בקשת רשות ערעור על הפסקת חקירה נגדית

על כך הגיב המערער "סליחה אדוני, אני מבקש שאדוני יפסול את עצמו". המערער טען, בין היתר, כי האמירה "לא תלהטט בבית המשפט" היא "עלבון קשה" והוסיף כי החלטות שונות שנתן המותב היו אף הן "עלבון קשה". המערער טען כי המותב אף הסכים להאריך מעט את משך החקירה נוכח התשובות הארוכות שניתנו, ולפיכך ההתבטאות "לא תלהטט" יוצרת "חשש כבד שלבית המשפט יש עמדה נגד [המערער]". המערער הוסיף כי הוא לא מבקש את פסילת המותב "בלב קל כי עד עכשיו היה לי מאד נעים להופיע בפני בית המשפט הנכבד שגם אמרתי שהוא מגלה סבלנות רבה כבר בתחילת הדיון ולא אמרתי את זה בציניות". המותב הגיב לכך באמרו "אז אולי תחזור בך [מ]בקשת הפסילה ונמשיך? מה דעתך?". המערער השיב "אני מבין שבית המשפט יאפשר לי חקירה נגדית". המותב הורה על הפסקת הקלטת הדיון וציין כי הוא רוצה לנהל דיון מחוץ לפרוטוקול.

במקביל לבקשת הפסלות הגיש המערער גם בקשה "לערוך מחדש" את פרוטוקול הדיונים, אשר לפי הנטען נערכו באופן "משובש". בבקשת הפסלות השיג המערער על החלטות דיוניות שונות שנתן המותב ובהן, לטענתו, קביעת מועדים לא-שוויוניים להגשת סיכומים; ניהול "בלתי ראוי של החקירות", בכך שלפי הטענה המותב לא מנע מן המשיב 1 "להתבטא באופן בלתי ראוי" כלפי המערער; החלטה מיום 26.6.2022 שלא להתיר את חקירת המשיבה 2, אשר לבסוף נחקרה בדיון שהתקיים ביום 28.5.2023; הפסקת הקלטת הדיון לאחר שהועלתה טענת הפסלות באותו דיון וזאת, כך נטען, ללא הסכמת הצדדים; החלטה בנוגע לאופן חקירת העד הנוסף, אשר לפי הטענה אינה עולה בקנה אחד עם החלטת ערכאת העירעור בבקשת רשות ערעור שהוגשה.

...

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית הדין האיזורי בתל-אביב-יפו (השופט הבכיר יצחק לובוצקי; סע"ש 15888-07-15) מיום 4.7.2017, לפיהן, כטענת המבקש, "החקירה הנגדית שנערכה על ידי ב"כ התובע ל – 2 עדים מטעם הנתבעים ... הופסקה באמצע ולא הושלמה". רקע המבקש הגיש נגד המשיבה 1 (להלן – המשיבה), חברה ישראלית הנמנית, כנטען בכתב התביעה, עם קבוצת חברות בינלאומית (להלן – הקבוצה), תביעה בסכום של 1,378,746 ₪ בגין פיטוריו שלא כדין, פיצוי עבור עגמת נפש, השלמת פצויי פיטורים ותשלומים נוספים.

...

אוסיף ואציין, כי גם בהיבט המעשי אין מקום להיעתר לבקשה, הן לנוכח העובדה לפיה העד אלכסנדר כבר עזב את המדינה והבאתו פעם נוספת לעדות כרוכה בעלויות מכבידות, והן משום שגם חקירת המבקש בדיון הראשון הוגבלה ואף ב"כ המשיב מחה כי "החקירה שלי הוגבלה בצורה משמעותית, וזה מקפח את ההגנה של מרשיי". לפיכך, אילו בקשת רשות הערעור היתה מתקבלת והיינו מורים על המשך חקירת עדי המשיבים, יתכן שלא היה מנוס מלהורות -ככל שהמשיבים יערערו על פסק הדין בתיק העיקרי ובמסגרת ערעורם יערערו אף על הגבלת חקירת המבקש - גם על השלמת חקירת המבקש, תוך שיבוש של כל סדרי הדין הנובעים מחקירת תובע לאחר חקירת הנתבעים.

מכל האמור לעיל עולה, אפוא, כי חרף ההערות בהחלטה דלעיל על השיקולים שעל ערכאה דיונית להנחות עצמה בסוגית הגבלת משכן של חקירות טרם הדיון ובמהלכו, לא נמצא, בנסיבות העניין ולנוכח הסעד המבוקש, מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי באשר למשך החקירות הנגדיות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופטת אידית קליימן - בלק) מיום 14/7/19 בתא"ק 30700-04-17 במסגרתה נקבע כי שני הצדדים מוחזקים כמוותרים על חקירת המומחים וכמסכימים להגשת חוות דעתם כמו שהוגשה לתיק, לפיכך לא ייחקר גם ד"ר נתנזון - מומחה מטעם התובע ע"י ב"כ המבקשת - הנתבעת.

נטען כי עפ"י הפסיקה יש לאפשר חקירה נגדית של מומחה רפואי; ורק במקרים נדירים בימ"ש מונע זאת מצד המעוניין בחקירה הנגדית וכי בקשת המבקשת היא במועדים הקבועים בתקנה 130 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

בנסיבות העניין משביקשה הנתבעת ביקשה במועד לפי תקנה 130א לתקסד"א לזמן לחקירה נגדית מומחה רפואי של הצד שכנגד ומשלא הובהר "ברחל בתך הקטנה" בהחלטה מיום 25/11/18 ובהחלטות שלאחריה, כי לא תותר חקירת מומחים רפואיים ולאור ההלכה הפסוקה ולפיה בימ"ש יאפשר ככלל חקירה נגדית של מומחה רפואי, יש לקבל את העירעור ולאפשר זימון המומחה לעדות.

...

לגופו של עניין, אני סבורה, כי יש מקום לקבלת הערעור.

בנסיבות העניין משביקשה הנתבעת ביקשה במועד לפי תקנה 130א לתקסד"א לזמן לחקירה נגדית מומחה רפואי של הצד שכנגד ומשלא הובהר "ברחל בתך הקטנה" בהחלטה מיום 25/11/18 ובהחלטות שלאחריה, כי לא תותר חקירת מומחים רפואיים ולאור ההלכה הפסוקה ולפיה בימ"ש יאפשר ככלל חקירה נגדית של מומחה רפואי, יש לקבל את הערעור ולאפשר זימון המומחה לעדות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות הערעור והערעור מתקבל.

ההחלטות נגדן מכוונת העתירה הן החלטות דיוניות ברובן, ועוסקות בנושאים שונים, ובהם – הפסקת חקירה נגדית; הגבלת אורכם של הסיכומים שהוגשו על-ידי הצדדים; חיוב בהוצאות; חיוב בהפקדת ערובה; והפחתת ערבון.

מהעתירה, המתייחסת להליכים רבים ולהחלטות שונות ורבות, קשה להבין האם העותר הגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על כל החלטותיו של בית הדין האיזורי הנזכרות בעתירתו.

...

ואולם, ככל שהליך ערעורי אכן הוגש על-ידו לבית הדין הגדול, הרי שהעתירה צריכה להיות מכוונת כלפי החלטותיו של בית הדין הגדול; וככל שהעותר לא נקט בהליך ערעורי כלפי החלטות בית הדין האזורי הנזכרות בעתירתו, הרי שדין העתירה המכוונת כלפי החלטות אלה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול.

כן יצוין כי דין השגת העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לחייבו בגט להידחות על הסף אף מחמת היותה של העתירה בהקשר זה מוקדמת, שכן ערעור על פסק דין זה שהגיש העותר עודו תלוי ועומד בפני בית הדין הגדול (ראו: בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007)).

סוף דבר: העתירה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 2.6.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בת"א 23058-02-13, בגדרה הופסקה חקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

...

לא מצאתי להתערב בהחלטה האמורה בשלב זה. סוף דבר, הבקשה נדחית.