בקשת רשות ערעור על הפקדת ערובה כספית כתנאי לסעד זמני

לאחר שנתתי דעתי לכתב התביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא ולבקשה למתן צו מניעה זמני, על מצורפיה, לתגובות הנתבעים ביחס לבקשה למתן צו מניעה, להחלטת בית משפט קמא מיום 30.9.21, לטיעוניהם של הצדדים בפני בית משפט קמא ביום 14.10.21, ולהחלטות בית משפט קמא מיום 14.10.21 ומיום 21.10.21, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על מצורפיה, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות, מבלי לבקש את תגובת המשיב.

תחילה אציין, כי הטענות שהעלה המבקש כנגד זכויותיו של המשיב בחלקה, כמו גם הטענות באשר לחוסר תום-לב מצד המשיב, ולרבות הטענה לפיה העבודות שביצע המבקש אינן מחויבות בהיתר בניה, מקומן להתברר בבוא העת במסגרת הדיון בתיק העקרי, שהרי בכל הנוגע לצוו המניעה הזמני הודיע המבקש בישיבה שהתקיימה ביום 14.10.21 בפני בית משפט קמא, עמ' 4 לפרוט': "אני מסכים למתן הצוו הארעי בכפוף לכך שהמבקש (המשיב בבקשת רשות העירעור – י.ג.) ימציא ערובה מתאימה לפצוי בגין כל נזק". ואכן, המבקש עצמו כותב בסעיף 5 של בקשת רשות העירעור: "בקשת רשות ערעור זו מוגשת בשאלת מתן פטור למשיב מלהפקיד ערובה כספית כתנאי למתן צו מניעה". השאלה היחידה איפוא היא האם על ערכאת העירעור להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהסתפק בהתחייבות עצמית ופטר את המשיב מהפקדת ערובה כספית כתנאי למתן צו המניעה הזמני, וסבורני שאין הצדקה להתערב בעיניין זה בהחלטת בית משפט קמא.

אוסיף, שתקנה 96(א) של תקנות סדר הדין האזרחי אכן מתנה סעד זמני בהתחייבות עצמית של מבקש הסעד זמני, וכן בערובה כספית להבטחת כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצוו כתוצאה ממתן הצוו, וזאת למקרה שיפקע הצוו או יצומצם הקפו, אך לצד זאת רשאי בית-המשפט, "מטעמים מיוחדים לפטור את המבקש מהפקדת ערובה, אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין..." (תקנה 96(ג).

...

תחילה אציין, כי הטענות שהעלה המבקש כנגד זכויותיו של המשיב בחלקה, כמו גם הטענות באשר לחוסר תום-לב מצד המשיב, ולרבות הטענה לפיה העבודות שביצע המבקש אינן מחויבות בהיתר בניה, מקומן להתברר בבוא העת במסגרת הדיון בתיק העיקרי, שהרי בכל הנוגע לצו המניעה הזמני הודיע המבקש בישיבה שהתקיימה ביום 14.10.21 בפני בית משפט קמא, עמ' 4 לפרוט': "אני מסכים למתן הצו הארעי בכפוף לכך שהמבקש (המשיב בבקשת רשות הערעור – י.ג.) ימציא ערובה מתאימה לפיצוי בגין כל נזק". ואכן, המבקש עצמו כותב בסעיף 5 של בקשת רשות הערעור: "בקשת רשות ערעור זו מוגשת בשאלת מתן פטור למשיב מלהפקיד ערובה כספית כתנאי למתן צו מניעה". השאלה היחידה אפוא היא האם על ערכאת הערעור להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהסתפק בהתחייבות עצמית ופטר את המשיב מהפקדת ערובה כספית כתנאי למתן צו המניעה הזמני, וסבורני שאין הצדקה להתערב בעניין זה בהחלטת בית משפט קמא.

במקרה שבפנינו נימק בית משפט קמא מדוע לטעמו ניתן להסתפק בהמצאת התחייבות עצמית וסבורני, שדי בנימוקים אלה על-מנת לעמוד בדרישות תקנה 96(ג) הנ"ל, דהיינו: התביעה מתבססת על-כך שלמשיב זכות בעלות רשומה בחלקה מושא הדיון, כעולה מנסח רישום המקרקעין שצורף לבקשה למתן צו מניעה זמני, ובהתאם לסעיף 125 של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו...". יצוין, שככל ולטענת הנתבעים אין למשיב זכות בעלות כדין בחלקה מושא המחלוקת יהא על טענה כזו להתברר בבית המשפט המחוזי.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

מבוא: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט יובל וסרקרוג), מיום 13.12.21, בגדרה ניתן צו זמני מצומצם בהסכמת המשיב האוסר עליו ביצוע עבודות בניה נוספות מעבר לעבודות גמר הכוללות עבודות חשמל טיח וצבע.

עוד ביקשו המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערובה כספית מאחר והופקד בבית משפט קמא סך של 10,000 ₪ פקדון.

כידוע, ההחלטה האם לתת צו מניעה זמני אם לאו הנה תולדה של איזון בין שני שיקולים עקריים: האחד, האם הציג מבקש הסעד ראיות מהימנות לכאורה לביסוס תביעתו, ולעניין זה די בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית הצריכה ליבון; והשני, האם שיכנע המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שהנזק שייגרם לו במקרה שלא יינתן הסעד המבוקש מאפיל על הנזק שייגרם לצד שכנגד ככל שיינתן הסעד – ראו תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") המקבילה לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; רע"א 1379/16 נופי נ' נופי (ניתנה ביום 3.4.16); בין שני תנאים אלה מיתקיים יחס תחלופה של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שגדל משקלו של אחד התנאים ניתן להפחית בהתאם בדרישת משקלו של האחר - (רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי (ניתנה ביום 27.11.14).

יש לזכור כי הרף הנידרש מהמבקש בשלב זה איננו גבוה, דהיינו המבקש אינו צריך להצביע על כך שקיים סיכוי גבוה כי תביעתו תיתקבל, אלא די בכך "שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד (ראו: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 583 (מהדורה שביעית, 1995): אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" 522 (מהדורה עשירית, 2009))" - (רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC Aeroavit airlines., (ניתנה ביום 28.10.10)).

...

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתשובה והחלטת בית משפט קמא, אני סבור שהמקרה שלפני אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים, המחייבים את התערבות ערכאת הערעור, ובשל כך הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא שמחייבת התערבות, שכן בית משפט קמא לא שוכנע כי אי מתן צו המניעה יש בו כדי להכביד או למנוע ביצוע פסק הדין בסופו של ההליך ככל שיינתנו סעדים של הריסה והכשרת המצב לקדמותו וגם לא שוכנע כי בשל ביצוע עבודות הגמר האלה, לא ניתן יהיה לבצע לאחר מכן פסק הדין.

לא מצאתי שגגה או פגם בקביעת בית משפט קמא שמחייבת התערבות, בית משפט קמא בחן נסיבות הגשת הבקשה והיה רשאי להסיק מסקנה זו, ולא מצאתי עילה להתערב במסקנה זו. סיכומו של דבר מכל האמור לעיל, עולה כי לא התקיימה במקרה זה עילה להתערבות בית משפט של ערעור בהחלטת בית המשפט קמא , ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים.

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט יונתן אברהם) בה"פ 26894-07-20 מיום 9.8.2020, במסגרתה הורה למבקשת להפקיד סך של מיליון ש"ח בקופת בית המשפט, כתנאי לעיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא הרשומה על בית מגוריה.

תמצית בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור, מיתמקדת המבקשת בעיניין גובה ההפקדה שנקבעה כתנאי לתוקפו של צו המניעה הזמני.

ואולם, במקרה דנן שוכנעתי כי גובה הערבון שנקבע שקול, למעשה, לדחיית הבקשה למתן סעד זמני, ועל כן קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט זה. בהחלטתי בעיניין גרינשפון, עמדתי על ארבעה שיקולים אותם על בית המשפט לשקול כאשר הוא מגיע למסקנה כי יש להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערובה (כספים או ערבות בנקאית) בקופת בית המשפט (להלן: ערובה כספית.

...

דין הערעור להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

ואולם, במקרה דנן שוכנעתי כי גובה העירבון שנקבע שקול, למעשה, לדחיית הבקשה למתן סעד זמני, ועל כן קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט זה. בהחלטתי בעניין גרינשפון, עמדתי על ארבעה שיקולים אותם על בית המשפט לשקול כאשר הוא מגיע למסקנה כי יש להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערובה (כספים או ערבות בנקאית) בקופת בית המשפט (להלן: ערובה כספית.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת.

וכך הוא, לפי תקנה 110 החדשה, גם בצו מניעה זמני שנועד להבטיח מימוש סעד קינייני ולא רק תביעה כספית.

כיוון שכך, בשים לב להערכות בדבר שוים הנוכחי של המקרקעין, לריבית המקובלת, ולצפי הסביר להתמשכות ההליכים בעירעור, מצאתי להורות על הפקדת ערובה בסך 300,000 ₪ בערבות בנקאית צמודת מדד או בשיק בנקאי, גם זאת עד יום 9.5.22.

אלא שהמתכונת שנקבעה לכך בתקנות היא בדרך של בקשת רשות לערער על ההחלטה של הערכאה הדיונית בעיניין עיכוב הבצוע או הסעד הזמני שבערעור – ולא בדרך של הגבלת כוחה של הערכאה הדיונית למתן החלטות למשך 60 ימים בלבד, והבאת העניין בשנית לפניה של ערכאת העירעור לבחינה דה-נובו.

כתנאי למתן הצוו, יגיש נצר התחייבות עצמית חתומה על ידו, וכן יפקיד ערובה בסך 300,000 ₪ (בערבות בנקאית צמודת מדד או בשיק בנקאי), והכול עד ליום 9.5.22.

...

הדבר נראה לי תקין באופן ראשוני, ואולם לשם הוודאות והסדר הטוב אני סבור שיש להגיש התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום חתומה בידי נצר עצמו; ולשם כך יש לאפשר לנצר ארכה עד יום 9.5.22.

שקלתי האם לא להיעתר להצעתו של קונפינו להורות על מתן צו מניעה זמני עד ליום 15.5.22, קרי 60 יום מיום מתן פסק הדין, כך שנצר יוכל להגיש את בקשתו לערכאת הערעור, והיא זו שתידרש לבחינת סיכויי הערעור.

סיכומו של דבר, אני רואה להורות כדלקמן: צו המניעה הזמני שניתן ביום 22.5.19 בתיק זה, בהיותו מסומן ה"פ 38273-04-19, מבוטל בזאת, ותימחק ההערה במרשם המקרקעין בדבר צו זה ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 ביישוב אירוס; הבקשה לעיכוב ביצוע של חלקו הקנייני-רישומי של פסק דיני מיום 14.3.22 – נמחקת; וניתן בזאת צו זמני בערעור, האוסר על התובע-קונפינו לבצע העברה של הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 משם אביו המנוח לשמו שלו מכוח צו קיום הצוואה, כמו גם לעשות בעצמו כל דיספוזיציות במקרקעין האמורים, לרבות בקשר לזכויותיו כיורש שטרם נרשמו, וכל זאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

בבית המשפט העליון רע"א 596/24 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. בנייני ישר יורם קבלנים בע"מ 2. יורם ישר 3. יפה ישר נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. עו"ד הדס ברון בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר) מיום 31.12.2023 בת"א 32960-09-23 בשם המבקשים: עו"ד דפנה (הורביץ) כהן ][]החלטה

][ לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר) מיום 31.12.2023 בת"א 32960-09-23, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש בית מגוריהם של המבקשים 3-2, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 300,000 ₪.

הדברים יפים ביתר שאת מקום בו מתבקשת היתערבות ערכאת העירעור בתנאי ערובה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית להבטחת ניזקי המשיב מקום בו נעתרה הבקשה לסעד זמני.

...

לכך יש להוסיף כי בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי עמדה מסקנתו שלפיה דינה של הבקשה לסעד זמני, היה להידחות.

מסקנה זו הושתתה על סיכויי התובענה להתקבל; על שיקולי מאזן הנוחות; על השיהוי הניכר בהגשת הבקשה; ועל הזיקה שבין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה שהוגשה.

לנוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.