בקשת רשות ערעור על הרשעה בנהיגה בשכרות וסמים

בבית המשפט העליון רע"פ 3022/24 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: עידן אנברי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ת 68187-08-23 מיום 7.2.2024 שניתן על ידי השופט העמית ר' בן-יוסף; תגובה מטעם המשיבה בשם המבקש: עו"ד איגור מוגילב; עו"ד יאיר מושיוב בשם המשיבה: עו"ד עינת גדעוני ][]החלטה

בגין הרשעתו, נגזר עליו עונש של 30 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, למשך 3 שנים; תשלום קנס בסך 2,000 ש"ח; התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח לבל יעבור עבירת נהיגה בשיכרות, עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שציינתי בעבר בהקשר אחר: "אין ספק, כי, במקרים מסוימים, ראוי להחיל את הכלל המעדיף את שיקול עשיית הצדק על פני דבקות בכללי הפרוצדורה, אשר גם שמירתם, לצורך ניהול המשפט באופן יעיל ויציב, נועדה, בסופו של דבר, למטרה זהה – להוציא לאור משפט צדק" (יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדרי דין" המשפט: ספר עדי אזר ז"ל יב 15, 35 (2007)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבקשת רשות העירעור שהוגשה לבית המשפט העליון, ואשר התקבלה חלקית, הוחלט לזכות את המבקש מעבירת החזקת סכין, נוכח העיכוב הלא חוקי על ידי פקחי הערייה, אך עם זאת הוחלט להשאיר בעינן את הרשעותיו בעבירות האחרות.

בעיניין גבאי מדובר היה בעירעור על הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, לפיה הורשע המערער (שם) בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה בשיכרות על דרך של סרוב, וזאת משהמערער סרב ליתן דגימת דם או שתן לפי דרישת השוטר.

...

אולם, משבוחנים אנו את ההחלטה לקבל את תעודת החיסיון והפרפראזה (ת/38) כראיה, מסקנתנו היא שלא הייתה מניעה לעשות כן, הואיל ועל מנת לבסס חשד סביר לצורך ביצוע עיכוב, די אפילו במידע מועבר שמקורו בעדות מפי השמועה (עיינו: בהלכת קסאי, פִסקאות 21-20, וכן בעניין אוחיון, בפִסקה 7).

בית משפט קמא בחן את תעודת החיסיון ואת הפרפראזה (ת/38) בדבר הידיעה המודיעינית כנגד המערער, והגיע למסקנה, שדי במידע זה, אשר בו מצויים פרטי פרטים אודות המערער, כדי לבסס חשד סביר לעיכובו של המערער, כך שבענייננו לא הייתה המדינה חייבת להעיד את קצין המודיעין שקיבל את הידיעה המודיעינית, לצורך ההתרשמות מאותנטיות המידע המודיעיני (בדומה לקביעת כב' השופט (בדימוס) א' שֹהם בעניין הרשמן, בפִסקה 8).

נוכח כל המפורט לעיל, אנו מורים על דחייתו של הערעור.

ואלה העובדות הצריכות לענין: כנגד הנאשם הוגש ביום 21.4.20 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, נהיגה בשיכרות (סמים) בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא ביטוח בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, עבירות מיום 24.1.20.

בפתח הדברים יאמר, כי הנאשם לא העלה בבקשתו טענת "כבר נשפטתי" לפי סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי, ולא בכדי; שכן נפסק, כי כאשר מדובר בעבירות שונות, שיסודותיהם שונים, על אף שהתרחשו באותו ארוע, לא עומדת טענה של "סיכון כפול". כך למשל ברע"פ 938/14 **** עזאמי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.04.2014) – המבקש הורשע לאחר הודאתו בעבירה של נהיגה בשיכרות על פי בדיקת שתן.

ערעור המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי, ובין היתר, נדחו טענות המבקש על כך שהוגשו נגדו שני כתבי אישום "נפרדים", דבר שלשיטתו גרם לכך שנענש "פעמיים". בקשת רשות ערעור נדחתה, ונקבע, בין היתר, כי: "כבר נפסק בבית משפט זה, כי הגשת כתבי אישום נפרדים מקום שהיה ראוי לאחד ביניהם מעוררת "אי-נוחות" בקרב הנאשמים, שאינה בהכרח גוררת את ביטול כתבי האישום, אך יש להיתחשב בה בגזירת עונשם ככל שיורשעו (וראו: רע"פ 3396/99 נאבסו נ' מדינת ישראל (6.7.1999); ישגב נקדימון הגנה מן הצדק פרק 16 (2009)).

שלושה חודשים לאחר מכן הוגש בבית משפט השלום כתב אישום שני בגין החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, והנאשם הורשע על פי הודאתו, ונגזר דינו.

...

בישיבת הקראה מיום 25.11.20 התייצב הנאשם וביקש דחיה על מנת לדאוג לייצוג עו"ד מטעמו; ובישיבות נדחות לא התייצב הנאשם והוצאו כנגדו צווי הבאה.

בית המשפט העליון דחה את עתירת המבקש לקבלת הטענה בדבר "הגנה מן הצדק", ולביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין עבירות מע"מ. נקבע, כי: "על פניו ניכר, כי אין עניינו של המבקש נכנס לגדרה של "ההגנה מן הצדק". נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי כאשר שוקלים זה מול זה את האינטרס של המבקש לעמוד לדין פעם אחת בגין אותה מסכת עובדות, ואת האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של עברייני מס, כף המאזניים נוטה לטובת האחרון.

יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשכרות גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה. לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

בכל הנוגע לסיוע לבצוע עבירות סמים, אפנה לפסיקה הבאה: בעיניין דרחי, המערער הנוסף הורשע בסיוע לגידול סם מסוכן; בסיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, וכן בנהיגה בשיכרות.

רע"פ 5214/08 בן אהרון נ' מדינת ישראל (20.7.2008) - נדחתה בקשת רשות ערעור של בן אהרון אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

על נאשמים 2 ו- 4, אני גוזר את העונשים הבאים: · שניים עשר (12) חודשי מאסר בפועל, אשר יימנו החל ממעצרם ביום 24.8.2021.

על נאשם 3, אני גוזר את העונשים הבאים: · שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן ותוגש לתיק בית המשפט תוך 30 ימים מהיום.

בנוסף, ובין היתר בהעדר התנגדות הסנגור, אני מורה על חילוט הכלים המפורטים בכתב האישום המתוקן.

ברע"פ 54/20 שחר נקש נ' מדינת ישראל (נבו 06.01.2020), נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של נאשם אשר הורשע בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.

ביום 15.05.2016 הורשע הנאשם בבית המשפט השלום בירושלים בנהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודה, ב-2 עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול/ סמים, בעבירה של נהיגה בשיכרות ובעבירה נוספת של נהיגה בשיכרות מכוח סרוב להבדק בנגוד לסעיף 62(3) לפקודה, (פ"ל 4659-11-13(.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 11 חודשים מיום מעצרו.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 4 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר .

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר כך שירצה הנאשם פסילה למשך 10 חודשים ו-3 חודשים.