בקשת רשות ערעור על הרשעה בנהיגה בשכרות וקלות ראש

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף בנגוד לסעיפים 67 ו- 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, ונהיגה ללא ביטוח תקף בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.

· רע"פ 5244/17 תורג'מן נ' מדינת ישראל (12.9.17), המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (שלושה עונשי פסילה שהוטלו במסגרת שלושה גזרי דין שונים), ואף נפסל לצמיתות ע"י משרד הרשוי, כשרישיון הנהיגה שלו פקע למעלה מ-20 שנה; בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, ובמקום העונש שגזר עליו בית המשפט השלום (7 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת שני מאסרים מותנים של 7 חודשים ו-3 חודשים באופן חופף לצד פסילה בת 4 שנים), גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, והפעיל את שני המאסרים המותנים במצטבר, כך שבסך הכל הוטלו 20 חודשי מאסר בפועל; בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור.

ביום 27/12/21 נדון הנאשם בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה (2 פסילות שהוטלו ב-2 גזרי דין שונים לתקופות של שנתיים ו-11 חודשים), נהיגה כשתוקף רישיון הנהיגה פקע בשנת 2014, נהיגה בשיכרות ובקלות ראש (עבירות מיום 08/03/19) לעונשים שונים ובהם מאסר בפועל בן 9 חודשים שירוצה בעבודות שירות, הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים בחופף, פסילה בפועל בת 4 שנים והפעלת התחייבות על סך 10,000 ש"ח (תיק פ"ל 4889-03-19 תעבורה פתח תקוה – להלן: "התיק המקביל").

...

בהקשר זה ראוי להפנות לדברי כב' השופט סולברג ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), במסגרתו הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 4 שנים ועונשים נלווים, על אף קבלת תסקיר חיובי וקיומן של נסיבות אישיות לא קלות: "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה... אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רישיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים... במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי- דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח". הנאשם הופנה על ידי לשירות המבחן אשר בחן אפשרות הפניית הנאשם לבית המשפט הקהילתי והתסקיר שהתקבל הצביע על חוסר מוטיבציה של הנאשם לעריכת שינוי והעדר נכונות לבחון לעומק את קשייו ובחירותיו.

לא זו בלבד ששירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בשל להליך טיפולי משמעותי, אני סבורה כי במכלול נסיבותיו של הנאשם, על רקע התנהלותו החוזרת וריבוי הרשעותיו בפרק זמן שאינו ארוך, אין הצדקה נכון לעת הזו לבחון ענישה בעלת אופי שיקומי, אלא  יש ליתן משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה ולהטיל ענישה משמעותית בדמות מאסר בפועל.

ר' מדברי כב' הש' קרא ברע"פ 3842/21 ויקטור גודייב נ' מדינת ישראל (03.06.2021)‏‏: "שיקול השיקום, על אף חשיבותו, איננו חזות הכל, ואין הוא בא להחליף שיקולי ענישה אחרים, כמו עקרון ההלימה ושיקולי הרתעה. לפיכך, אף הערכה כי קיים סיכוי שהנאשם ישתקם אינה מחייבת בהכרח את המסקנה כי יש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם (רע"פ 9269/17 אבו עישא נ' מדינת ישראל (15.1.2018))." אשר לעתירת המאשימה להשית על הנאשם 10 שנות פסילת רישיון נהיגה, בהתאם לסע' 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, אזכיר בתמצית אשר נקבע ברע"פ 5062/20 מדינת ישראל נ' ג'ומעה עודה (27/04/21): כידוע, בהתאם לסע' 40(א)(1) לפקודה יש להטיל עונש פסילת המינימום (למשך 10 שנים) על מי שהורשע בביצוע העבירות המנויות בסעיף, ובעשר השנים שקדמו לכך הורשע בביצוע עבירות אלו לפחות פעמיים.

בנסיבות אלה, סע' 40 (א)(1) לפקודה אינו חל. עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24.1.20 סמוך לשעה 03:22 נהג הנאשם רכב פרטי מסוג טויוטה בחדרה רחוב דוד שמעוני פינת רחוב ילדי תימן החטופים ממערב למזרח או בסמוך לכך, בהיותו שיכור ובקלות ראש, כשעל פי דגימת שתן שנערכה לו נימצאו בגופו תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקאנביס ng/ml80 המעידים על שימוש בקאנביס, כן נימצאו בגופו MDA ng/ml 820 ו- ng/ml 2179.0 המעידים על שימוש MDMA; ואותה עת נהג הנאשם ללא תעודת ביטוח המכסה את נהיגתו.

ערעור המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי, ובין היתר, נדחו טענות המבקש על כך שהוגשו נגדו שני כתבי אישום "נפרדים", דבר שלשיטתו גרם לכך שנענש "פעמיים". בקשת רשות ערעור נדחתה, ונקבע, בין היתר, כי: "כבר נפסק בבית משפט זה, כי הגשת כתבי אישום נפרדים מקום שהיה ראוי לאחד ביניהם מעוררת "אי-נוחות" בקרב הנאשמים, שאינה בהכרח גוררת את ביטול כתבי האישום, אך יש להיתחשב בה בגזירת עונשם ככל שיורשעו (וראו: רע"פ 3396/99 נאבסו נ' מדינת ישראל (6.7.1999); ישגב נקדימון הגנה מן הצדק פרק 16 (2009)).

שלושה חודשים לאחר מכן הוגש בבית משפט השלום כתב אישום שני בגין החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, והנאשם הורשע על פי הודאתו, ונגזר דינו.

...

בישיבת הקראה מיום 25.11.20 התייצב הנאשם וביקש דחיה על מנת לדאוג לייצוג עו"ד מטעמו; ובישיבות נדחות לא התייצב הנאשם והוצאו כנגדו צווי הבאה.

בית המשפט העליון דחה את עתירת המבקש לקבלת הטענה בדבר "הגנה מן הצדק", ולביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין עבירות מע"מ. נקבע, כי: "על פניו ניכר, כי אין עניינו של המבקש נכנס לגדרה של "ההגנה מן הצדק". נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי כאשר שוקלים זה מול זה את האינטרס של המבקש לעמוד לדין פעם אחת בגין אותה מסכת עובדות, ואת האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של עברייני מס, כף המאזניים נוטה לטובת האחרון.

יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשכרות גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה. לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

אשר לסיכון הטמון בעבירה של נהיגה בשיכרות ובקלות ראש, ראו למשל את קביעת בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (31.3.2011), כדלקמן.

· במסגרת רע"פ 864/17 אלקין נ' מדינת ישראל (01.04.2018), הורשע המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בנהיגה בשיכרות כשהוא נהג ברכב שעה שבגופו נמדד רכוז אלכוהול של 345 מק"ג. נקבע מיתחם ענישה הכולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים, כקבוע בחוק, ועד 48 חודשים, ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד הטלת מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים; על המבקש נגזרו קנס בסך 3000 ₪, 28 חודשי פסילה בפועל (בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית), 6 חודשי פסילה על תנאי, ו-6 חודשי מאסר על תנאי .

בקשת רשות ערעור נדחתה.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על גזר הדין וקבע כי: "אין בהיות המערער אדם נורמאטיבי, לכל הדיעות, על מנת להצדיק את קיצור תקופת הפסילה הסטאטוטורית. כמו כן, אין בעברו התעבורתי הנקי של המערער כדי להביא לסטייה מפסילת המינימום שקבע המחוקק בנדון, מה גם שאין עסקינן בנהג ותיק, כי אם במערער שקבל את רישיון הנהיגה שלו לפני כארבע שנים (בשנת 2011)". · בעפ"ת (י-ם) 4176-03-14 מדינת ישראל נ' בס (16.03.2014) הורשע המשיב , על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשיכרות כשהוא נוהג ברכב שבגופו נמדד רכוז אלכוהול של 320 מק"ג; נקבע מיתחם ענישה הנע מ 6 חודשים ועד 13 חודשי פסילה בפועל ורכיבי ענישה נוספים.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, והוטל על המשיב עונש פסילה למשך 24 חודשים חלף התקופה שנקבעה, ובוטל רכיב השל"צ. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל, וביחס לפסילת רישיון – החל מ 24 חודשי פסילה ועד 36 חודשים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה - אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

הנאשם הורשע על פי הודאתו -במסגרת צרופם של 5 כתבי אישום -בשורה של עבירות הכוללות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע מעל שנתיים, נהיגה בשיכרות, נהיגה בקלות ראש, פקיעת רישיון רכב פחות מששה חודשים, עבירות על סע' 67, 10(א), 62(3), 62(2), 38(2) ו-2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין של נאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה פעם ראשונה.

על המיתחם ניתן ללמוד משורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובהם עפ"ת (באר שבע) 2455-11-13 מ"י נ ראדי אשוי, עפ"ת (באר שבע) 22009-04-14 רומן חננייב נ. מ"י, עפ"ת (באר שבע) 6214-02-13 אהוד כלפון נ. מ"י. אישום שלישי, עבירות של נהיגה בשיכרות ובקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, פקיעת רישיון נהיגה ורישיון רכב וללא פוליסת ביטוח תקפה.

...

אני דוחה את טענת ההגנה שיש להתייחס לעבירות אותן ביצע הנאשם כ"אירוע אחד מתמשך" שבוצע על רקע התמכרויותיו.

יחד עם זאת אני סבורה כי במבחן המציאות, אין בכוחו של הנאשם לעבור שיקום בקהילה טיפולית סגורה ממנה הוא יכול לצאת בכל עת וזאת כאשר הדבר תלוי ברצונו הטוב בלבד.

לאחר כל אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 שנים מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו 10/1/22.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים מתיק 11634-01-18, בית משפט לתעבורה בפתח תקוה, גזר דין מיום 18/6/18 וזאת בחופף.

בקשת רשות ערעור נדחתה.

עפ"ת (מחוזי מרכז) 37122-10-23 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (27/12/23) - המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בת 5 שנים (עבירה חמישית); נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע כ-5 שנים; ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

עפ"ת (מחוזי באר שבע) 1647-08-20 מדינת ישראל נ' פיאסל אבו בניה (23.09.2020) - המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (2 גזרי דין שונים לתקופה מיצטברת של 6.5 שנים), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (כ-12 שנים) ונהיגה בשיכרות.

ביום 17.10.2018 הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף ובקלות ראש ונדון לענישה שיקומית: צו של"צ, הארכת מאסר מותנה ו-24 חודשי פסילה בפועל.

...

לאור כל האמור, מתחם הענישה לצבר העבירות בנסיבות ביצוען - נהיגה בזמן 2 פסילות לתקופות של 6 שנים ו-10 שנים, ללא רישיון נהיגה תקף ( פקע כ-11 שנים) וללא ביטוח - כולל רכיב מאסר שנע ממאסר בפועל שנע בין 6 חודשים ועד ל-20 חודשי מאסר בפועל ורכיב פסילה בפועל שנע בין 3 שנים ועד פסילה לצמיתות.

לאור כל האמור, מצאתי למקם עונשו של הנאשם ברבע העליון של מתחם הענישה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל – מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים.