בקשת רשות ערעור על הרשעה בתאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש

המבקשת הורשעה בעבירות של נהיגה בקלות ראש כשברמזור אור אדום, נהיגה שלא בכיוון החץ וגרימת חבלות של ממש.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה רשלנית, במצב השולל שליטה ברכב, סטייה מנתיב הנסיעה וגרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש.

בית המשפט העליון, תוך שהפנה לפרשת ורד בן זויה (רע"פ 3764/05), דחה את בקשת רשות העירעור וקבע כי המדובר בענישה ראויה לנסיבות.

...

אני מחליט לכן, שלא לקבל את המלצות שירות המבחן לענישה בעלת אופי שיקומי וקובע כי הענישה שתיגזר להלן תהיה בגבולות המתחם אותו קבעתי לעיל ללא חריגה ממנו.

ביחס לשאלת הפיצוי הכספי לו עתרה המדינה, הרי שכל נושא הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מוסדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובהתאם לחוק זה יפוצה מן הסתם הנפגע דרך חברת הביטוח הרלוונטית או דרך "קרנית". אין אני סבור כי במקרה זה (בו לנאשם תיקים בהוצאה לפועל לפי הנתונים שהובאו בפני על ידי ההגנה ושירות המבחן) יש לנאשם יכולת ממשית לשלם פיצוי הולם לנפגע וגזירת רכיב ענישה זה בלי שתעמוד מאחוריו יכולת ממשית למימוש אינה נכונה בעיני.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 3 שנים.

ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, מיום 21.4.05, שהגישה המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת שהורשעה בגרימת תאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה בקלות ראש.

בעפ"ת (מרכז) 31966-10-14 מחבוש נ' מדינת ישראל, מיום 30.12.14, נדון ערעור על עונשו של נאשם בעל עבר תעבורתי לא מכביד שהורשע בנהיגה רשלנית, סטייה מנתיב נסיעה, אי שמירה על הימין, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12 נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע בינן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ')מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 21.4.05): "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." לצורך קביעת מתחם הענישה והעונשים ההולמים בתוך המתחם אסקור את הפסיקה, בין היתר, באמצעות בחינת פסקי הדין שאוזכרו או שהוגשו על-ידי הצדדים.

איני מקבלת טענה זו. כפי שפירטתי בהכרעת הדין, אי מתן זכות קדימה משמעותה חסימה כלשהי של הדרך באופן שמצריך שינוי אקטיבי של הנהיגה של מי שזכות הקדימה הינה שלו.

עם זאת אני סבורה כי רשלנותו המסוימת של רוכב האופנוע הינה זניחה ביחס לרשלנותו של הנאשם לקרות התאונה.

לאור האמור אני קובעת כי רשלנות הנאשם הינה ברמה בינונית עד גבוהה שכן היה עליו להבחין ברוכב האופנוע לפני שנכנס לצומת ולהימנע מגלישה לנתיב הנסיעה שלו.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהם נגרמות חבלות ופציעות חמורות, עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מדיניות הענישה בעפ"ת 21227-07-16 משה נ' מדינת ישראל – המערער הורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים, נהיגת רכב בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב, גרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, ונהיגה במהירות מופרזת.

העירעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

הפסיקה אליה הפניתה המאשימה רעפ 8588/16 רז משה נ' מדינת ישראל (8.11.16) – המבקש הורשע בגרימת תאונת דרכים, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטיה מנתיב וגרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה ונהיגה במהירות מופרזת.

בית משפט קמא השית על המערער פסילה בת 3 חודשים על תנאי ל- 3 שנים, 30 ימי פסילה בפועל וקנס בסך 1500.

...

בעפ"ת (ב"ש) 11367-10-13 בריגה נ' מדינת ישראל (מיום 28.11.13), נדחה ערעורה של נאשמת שהורשעה בנהיגה רשלנית וגרימת תאונת דרכים.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך שמדובר בתאונה, בה נגרמו חבלות של ממש והסיכון הרב הטמון בעבירות המיוחסות לנאשם הוא גבוה במיוחד ומאידך, נתתי דעתי לזמן שחלף מאז התאונה, לכך שהנאשם עצמו נפגע קשה בתאונה ואושפז, לעברו התעבורתי ולכך שהפנים את לקחי התאונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל- 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח .

ברע"פ 6819/19 סרוסי נגד מדינת ישראל (28.10.2019) שניתן אך לפני מספר שבועות, שב ופסק בית המשפט העליון שההלכה שנפסקה בע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (21.08.1997) (להלן: "הילכת כתב") שרירה וקיימת, וכי על מנת להמנע מהרשעתו של נאשם, על הנאשם להוכיח שמתקיימים בעיניינו שני תנאים מצטברים: האחד - הרשעתו צפויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו; והשני - סוג העבירה, על רקע נסיבות המקרה, מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי ביתר שקולי הענישה.

ברם, בין היתר, הורשע הנאשם בבית המשפט לתעבורה באלה: בשנת 2019 – נהיגה בשיכרות; בשנת 2017 – תאונת דרכים שגרמה חבלה של ממש; בשנת 2004 – מהירות מופרזת; בשנת 2004 – גרימת תאונת דרכים; בשנת 2002 – מהירות מופרזת; בשנת 1999 – נהיגה בזמן פסילה.

רע"פ 6403/18 הרוש נגד מדינת ישראל (28.11.2018): ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם נאשם שהורשע ודינו נגזר לצוו מבחן למשך שנה.

...

ובלשונו של בית המשפט נוסחו הדברים כך: "סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי לסטות ממתחם העונש משיקולי שיקום, אם: "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". בגדר כך, הפסיקה קבעה כי ניתן להתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים: המוטיבציה שהביע האדם המורשע להשתקם; הליכי גמילה מהתמכרות; הצלחה בהשתלבות בהליכים טיפוליים; שינוי בהתנהגות ובדרך החשיבה של האדם שהורשע; הבעת חרטה כנה והפגנת אמפתיה כלפי נפגע העבירה (ראו: ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.04.2018); ע"פ 3613/17 זייבלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.01.2019)).

העונש המתאים -סיכום משנתתי דעתי לנסיבות כולן, סבורני שהאיזון הראוי שבין השיקולים השונים לחומרה ולקולה, מחייב לגזור על הנאשם עונש אשר יסטה לקולה ממתחם העונש ההולם באופן שלא יפגע בסיכויי שיקומו של הנאשם ובניסיונותיו לייצב את חייו ולהשיבם למסלול תקין.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ למשך 200 שעות.

בשים לב לעברו התעבורתי של הנאשם, הכולל הרשעה, אמנם ישנה אך זהה, בגרימת תאונת דרכים בגין אי שמירת רווח וכן הרשעה בעבירה זהה של אי ציות לאור אדום, ביקש ב"כ המאשימה למקם את הנאשם ברף האמצעי של המיתחם ולגזור עליו את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אשר יכול שירוצו בעבודות שירות בכפוף להתאמה; פסילה שלא תפחת מ-3 שנים; מאסר על תנאי; פסילה על תנאי; קנס; פיצוי.

חומרת העבירות ומתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם גרימת חבלה של ממש עקב תאונת דרכים הנה עבירה חמורה, בגינה קבע המחוקק  כי בנוסף לכל עונש תוטל פסילה שלא תפחת מ- 3 חודשים.

עירעורו ובקשת רשות ערעור נדחו.

עפ"ת (מחוזי חי') 4955-04-20 פאולה קולר נ' מדינת ישראל (08.06.20) – המערערת הורשעה על יסוד הודאתה בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בביטחה והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי בנסיבות העניין ובשים לב לרמת הרשלנות וחומרת החבלות מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע מ-5 עד 12 חודשי פסילה, צו של"צ, פיצוי לנפגע העברה ורכיבי ענישה צופי פני עתיד, בכלל זאת מאסר על תנאי ללא רכיב מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל ותוך מתן דגש לשיקולי השיקום המפורטים בתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם וכך אני עושה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לנפגע העבירה אופיר אילוז ת.ז. 038614830 בסך 1,500 ₪.