בקשת רשות ערעור על הפרדה זוגית בכלא רימונים

בבית המשפט העליון רע"ב 7320/15 - ב' לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. שלומי אסולין 2. אלעד מסיקה נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.10.2015 בעת"א 36464-10-15 ובעת"א 36456-10-15 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אהד בשם המבקשים: עו"ד עדי קידר בשם המשיב: עו"ד עמרי אפשטיין החלטה

המבקשים, שהם אסירים בכלא רימונים, הוחזקו בו במהלך השנה האחרונה במתכונת של הפרדה זוגית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר החסוי בעניינם של המבקשים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על כן, אין מקום להיעתר לה. לא מצאתי אף כל יסוד לטענה בדבר ההיקש המחייב, לפי הטענה, העברה של אסירים בהפרדה זוגית רק מדי שנה, ולא כל חצי שנה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

השופטת אביטל רימון קפלן לפנינו ערעור על החלטתו של מנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין במשרד הפנים, מר אמנון בן עמי (להלן-הממונה) מיום 28.11.13, אשר דחתה את בקשת המערערת 2 למתן היתרים לשמש כקבלן כוח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין, מכוח הוראת סעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן-חוק קבלני כוח אדם) והוראת סעיף 1 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן-חוק עובדים זרים).

בין היתר נטען כי קבלת החלטה בהסתמך על נשואי המערערת למר סולמי הנה דבר פסול מכל וכל; בנגוד לאמור במכתב השימוע, מר סולמי אינו מנהל את החברה ואין לו שום זיקה אליה; חרף הצהרת המערערת כי הנה הבעלים היחידים של החברה, הרשות מנסה בדרך פסולה לחדור למרחב החיים הזוגי של המערערת ובעלה, במטרה לנסות ולהוכיח קשר פסול ביניהם; היתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם ערכי המשפט המינהלי ויש בה אף פגיעה בזכותה החוקתית של המערערת לחופש העיסוק.

...

לאחר שבחנו את נסיבות המקרה שבפנינו ואת טענות הצדדים – שוכנענו כי החלטת הממונה בעניינן של המערערות ניתנה בגדר סמכותו, היא מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה לו הסמכות להעניק רישיון, אינה חורגת ממתחם הסבירות, היא מידתית ואינה מונעת משיקולים זרים.

משלא עלה בידי המערערות להפריך את החשדות הקשים שדבקו במערערת – בדין החליט הממונה לדחות את הבקשה לרישיון שהגישה המערערת, ולא מצאנו כל עילה שתצדיק את התערבותנו בהחלטה לשנותה.

רשמנו בפנינו את הודעתה זו של ב"כ המשיבה לפרוטוקול הדיון, וחזקה על המשיבה כי תפעל בהתאם לה. סוף דבר – אשר על כן ולאור המבואר לעיל – הערעור נדחה, החלטת הממונה בעינה עומדת.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם- נשיא), בעת"א 32267-06-15, מיום 23.6.2015, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה למשך שישה חודשים נוספים, עד לתאריך 28.12.2015.

לבסוף, נכתב כי: "אין מניעה טיפולית להמשך שהייתו של האסיר בהפרדה". ביום 15.6.2015, הוגשה עתירה נוספת בעיניין הארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה עד לתאריך 28.12.2015, מושא בקשת רשות ערעור זו. בעתירתו, טען המבקש, באמצעות באת כוחו, כי הוא מיתנגד להארכת תקופת שהותו בהפרדה, ולחילופין ביקש להעבירו להפרדה זוגית.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה לבקשה המבקש הגיש בעצמו את בקשתו לרשות ערעור, בתאריך 19.8.2015, ובה הוא כותב, בין היתר, כי הוא: "מבקש לעשות דרך להוציא ממני את האלימות שבי ולחזור לחברה שאני מנותק ממנה והכי חשוב לי זה התאומים שלי שלצערי רק אני נשארתי להם אני רוצה לעשות טפול ולבקש מהילדים שלי סליחה ולחבק אותם". עתירתו של המבקש היא להגיע לאגף טפולי בבית סוהר "רימונים" או בבית סוהר "איילון", כאשר לטענתו, ההפרדה: "משאירה אותי איך שהייתי ויותר גרוע". עוד נטען על ידי המבקש, כי זו תקופת המאסר הראשונה שהוא מצוי בהפרדה, וכי בעת שריצה מאסר קודם, הוא היה מצוי בשיקום.

...

זאת ועוד, טענתו של המבקש כי בעת מאסרו הקודם הוא שימש כאסיר תומך נבדקה על ידי גורמי הטיפול בשב"ס, ועל פי הנמסר לא נמצא כל רישום בעניין זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובחומר החסוי, שהוצג לבקשתי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ואולם, במקרה הקונקרטי המונח לפניי, לאור האמור בדו"ח אירועי המשמעת בכלא והחומר החסוי שהוגש לעיוני, התרשמתי כי נטל זה הורם, וכי אין מנוס מהמשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

בבית המשפט העליון רע"ב 565/13 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פרנסואה אבוטבול נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) מיום 8.1.2013 בתיק עת"א 002231-11-12 בשם המבקש: עו"ד משה שרמן בשם המשיבה: עו"ד ראובן אידלמן ][]החלטה

לבקשת המדינה, הוארכה החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד מדי חצי שנה בהחלטותיהם של בתי המשפט המחוזיים (עת"א (מחוזי מרכז) 39046-05-10; עת"א (מחוזי מרכז) 25118-10-10 (בקשת רשות ערעור של המבקש נמחקה לבקשתו – רע"ב 996/11); עת"א (מחוזי נצרת) 36032-04-11; עת"א (מחוזי נצרת) 22688-10-11; עת"א (מחוזי ב"ש) 45608-04-12).

בין היתר, שלל שירות בתי הסוהר את האפשרות לשלבו בהפרדה זוגית עם אחיו – המצוי בכלא "אשל" באגף שמור, או עם אביו – המצוי בהפרדה בכלא "רימונים". בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא לא בחן באופן מעמיק את האפשרות להעביר את המבקש לאגף שמור.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה והתגובה, ועיון בחומר החסוי שהוגש לי, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

לאחר עיון בחומר הסודי שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא מצאתי להתערב במסקנה זו בנקודת הזמן הנוכחית.

ככל שימצא כי אין מנוס מהמשך החזקת המבקש בהפרדה, עליו לבחון אפשרות להקלה בתנאי ההפרדה, לרבות אפשרות של החזקה בהפרדה זוגית (שהמבקש הוחזק בה בעבר) (השוו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2010)).

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז, מיום 3.10.2011 (עת"א 8941-06-11, כבוד השופט א' טל) שדחתה את עתירתו של המבקש בה דרש כי יתיר לו שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס או המשיב), לאחר בדיקה מטעמו, להכניס לתאו קונסולות משחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 3", מסוג "פי.אס.פי" או מסוג "אקס בוקס". בעתירתו טען המבקש – אשר שהה באותה העת בתנאי הפרדה זוגית בכלא השרון – כי בעבר הותר לאסירים לרכוש את קונסולית המשחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 1" דרך מרכז המכר של המשיב.

מנגד טען המשיב בתשובתו לבקשה למתן רשות העירעור שלפניי כי המבקש חדל להיות בהפרדה זוגית והוא הועבר לאגף רגיל בכלא רימונים.

...

רביעית, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר ואין היא מסוג המקרים בהם ניתנת רשות ערעור שכן, כך נטען, היא אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, ואף בהחלטות נוספות אליהן הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לפיכך, לא מדובר במקרה בו ישנן סתירות בין הכרעות שיפוטיות שונות ביחס לאותו עניין המחייב את התערבותו והכרעתו של בית משפט זה. סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.