בקשת רשות ערעור על הרשעה באינוס ומעשה מגונה

בבית המשפט העליון רע"ב 2485/16 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: יניב גואטה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שב"ס 3. פרקליטות המדינה 4. המרכז לגביית קנסות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בתיק עתא 021355-08-15 שניתנה ביום 04.02.2016 על ידי כבוד השופט יוסף בן חמו בשם המבקש: עו"ד זאב וישניא בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון-מוזס החלטה

רקע המבקש הורשע בעבירה של אינוס ובצוע מעשה מגונה, ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף: מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו, ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪ (תפ"ח 47194-07-11).

"העברה" זו מחשבון הקנס לחשבון הפיצויים נעשתה בהתאם להוראת סעיף 77(ג) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין): "סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצידו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים". נזכיר כי הדבר אף הובהר למבקש שחור על גבי לבן בהודעות המדינה מיום 20.11.2012, 19.12.2012 ו-11.7.2013, ובנסיבות אלה התקשיתי לקבל את טענתו של המבקש לפיה הוא לא ידע על העברת סכום הקנס לטובת הפיצויים.

...

ביום 27.4.2014 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המתלוננת לבין המבקש, במסגרת תביעה אזרחית שהגישה כנגדו, לפיו המבקש ישלם למתלוננת סכום של 100,000 ₪, הכולל גם את סכום הפיצוי שנקבע בתיק הפלילי.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות מאחר שאיננה חורגת מנסיבות המקרה הקונקרטי ועל כן אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר ([רע"ב 141/16]דסאי נ' שירות בתי הסוהר (10.4.2016); [רע"ב 8733/14 ‏]‏סלע נ' שירות בתי הסוהר (14.11.2011)).

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

רקע והליכים קודמים המבקש מרצה עונש מאסר, שלישי במספר, לתקופה של 16 שנים, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס; ניסיון למעשה סדום; מעשים מגונים; תקיפת קטין; איומים; כליאת שוא; גרימת היזק בזדון; והיתעללות בקטין.

אשר לעניין שילוב המבקש בטיפול שקומי – נקבע, כי נעשו ניסיונות לשלבו בהליכי טפול שונים, אשר הסתיימו בטרם עת נוכח היתנהלות המבקש עצמו, ומכל מקום, לא ניתן לומר כי המשיב פעל בהקשר זה בחוסר סבירות.

הלכה היא כי רשות ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר, תנתן מקום בו מעוררת הבקשה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו של הקונקרטי של המבקש (רע"ב 5063/14 יקר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (31.8.2014); רע"ב 2006/14 קריב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (6.7.2014); רע"ב 3297/12 אייזיק נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (17.5.2012), והאסמכתאות הנזכרות שם).

...

אף בהתחשב באמת המידה המקלה יותר למתן רשות ערעור על עתירות מעין אלה (ראו למשל: רע"ב 153/15 דולינסקי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (4.3.2015); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק דינו של השופט גרוניס (11.03.2009)), לא ראיתי כי מקרה זה בא בקהלם של המקרים המצדיקים בירור נוסף בערכאה זו. יתרה מכך, סבורני כי דין הבקשות להידחות גם לגופן.

לכן, לא שוכנעתי כי דיוני הוועדה בעניינו של המבקש התקיימו באופן שאינו הולם או אינו מקצועי.

אשר על כן, שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות בזאת.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בריבוי עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין ובעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

כן הושתו על המבקש שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לקטינה בסך 25,000 ש"ח. עובדות המקרה הובאו ביתר פירוט בע"פ 7277/14 גזית נ' מדינת ישראל (27.7.2015), בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו, ועל כן אך אציין כי המעשים בהם הורשע, נעשו בהיותו בן 19, בקטינה שהייתה בת 13 באותה עת, במסגרת קשר מוסכם לכאורה, אלא שבשל גילה הצעיר של הקטינה אין הדין מכיר בהסכמה זו. ביום 18.2.2016 דנה ועדת השחרורים בעיניין שיחרורו המוקדם של המבקש ממאסרו בהתאם לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שיחרור על-תנאי).

כידוע, רשות לערער על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים תנתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 1402/16 דאר שיך נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.3.2016ׂ); רע"ב 5127/15 בן עזרא נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.8.2015); רע"ב 4020/14 נדב נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.9.2014)).

...

המשיבה, מנגד, סבורה כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן על אף "הכסות העקרונית" שניסה המבקש לעטות, עניינה של הבקשה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש בלבד, ולפיכך אין להידרש לה ב"גלגול שלישי".

לשיטת המשיבה, גם לגופה צריכה הבקשה להידחות, שכן ועדת השחרורים הפעילה את שיקול דעתה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק שחרור על-תנאי, והחלטתה "נטועה איתן במתחם הסבירות". דין הבקשה להידחות.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית.

העובדות הצריכות לעניין המבקשת היא אישתו של המשיב 4 (להלן: המשיב), שהורשע בעבירות אינוס, מעשים מגונים, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתשובה לה, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בשאלה היחידה שעניינה סמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת הבקשה לאישור העיקול לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 378.

כידוע, אמת המידה ליתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדן בעירעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי היא זו החלה בנוגע לבקשת רשות לערער ב"גילגול שלישי", ותנתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (רע"א 7342/18 דורי בניה בע"מ נ' בר לבב ואח', פסקה 20 (3.12.2018) (להלן: עניין דורי); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

אשר על כן, יש לפרש את התיבה "באין הוראה אחרת" כמכוונת להוראה הנוגעת באופן ישיר לסמכותו של בית המשפט להאריך מועדים (השוו: עניין פלונית, בעמוד 139; ע"א 670/83 ציטרנבאום נ' פקיד השומה נצרת, פ"ד לט(3) 685, 688 (1985); בר"ע 201/75 עיזבון המנוח אגבריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד ל(1) 522, 524-523 (1975)).

...

לא שוכנעתי, כטענת המבקשת, כי יש לפרש את תקנה 380 ככובלת את שיקול דעתו של בית המשפט בהקשר זה – בניגוד לעקרונות היסוד המקובלים עמנו – באופן המחייבו להורות על בטלות העיקול בכל מקרה של איחור בהגשת בקשת האישור (ראו למשל: בע"ם 4808/14 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, 144 (2004) (להלן: עניין פלונית)).

לסיכום האמור, תכליתה זו של תקנה 528 אינה תומכת בפרשנות המצמצמת את שיקול דעתו של בית המשפט דווקא במקרה של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לאישור עיקול.

סוף דבר, הערעור נדחה.

הנאשם הורשע על כך שבמעשים אלה ניסה לגרום לקטינה מתחת לגיל 14 לעשות מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק אן ביזוי מיניים, כי הציע הצעות בעלות אופי מיני, והתייחס התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה למי שסבר כי היא קטינה מתחת לגיל 15.

להלן, אסקור מספר פסקי דין, לרבות פסקי דין אליהם הפנו הצדדים: ברע"פ 3235/22 אללו נ' מדינת ישראל (22.1.23): נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע, על-פי הודאתו, בריבוי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים); ריבוי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין שטרם מלאו לו 15 שנים וכן ניסיון לאינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים.

ברע"פ 1527/20 דה ליון נ' מדינת ישראל (27.2.20): נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 וניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15.

...

בית המשפט העליון קבע כי יש לתת משקל רב לחומרת העבירות וכי בעבירות אלה על-פי רוב אין מנוס מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר בעונש חמור וכי נוכח חומרת העבירות אין מנוס מעונש מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 8 חודשים.