אלי חויב בתשלום סך של 420,000 ₪ בתוספת הפרישי ריבית והצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של של 45,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").
במסגרת הסכם הפשרה צורפו התובע 2, מר ישראל לוי (להלן: "ישראל") וגיל כצדדים לתיק ההוצל"פ. הצדדים הסכימו, כי חלף חוב לתובעים בסך של 1.8 מיליון ₪ ימסרו אלי וגיל לתובע 1, מר מנדל מוסקוביץ' (להלן: "מנדל") דירת מגורים בשטח שלא יפחת מ- 93 מ"ר בפרויקט תמ"א של חברה בבעלות גיל ברח' שער ציון 11 – 17 בחולון (להלן: "הפרויקט").
אלי הפנה להחלטת רשם ההוצל"פ שדחתה את בקשת התובעים לפתיחה מחדש של תיק ההוצל"פ ולפסק הדין שדחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לדבריו, כעולה מהחלטה ופסק דין זה, הסכם הפשרה ביטל את פסק הדין ובא במקומו.
כזכור, פסק הדין ניתן כנגד אלי, ובמסגרתו חוייב לשלם לתובעים סך של 420,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט. הסכם הפשרה גובש במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח לגביית חובו של אלי.
...
אבהיר, בהקשר זה, כי יסוד ההכבדה הטעון הוכחה במסגרת בקשה לעיקול זמני נמוך ביחס ליסוד ההכבדה הטעון הוכחה בבקשות לסעדים זמניים אחרים, במובן בו אין צורך בהוכחת כוונה ברורה להברחת נכסים, ואף גובה סכום התביעה (ובמקרה דנן, בהיות התביעה תביעה לצו הצהרתי, גובה החוב המוסכם, בסך של 1.8 מיליון ₪) מהווה אות לקיומו של יסוד ההכבדה, על רקע האמור לעיל (רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים 22.10.2017); רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' עטיה (פורסם במאגרים 19.03.2006)
בהתאם לתקנה 95(ד)(1) לתקנות, ככל שמוכח יסוד ההכבדה, נדרשת בדיקת הנזק הצפוי לנתבע כתוצאה מהטלת העיקול הזמני, כאשר בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות קיימת "מקבילית כוחות". קרי, ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, יקל בית המשפט בדרישה שמאזן הנוחות ייטה בבירור לטובת התובע (רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ (פורסם במאגרים 20.11.17); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (פורסם במאגרים 4.11.11)).
אלי טען, כי אחר שבקשת העיקול וכן התגובה לבקשת הביטול לא נתמכו בתצהיר – דינן להידחות ולו מטעם זה.
אכן ניכר כי על גבי שני התצהירים שהוגשו מטעמו של ישראל מתנוססת חתימה דיגיטלית זהה.
סוף דבר
דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.