עם זאת, אין דומה מצב שבו התוצאה הקטלנית נגרמה כתוצאה מרשלנות, גם אם בדרגה גבוהה, כבעניננו, למצב שבו התוצאה נגרמה כתוצאה מפזיזות, אדישות או קלות דעת (שאז עסקינן בהריגה/המתה בקלות דעת, ולא בגרם מוות ברשלנות).
בעיניין ח'טיב [10.5.18], שאליו הפניתה ב"כ המאשימה, נידון ערעור המדינה על מי שהורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לאדם ורכוש, ואי ציות לאור שברמזור, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה על תנאי ותשלום פיצוי למנוח.
בית המשפט העליון קיבל את העירעור בדעת רוב וקבע כי על־פי־רוב, מחייבת הרשעה בגרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, לרבות מאסר בפועל והורדתו של הנהג מהכביש לזמן ממושך, אך בעיניין זה, שקולי הצדק מעמידים עילה להתערבות ולהקלה בעונשה של המבקשת.
ברע"פ 9454/12 טקאטקה נ' מדינת ישראל [7.1.13], נידונה בקשת רשות ערעור, ב"גילגול שלישי", של מי שהורשע על פי הודאתו, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה במהירות מופרזת, ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 שנים ועונשים מותנים.
...
לנוכח כלל השיקולים הנ"ל, אני סבורה שיש למקם את עונשה של הנאשמת קרוב לתחתית מתחם הענישה, אך לא בתחתית ממש, ובכוונתי להטיל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
פיצוי
אני סבורה שיש להורות על תשלום פיצויים למשפחתה של ליאל ז"ל ולעמית תבדל"א, ולו בסכום סמלי, שכן אלו יסייעו לבטא באופן מוחשי את לקיחת האחריות של הנאשמת, ויסייעו למשפחת המנוחה ולעמית במקצת הסיוע והטיפולים שלהם הם זקוקים.
סיכום
על יסוד כלל השיקולים שמניתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר בן 12 חודשים;
מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור בתוך 3 שנים מיום שיחרורה מהמאסר עבירה שבה הורשעה;
פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים; מתקופה זו תנוכה כל תקופת פסילה שהספיקה הנאשמת לשאת עד כה בקשר לתאונה דנן;
פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנה, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת תעבורה מסוג פשע או עוון;
פיצוי למשפחתה של ליאל ז"ל על סך 8,000 ₪, אשר ישולם ב-12 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.20 ובכל 1 בחודש בחודשים שלאחר מכן.
