בקשת רשות ערעור על הרשעה בתקיפת אדם חסר ישע

בשם המבקש: עו"ד טארק זאהי סקנדר בשם המשיבה: עו"ד יונתן נד"ב החלטה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סגן הנשיא ב' ארבל, השופט י' בן חמו והשופטת י' שטרית) בעת"א 38449-06-14 מיום 4.8.2014 בגדריו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיבה מיום 2.6.2014 שלא לשחררו על תנאי לפי חוק שיחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן בהתאמה: פסק הדין והחוק).

עיקר תקופת המאסר, 9 שנים, היא בגין הרשעתו ביום 13.2.2003 (ת"פ 40167/01 בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, השופט ש' טימן), לאחר שמיעת הוכחות, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות בהתייחס לבנות זוגו בעת הארוע, שלוש עבירות של היתעללות בקטין או בחסר ישע בהתייחס לבנו, עבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטין או חסר ישע בהתייחס לבתו, ועבירה אחת של הדחה בחקירה בהתייחס לבנו.

בעבר הורשע, בין היתר, בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, קשירת קשר לעשות פשע, שימוש במסמך מזויף, זיוף, גניבה וקבלת דבר במירמה.

...

זאת ועוד, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

משכך, משראינו לאשר את עצם קיומה של הסמכות ככזו, לא מצאנו לנכון לעיין במידע החסוי ולהעריך את סבירות ההחלטה בשאלת מסוכנותו של המבקש גם בהתחשב בו. המבקש הוסיף וביקש כי ועדת אלמ"ב תידרש ל"ראיה" הנוספת שצורפה להודעת העדכון.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבואו לגזור את דינו של המערער עמד בית המשפט קמא על חומרת העבירות שבהן הורשע, כמי שתקף אדם חסר ישע במטרה להמיתו, בקור רוח ולאחר תיכנון מוקדם.

בהתייחס למישור הסובייקטיבי של עדות הזיהוי, בית המשפט קמא השתכנע באשר למהימנותו המוחלטת של המתלונן, ובמיוחד כך לנוכח העובדה שהזיהוי במישטרה ובעת מתן העדות נתמך בהצבעה ספונטאנית על המערער סמוך לאחר התקיפה, כפי שעולה מעדויות הרס גסטה.

לא מצאנו כל הצדקה להתערב במסקנה זו. בהתייחס למישור האובייקטיבי, האפשרות שמדובר בזיהוי שביסודו טעות כנה הייתה במקרה זה קלושה ביותר, בשים לב לנסיבות הארוע, לתנאי המקום ולנתונים שעמדו לרשות המתלונן.

ככל שהמערער ביקש להסתמך על גילו המבוגר, לא ניתן להיתעלם מכך שלמעשיו נודעת חומרה מיוחדת גם בהיתחשב בעובדה שקורבנו היה אדם מבוגר הימנו בשנים לא מעטות – כבן שבעים וחמש בעת הארוע (ראו והשוו: ע"פ 2357/07 אידוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.2007)).

...

בסיכומו של דבר, סברנו שההרשעה מבוססת היטב במערך הראייתי הכולל, ולא מצאנו בטענותיו של בא-כוח המערער בסיס להתערבות בה. אף איננו סבורים שיש מקום להתערב בעונש שהושת על המערער.

נתוניו האישיים של המערער, ובהם גם גילו המתקדם, כבר הובאו בחשבון על ידי בית המשפט קמא, ולא מצאנו הצדקה להקלה נוספת בגזר הדין.

סוף דבר: הרשעתו של המערער וגזר דינו נותרים בעינם.

]השופט נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"פ 39204-06-12 (כב' השופט ת' כתילי) אשר בגדריו הורשעו המערערים על פי הודאתם בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק, ולגבי מערער 2 בלבד – עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק.

היה על בית המשפט לתת משקל לעובדה שלא מדובר במעשה שקדם לו תיכנון מוקדם, לא היה שימוש בכלי נשק או תקיפת אדם קשיש חסר ישע.

סוחרי תכשיטים מועדים ליפול קורבן לעבירות כאלה, וזאת משום שהם מחזיקים באמתחתם פרטים קטנים ורבים שמשקלם הפיזי הוא מינימלי, אך שוויים הכלכלי רב. כך, באמצעות שני תיקים ושקים בודדים שהיו ברשות המערערים, הצליחו הם להעמיס סחורה בשווי מאות אלפי שקלים.

מערער 1 ביקש לשדוד את התכשיטים משום שחש כי הוא אינו מצליח לפרנס כראוי את משפחתו.

...

לכן, ניתן למצוא מורשעים בעבירת השוד שהוטלו עליהם עונשים כבדים יותר או פחות (ע"פ 2835/12 סאלח אבו הוידי נ' מדינת ישראל (21.3.2013)).

במכלול הנסיבות, סבורים אנו כי עונש המאסר שהטיל בית המשפט המחוזי על המערערים משקף נאמנה איזון ראוי בין חומרת העבירות לנסיבות ביצוען.

הערעור נדחה.

ברע"פ 7527-12 פלוני נ' מדינת ישראל, הפחית בית המשפט העליון עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים ל 20 חודשים, בשל הרשעת המערער במסגרת הסדר טיעון, בתקיפת בת זוג, ובתקיפת קטין חסר ישע.

ברע"פ 1017-15, דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור על עונש של 60 חודשים מאסר בפועל, שנגזרו על הנאשם בגין שורת עבירות אלימות כלפי בת זוגו וכלפי בתו, תוך שימוש בסכין.

ברע"פ 3629-11 פלוני נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור בעיניינו של נאשם שנגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות של בת זוג, לצד שתי עבירות איומים.

בעפ"ג 57820-01-15 מוצ'ה נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט המחוזי באר שבע, ערעור על חומרת עונש של 13 חודשים שנגזרו על הנאשם בגין ארוע אלימות אחד כלפי בת זוגו, ללא שימוש בחפצים כלשהם, וזאת בעיניינו של נאשם ללא הרשעות קודמות, שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

...

לאור האמור לעיל, ובשים לב לערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו וכן בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון והרביעי נע בין 16 חודשי מאסר בפועל ל-32 חודשים.

אפילו אין המדובר בהרשעה ממין העניין, סבורני שיש בה כדי להביא להחמרה בעונשו בגדרי המתחמים (אם כי בִמשׂורה).

בכך יינתן ביטוי לעובדה שמדובר במעשים המבוצעים כלפי משפחתו הגרעינית של הנאשם וזאת מבלי לחתור תחת הצורך לקבוע מתחם עונש נפרד לכל עבירה או קביעת מתחם עונש שאינו הולם בנסיבותיו של תיק זה. מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשים מאסר בפועל מיום מעצרו, 14.7.15; 5 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון או עבירות איומים.

בעיניין זה אפנה לע"פ 6758/07 פלוני נגד מדינת ישראל ( 11.10.2007 ) "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, המסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג באלימות במשפחה, נגישותם של קורבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים פחדים ואימה. הבושה והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם משווים ממד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קורבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם לחומרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". לענישה בגין עבירות התקיפה הנוגעת לתחום המשפחה והזוגיות משמעות מיוחדת, באשר הן משקפות את רצון החברה להכיר בחומרתן היתרה ובחשיבותו של המאבק למיגור עבירות אלה.

ברע"פ 31/15 בן ציון אפרסמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20.1.2015) נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם נאשם, אשר הורשע על יסוד הודאתו, בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר חוקי בכוח בכך שהסתגר במבנה המיועד להריסה, קרא לשוטרים בכינויי גנאי, דחף אותם, נשך שוטר ברגלו והתנגד בכוח למעצרו.

...

ערעורו נדחה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים אלה ומדיניות הענישה הרווחת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע 18 חודשים ל-32 חודשי מאסר וענישה נלווית.

סוף דבר לאחר שנתתי את דעתי לתיקון 133 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, לשיקולים לחומרה ולקולא ולכלל הנתונים שהובאו בפני, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי ימי מעצרו על פי חישובי שב"ס. תשומת לב שב"ס כי הנאשם נותן את הדין בגין שני תיקים ומשכך יש לנכות מתקופת מאסרו את כלל הימים בהם שהה במעצר.