בקשת רשות ערעור על הרשעה בנהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בשכרות

לעומת זאת, בתיק הנוסף, אנואר הורשע בעבירות מס מסוג עוון לפי פקודת מס הכנסה ושבוצעו או באמצעות חברת איילון בלבד, או באופן אישי עקב אי הגשת דו"חותיו האישיים לרשות המיסים.

שנית, בעבירות שאינן עבירות מס. ב-רע"פ 4729/99 בבייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.7.11), המבקש ביצע במסגרת אותו ארוע עברייני סדרת עבירות, חלקן בתחום התעבורה (נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בשיכרות) וחלקן בתחום הפלילי הרגיל (תקיפת שוטר, הכשלתו במילוי תפקידו העלבת עובד ציבור).

למרות ההערה האמורה, עדיין הבקשה למתן רשות ערעור על העונש שהושת על המבקש בבית המשפט לתעבורה, נדחתה.

ערעור המנהל והחברה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון.

...

בנסיבות אלה, הבקשה של ההגנה להעביר את אחד התיקים לשופט אחר, נדחית.

התוצאה היא שיהיו נגדו כפל של מאסרים בפועל, כפל של מאסרים על תנאי וכפל קנסות.

דחיית הטענה שיש להקל בעונש בשל הפיצול בין שני התיקים הטענה של ההגנה שיש להקל בעונשו של אנואר בתיק הנוכחי בשל הפיצול שנעשה בין התיק הנוכחי לבין התיק הנוסף, דינה להידחות.

כמו כן, הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם למכלול העבירות שבוצעו בתיק הנוכחי נע בין 80,000 ₪ ועד 200,000 ₪, וזאת לאחר שלקחתי בחשבון את מצבו הכלכלי של הנאשם.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטות ז' בוסתן ו-נ' בכור) בעפ"ת 32389-06-17 מיום 10.10.2018, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת מ' כהן) בגמ"ר 4609-10-14 מיום 26.1.2017 ומיום 8.5.2017 בהתאמה.

בקביעת עונשו של המבקש בתוך המיתחם נשקלו לחובתו עברו הפלילי הכולל הרשעות בגין תקיפה בצוותא ועבירת סמים שבגינה ריצה מאסר בפועל למשך שנה; וכן 10 הרשעות בגין עבירות תעבורה אשר האחרונה שבהן משנת 2013, ובכלל זה עבירות מהירות, אי-ציות לתמרורים ונהיגה בשיכרות.

לאור שיקולים אלו השית בית המשפט על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל "במצטבר לכל מאסר אחר"; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים; עונש של שנת מאסר על תנאי לבל יעבור המבקש עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ועבירות של "נהיגה בשיכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בפסילה" למשך 3 שנים; וקנס בסך 25,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטות ז' בוסתן ו-נ' בכור) בעפ"ת 32389-06-17 מיום 10.10.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת מ' כהן) בגמ"ר 4609-10-14 מיום 26.1.2017 ומיום 8.5.2017 בהתאמה.

דין הבקשה להידחות.

לאור הצורך להרתיע נהגים מפני נהיגה לא זהירה ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי עונשו הולם את מעשיו ואת תוצאותיהם הקשות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

עוד הפנה לכך כי בבקשה זו, די בסיכוי סביר להרשעה ואין צורך בקיום ראיות לכאורה, מעבר לכל ספק סביר והפנה לרע"פ 5250/12 בעיניין אבו גויידר שם קבע בית המשפט העליון, כי נהיגה במהירות מופרזת מלמדת על טירוף דעת (במאסר מוסגר אציין כי מדובר היה בהחלטה בבקשה ליתן רשות ערעור על גזר דין בו ניתנה ענישה של מאסר בפועל לעבירה של נהיגה במהירות מופרזת וכי במקרה שלפני מדובר בהליך מעצר).

כך, למשל, בבש"פ 3648/14 מדינת ישראל נ' עביד [22.5.14] שוחרר ממעצר מי שנהג במהירות מופרזת, כשהוא שיכור.

...

לאור כל האמור, אני סבורה כי המשיב ראוי לאמון בית המשפט ולשחרור לחלופת מעצר שתאיין את המסוכנות הנשקפת לציבור מהמשך נהיגתו.

לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה בתנאים מגבילים, ומששקלתי את השיקולים לקביעת ערובה על פי הקבוע בסעיף 46 לחוק, הנני מורה על ביטול מעצר הבית הלילי ושחרורו של המשיב, בכפוף להמצאת ערובה להלן ובתנאים הקבועים בסעיף 48 (א) רישא לחוק בנוסף לאלו המפורטים בהחלטתי כדלקמן: המשיב יפקיד סך של 4,000 ₪ בנוסף לסך 1,000 ₪ שהפקיד וזאת בתוך 3 ימים.

מורה על עיכוב ביצוע החלטתי זו ב-48 שעות.

בקשת רשות העירעור לבית-המשפט העליון נדחתה.

רע"פ 9455/17 מיכאל אזולאי נ' מדינת ישראל (נבו 18.12.2017) הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ונהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במהירות 81 קמ"ש בדרך עירונית.

תת"ע (תעבורה חי') 1985-01-10 מדינת ישראל נ' גינגוליה (נבו 05.07.2011) הנאשם הורשע על פי הודעתו בנהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ללא רישיון וללא ביטוח.

...

משכך, לא מצאתי כי יש להקיש מעונשו של השותף לעונש הנאשם במסגרת כתב אישום זה. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה הינה בינונית, ומצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל (ודוק – מתחם זה נמוך ביחס לפסיקה שהובאה לעיל אשר ניתנה בצידם של מעשים ונסיבות מעט חמורים יותר מאלו המיוחסים לנאשם- יב"ד).

בשקלול מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל להודאת הנאשם על היבטיה החיוביים, סבורני כי יש להשית על הנאשם עונש ברף התחתון בת"פ 54673-05-17 וביתר התיקים בהם הורשע, באמצע המתחמים שנקבעו.

בטרם יוכרע העונש הסופי של הנאשם, יש להדגיש כי אין המדובר בחישוב אריתמטי, ודוק, יפים לעניין זה דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5768/10 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 08.06.2015): "עיקרון ההלימה נבדק הרי גם באופן יחסי. דהיינו – חומרת המעשה לעומת מעשים אחרים. בהמשך לקו זה, ניתן גם להרהר אחר העונש הראוי, לו פרמטר אחד היה משתנה כלפי מעלה או מטה. למשל, בתיק שבו יש שני קורבנות, מה היה קורה לו היה קורבן אחד או שלושה. מה הייתה עמדת בית המשפט לו המקרים היו מתבצעים לא במשך חמש שנים, אלא שמונה שנים או שנתיים. כמובן, בית משפט אינו צריך לערוך טבלה, ואינו חייב לקבוע איזה עונש היה גוזר לו היה מדובר בשינוי זה או אחר. יחד עם זאת, תורת הענישה היחסית עשויה לשמש כלי הבהרה, ולו פנימי. הנה כי כן, יש לשמור על מדרג. עונש הולם הוא עונש שמתאים לנסיבותיו. ודוק, בנסיבות התיק הנדון, ולא תיקים אחרים. כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על אף חומרתו. ככל שמדובר בתוצאה עונשית חמורה יותר, על בית המשפט לבחון את עצמו היטב. כלי ההבהרה שהוצגו לעיל יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך אין הם בגדר סוף פסוק. התמונה הכוללת חשובה עד מאוד. אין עסקינן בשיטת ניקוד, או באריתמטיקה. ענישה היא מלאכת מחשבת – ולא מלאכת מחשב." דברים אלה מוצאים ביטוי גם במסגרת סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, אשר משאיר שיקול דעת לבית-המשפט בין אם "להרכיב" את העונש הכולל לכלל האירועים הנדונים, בנפרד מכל מתחם, תוך ציון מידת חפיפה והצטברות, או שמא לגזור עונש אחיד לכל האירועים, מבלי לבצע פעולה אריתמטית אחרונה זו. סבורני כי הדרך השנייה היא הדרך המתאימה יותר לגזר דין זה. סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס בהליכים בהם נדון במסגרת גזר דין זה, אשר ירוצו במצטבר לכל מאסר אחר אותו מרצה הנאשם (ככל שמרצה).

בעפ"ת (ב"ש) 13767-06-15 אבו קרעאן נ' מדינת ישראל מיום 6.7.15 הורשע הנאשם בשתי עבירות של נהיגה ללא רשיון שפקע 7 שנים קודם לכן ובנהיגה במהירות מופרזת.

ברע"פ 54/20 שחר נקש נ' מדינת ישראל (נבו 06.01.2020), נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של נאשם אשר הורשע בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.

ביום 15.05.2016 הורשע הנאשם בבית המשפט השלום בירושלים בנהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודה, ב-2 עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול/ סמים, בעבירה של נהיגה בשיכרות ובעבירה נוספת של נהיגה בשיכרות מכוח סרוב להבדק בנגוד לסעיף 62(3) לפקודה, (פ"ל 4659-11-13(.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 11 חודשים מיום מעצרו.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 4 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר .

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר כך שירצה הנאשם פסילה למשך 10 חודשים ו-3 חודשים.