בקשת רשות ערעור על הרחבת סמכויות מומחה בית המשפט

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) מיום 10.1.2023 שניתנה בתיק תמ"ש 6480-10-16 (להלן: "ההחלטה קמא" ו-"התיק קמא" בהתאמה), שעוסקת בהרחבת סמכויות מומחה בית המשפט, כפי שיפורט להלן.

...

כמו כן הציטוט מתוך תביעת המשיבים מביא למסקנה כי בית המשפט קמא קיבל את התביעה לפני שהוגשו סיכומים, לפני שנחקרו המומחים ולפני פסק הדין.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבים ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 9.6.21 ב-ת"א 51341-05-17, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול החלטת בית משפט קמא מיום 20.5.21, בדבר מינויו של מומחה לצורך ביצוע פירוק שתוף במקרקעין, ולרבות ביטול ההחלטה מיום 3.5.21.

לטעמו של המשיב, קיימת מחלוקת קטנה מאוד בינו לבין המבקש בעיניין פרשנות הצוואה וחלוקת השטח מסביב הבניין לפי הוראות הצוואה, ובמסגרת ת"א 37529-03-13 שלום עכו, העניקו הצדדים סמכות למומחה שמינה בית-המשפט להתייחס ולהכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי השטח המשותף.

בית משפט קמא הוסיף, כי בהִעדר הסכמה למִתווה זה, יודיעו הצדדים האם מסכימים הם לכך שכל אחד מן הצדדים יוכל לבצע עבודות שונות בנכס שלו, לרבות עבודות בנייה, כדי לשפץ, לשדרג, או להרחיב את הנכס שלו מתוך הנחה ששני הצדדים הם שותפים בנכס משותף שניתן לכאורה לרשום אותו כבית משותף.

...

בבואי ליישם את כל האמור לעיל לענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, שאף בהתעלם מכך שהבקשה לביטול ההחלטה המהותית מיום 3.5.21, בדבר רישום הבית המשותף, הוגשה לאחר חלוף המועד שבו ניתן היה לבקש את ביטול ההחלטה שניתנה בהִעדר, ובהתעלם מכך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.5.21, במועד שעד אליו ניתן היה להגישה, הרי גם לעיצומו של עניין, בשים לב לנסיבות העניין שבתיק זה, ופרק הזמן (כ-4 שנים) שחלף מאז שהוגשה תביעת פירוק השיתוף לבית משפט קמא ועד מתן החלטת בית משפט קמא, מבלי שחלה התקדמות עניינית, ובהתחשב בפסיקה שאליה הפניתי לעיל בנוגע לפירוק שיתוף על דרך רישום בית משותף, לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא מיום 9.6.21, אשר לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול מינויו של המומחה ולביטול ההחלטות מיום 3.5.21 ומיום 20.5.21.

נוכח האמור, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

כנגד ההחלטה מיום 15/9/2019 הוגשה בקשת רשות ערעור.

הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטתי זו וביום 15/9/2020 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי במסגרתו ניתנה רשות ערעור והוחלט לדחות את ערעור התובעים ולקבל את ערעור הנתבעת (להלן: "פסק הדין ברע"א "39220/42110-05-20"). בפסק דין זה נקבע בין היתר כי לא ניתן להגיע למסקנה לפיה הנתבעת הסכימה להרחבת חזית בהתאם למימצאי המומחה מרטון.

עוד ובהמשך לאמור, ולאחר שהצדדים הגישו בקשות שעניינן בסמכויות המומחה מטעם בית המשפט, הוריתי להם להגיש נוסח מוסכם, אלא שהדבר לא עלה בידם (ראו החלטותיי מן הימים 20/1/2021 ו- 21/1/2021).

...

אני סבורה כי מאחר והמומחה גולדקלנג מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ראוי כי סוגיית האיטום תידון בהתבסס גם על חוות דעתו, הכוללת את עמדתו בעניין הצורך בהתייעצות עם מומחה איטום (ראו עמ' 12 לחוות דעתו).

אני סבורה שהאמור תואם גם את לשון פסק הדין ברע"א 42110/39220-05-11 לפיה: "... דווקא ההחלטה הנכונה שלא להתיר תיקון כתב תביעה יכולה להמחיש מדוע אין לאפשר גם את הרחבת החזית בשנת 2020 באופן שבו ייבדקו ליקויים שלא בא זכרם בכתבי טענות וחוות דעת הרלוונטיות למצב שהיה בבניין לפני שנים רבות." (סעיף 11) לעניין סוגיית שכר הטרחה; בהחלטתי מיום 15/9/2019 קבעתי כי עלות שכר טרחת המומחה ביטלמן תחול על הנתבעת, כמימון ביניים, וכי שאלה זו תישקל בשנית בהתאם לממצאיו.

סוף דבר אני ממנה את המהנדס רפי מימון כמומחה מטעם בית המשפט בסוגיית האיטום בהתאם להוראות כתב המינוי שבהחלטה זו. כל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) בת"א 62584-01-15 מיום 8.1.2023, במסגרתה נדחתה בקשה לפסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ומינוי מומחה חלופי, ולחלופין למינוי מומחה נוסף.

ביום 16.1.2019, ובהסכמת הצדדים, הורחבו סמכויותיו של המומחה והוקנתה לו הסמכות "לבדוק ולקבוע את עלויות הבצוע המדויקות, וכן את אחריות מי מהצדדים לבצוע ואת חלקו" (פסקה 2 להחלטת בית משפט קמא מיום 16.1.2019).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

סבורני כי דין טענות אלו להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס איליטוביץ סגל, בתלה"מ 17035-12-11) , מיום 19.7.23, בבקשת המבקשת למתן הוראות למומחה מטעם ביהמ"ש. העובדות הצריכות לעניין הצדדים הם בני זוג לשעבר שמנהלים הליכים משפטיים משנת 2021, אחד מאותם הליכים הוא הליך רכושי ( תלה"מ 17035-12-21).

עיקר טענות המבקשת: היא פעלה כמצוות תקנה 25(ה) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א -2020 והגישה שאלות הבהרה למומחה; "הואיל והמומחה טעם בתשובותיו כי אין באפשרותו להשיב לשאלות ההבהרה ללא החלטה מתאימה של בית משפט קמא הנכבד, והואיל ואי היענותו של המומחה להשיב על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו מונעים מבית משפט קמא הנכבד את האפשרות לברר בירור יסודי וראוי את השאלות שבמומחיות שבמחלוקת בין הצדדים, לא הייתה כל הצדקה לדחיית בקשת המבקשת להרחבת סמכויות המומחה בחוות דעתו" (ס' 41 לבר"ע).

...

ודוק! בעצם טענת המבקשת כי על ביהמ"ש קמא היה להיעתר לבקשתה "להרחבת סמכויות המומחה בחוות דעתו" משתמע כי גם המבקשת הבינה כי אין עסקינן בשאלה שהמומחה נשאל והוא לא השיב לה אלא בבקשה מצדה כי המומחה יבצע גם תחשיבים נוספים, למצער חלופיים, לפי עמדתה שלה שלא התקבלה על-ידו במסגרת חוות דעתו.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.