע בה, וגם בשנים שבהן התגוררה בארץ היא לא התערתה בה (היא לא עבדה בישראל, אינה שולטת בשפה העברית, אין לה חשבון בנק ישראלי, ובנוסף לכך משפחתה, לרבות ילדיה מקשר קודם, מתגוררים ברוסיה).

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת הבכירה יפה שטיין ונציגי הציבור מר יוסי קשי ומר חיים בריל; סע"ש 45186-04-18) שבו התקבלה בחלקה תביעת גב' גוואהר מסודה - אלמנת המנוח מר נביל מסודה ז"ל (להלן - האלמנה ו-המנוח, לפי העניין), כשאירה של המנוח, לתשלום פצויי פיטורים לפי סעיף 5 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פצויי פיטורים), ותביעת יורשי המנוח, ובכללם האלמנה (להלן ביחד - היורשים), לתשלום זכויות שונות המגיעות למנוח בגין תקופת עבודתו בא. דינאמיקה אחזקות (2002) בע"מ (להלן - החברה) וסיומה (למעט פצויי פיטורים).

החברה לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וגם לא הגישה כתב הגנה מתוקן כפי שהותר לה באותה החלטה, ומשכך ממילא לא העלתה מראש את הטענה שעליה נסמך בית הדין האיזורי.

לא הוכחש על ידי החברה כי מעברי הגבול, המנוהלים על ידי מינהל ביקורת גבולות ברשות האוכלוסין וההגירה, הם "גוף צבורי" כמשמעו בחוק.

הפקדות לפנסיה - היורשים טוענים כי החברה מחויבת הייתה להתחיל בבצוע הפקדות לפנסיה בגין המנוח מהיום הראשון לעבודתו בהתאם לצוו ההרחבה של ההסכם הקבוצי הכללי בענף הניקיון (להלן - צו הניקיון), ובהתאם תבעו דמי גמולים מתחולה זו. אך ביחס לתקופת עבודתו משנת 2007 ועד לחודש מרץ 2011 (כולל), אין חולק שחלה היתיישנות.

...

בנסיבות אלה, שוכנענו כי יש לראות בתביעה לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנה ככזו שהוגשה במסגרת השנה הראשונה שלאחר פטירת המנוח ולפיכך הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לא התיישנה.

הגם שהדרך היתה ארוכה מצאנו לנכון להציגה מתוך הבנת החשיבות של הדיוק המשפטי, שאם לא כן - כפי שהמציאות מוכיחה במקרה של דמי ההבראה מכוח צו ההבראה הכללי (ולמרבה הצער גם של זכויות נילוות אחרות שנופלות קורבן לאוטומציה של טענת העדר הפידיון) - "טעות שנקלטת אינה נפלטת" (זכויות יוצרים על תרגום הביטוי שקדמונינו טבעו במימרה "שבשתא כיון דעל על" (פסחים, קיב, א; בבא בתרא, כא, א) שמורות לשופט טירקל בבג"ץ בניאל).

לאור המקובץ, בגין התקופה שקדמה לחודש מרץ 2014 זכאי היה המנוח לדמי הבראה לפי צו ההבראה הכללי והתקרה שהיתה קבועה בצו ההבראה הכללי טרם התיקון אינה חלה עוד בין לאור התיקון משנת 2017 ובין לאור דברינו לעיל בדבר העמדת ההלכה בנוגע לדמי ההבראה על מכונה לאור השינויים שחלו באופיה של הזכות מאז השנים הרלוונטיות לנפסק בעניין זדה.

סוף דבר - תוצאות הערעורים ערעור האלמנה מתקבל בחלקו כאמור בסעיפים 6 ה' ו-7 לעיל ועל החברה לשלם לה, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, סכום נוסף בגין פיצויי פיטורים - סך של 5,429 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2017 ועד למועד התשלום בפועל, וכן סך של 11,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יתווספו אליו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.