בקשת רשות ערעור על הסכמה שקיבלה תוקף פסק דין בתביעת קטנות

בבית המשפט העליון רע"א 5695/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המבקשת: עריית נצרת נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל- משרד החינוך 2. אגיאל עמותה לקידום חינוך 3. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בע"א 29019-02-20 וע"א 49012-02-20 שניתן ביום 25.06.2020 על ידי כבוד השופט ע' טאהא תאריך הישיבה: י"ד בשבט התשפ"ב (16.01.2022) בשם המבקשת: עו"ד זוהיר פ' נערה בשם המשיב 1: עו"ד שרון מן אורין, עו"ד אפרת ברנר בשם המשיבה 2: עו"ד אמיר סאבא ][]פסק-דין

מבין יתר סעיפי המשנה של סעיף 6 לחוק, נזכיר גם את סעיף 6(ד1)(1) לחוק, המעגן את החובה לערוך ביטוח תאונות אישיות לתלמיד כלהלן: (ד1) (1) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; רשויות החינוך המקומיות יתקשרו בחוזה ביטוח כאמור עם מי שזכה במיכרז שנערך לפי הוראות סעיף 198ב לפקודת העיריות, ובהתאם להסדר שנקבע באותו סעיף; הערה: סעיף 6(ד1) תוקן בשנת 2016, ונוסחו הקודם של הסעיף קבע כי "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שישולמו בעד הביטוח ייקבעו בהודעה בדבר אישור גביית תשלומים לפי סעיף קטן (ד)". נוסח זה היה תקף במועד הארוע מושא ההליך שלפנינו.

רקע עובדתי ופסקי הדין קמא המשיב 3, יליד 5.9.1994 (להלן: המשיב), הגיש לבית משפט השלום תביעה נזיקית במסגרתה טען כי ביום 7.6.2011, עת היה כבן 17 שנים, החליק ונחבל בראשו בעת שחזר לביתו בעיר נצרת.

ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין (לעניין שיעור הפצוי) והחלטה (במישור האחריות וביחסים שבין הנתבעים).

...

עם זאת, מקובלת עלי הפרשנות של המדינה.

בסעיף 2.2 לחוזר המתייחס באופן ספציפי לביטוח תאונות אישיות, מצוין כי "התשלום מוגדר כתשלום חובה, והוא מבוצע באמצעות הרשויות המקומיות". לסיכום: חובת רשות החינוך המקומית לערוך ביטוח תאונות אישיות מכוח חוק לימוד חובה מתייחסת למי שלומד במוסד חינוך רשמי או למי שלומד במוסד חינוך שאינו רשמי והוחל לגביו חינוך חינם בהתאם לצו לימוד חובה שהוצא מכוח סעיף 6(ג) לחוק.

בשל כל האמור, הערעור נדחה.

מספר חודשים לאחר שניתן צו הפינוי, ביום 11.10.2021 הגיש העותר תביעה לביטול צו הפינוי לבית משפט השלום בבאר שבע, ובתוך כך גם בקשה למתן צו מניעה זמני (ת"א 23333-10-21, השופטת ר' טיקטין עדולם).

בו ביום הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, שלפיה העותר יפנה את המיגרש באופן עצמאי עד ליום 11.4.2022 – שאם לא כן "ייכנס צו הפינוי לתוקף ו-60 הימים העומדים לרשות [המשיבה] לבצוע הצוו ייספרו מחדש החל מיום 12.4.2022". במסגרת ההודעה המשותפת שהוגשה לבית המשפט מסר העותר כי הוא מאשר שאין לו זכויות כלשהן במקרקעין; כי הארכה שניתנה לו לפינוי המקרקעין היא "ארכת חסד"; וכי לא יהיו לו טענות כלפי המשיבה.

עוד הוזכר בפסק הדין כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של בתי משפט אזרחיים שניתנו בסמכות". לאחר דחיית העתירה בבג"ץ 8263/22 פנה העותר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (רע"א 15268-12-22, השופט ג' גדעון).

יתרה מכך, בקשה למתן רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין נדונה כערעור והתקבלה, ודבריו של השופט א' רובינשטיין שם, יפים גם לענייננו: "המצב של עצלתיים בביצוען של תכניות, כמו במקרה זה, הוא רעה חולה, ונשוב לכך. אך אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות, בפתיחת פתח להפקרות, ל'איש הישר בעיניו יעשה'; שהרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ברוחב יריעתו, ללמד - כביכול - על הכלל יצא. משמעות פסק הדין, אם יעמוד על כנו, הוא כי כל החפץ ליטול את השם ייטול. קרי, בכל מקום, ואין זה המקום היחיד בישראל, שבו ישנה איטיות (לעתים מרגיזה ואף מקוממת) בהליכי בניה, יבנה הבונה כחפצו, ומשתבוא גאולת הליכי התיכנון יבוא גם יום 'עשיית סדר' בבניה הלא חוקית; ועד אז - כך עולה - ישגשגו המבנים הבלתי חוקיים, גדולים וקטנים. אחריותו של בית המשפט גדולה מזה. על כן לא נוכל ליתן יד לכך" (רע"פ 2885/08, 22.11.2009).

...

בתשובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, שפלש למקרקעי ציבור, ו"הוסיף והמשיך בבנייה לאחר שנמסרו לו התראות, כאשר בשטח נמצאו כלונסאות בלבד, ואף לאחר שהתחייב כי יחדל לבנות, עד שלבסוף הקים מבנה מגורים בן שלוש קומות".

מכאן שיש לדחות את העתירה בהינתן ההלכה שלפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על ערכאות אחרות; זאת למעט מקרים יוצאי דופן שבהם מתגלה טעות בסיסית שיורדת לשורש העניין או שרירות קיצונית (ראו מני רבים: בג"ץ 8035/22 חליחל נ' רשות מקרקעי ישראל (8.12.2022); בג"ץ 7189/22 עלי נ' זר, כונס הנכסים (20.12.2022)).

סוף דבר.

העתירה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 1.5.2023 בת"ק 29349-08-22.

בבקשת רשות העירעור טוען המבקש, כי בית משפט "קבע עבורו 2 אופציות": להסכים או לקבל פסק דין נגדו".

חששו כי לא יוכל לערער על פסק דין מנומק וכי בשל כך נתן הסכמתו בדיון היא טענה מוקשת, שכן עיננו הרואות כי המבקש בחר לערער על פסק דין שניתן (בהסכמה) – כאשר סכויי ערעור על פסק דין כזה נמוכים לאין שיעור מסכויי ערעור על פסק דין מנומק שניתן בבית משפט לתביעות קטנות.

המבקש נתן הסכמה בדיון להצעה שקבלה תוקף של פסק דין.

...

ככל והנתבע לא יבצע את התשלומים במועדים האמורים לעיל, וכן לא יפרק את הפרגולה במועד האמור לעיל, כי אז הנתבע ישלם לתובעים סך של 33,000 ₪ וכן סך של 6000 ₪ נוספים עבור פירוק הפרגולה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הליך של תביעה קטנה אמור להיות חסכוני ויעיל ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו.

ראה לעניין זה: רע"א 5263/22 אליעזר זר נ' עמליה ניצה מודיאנו(23.11.2022) סעיף 13, שם גם נקבע, כי "הנחת המוצא, בהקשר זה היא, שאם לא הוגשה בקשה לשינוי הפרוטוקול, בתוך מסגרת הזמן שהתווה המחוקק, הרי שהפרוטוקול משקף נאמנה את שנאמר באולם...". באותו מקרה היתה עמימות מסוימת בפרוטוקול ובכל זאת בית המשפט העליון קבע שם בסעיף 16: "אבהיר, כי חרף קביעתי, שלפיה עמימות העולה מפרוטוקול הדיון, אינה מספקת, כשלעצמה, לצורך התערבות ערכאת הערעור בנוגע להסכמות שהושגו באולם, הרי שעדיין מדובר במצב דברים בלתי רצוי. הסכמת בעל דין לחזור בו מהליך שאותו הוא מנהל, היא בעלת השלכות מרחיקות לכת, אשר בראשן קביעה שיפוטית כי הערעור נדחה, על כל המשתמע מכך. זאת, בפרט, מאחר שמדובר בדחייה מוסכמת, אשר ההחלטה לגביה ניתנת ללא הנמקה, כך שהיכולת להשיג עליה לפני ערכאה נוספת – מוגבלת במיוחד (ראו, בהקשר קרוב, חמי בן-נון ועמוס גבריאלי "ייקוב הדין את הפשרה? לביקורת סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, התשמ"ד-1984" הפרקליט מו 257, 269-268 (2004)).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך) מיום 27.1.2024 בת"ק 43883-12-21 ועל החלטה מיום 7.11.2023 במסגרתה בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 16.3.2022.

(הוא תבע באותה תביעה גם את החברה שביצעה שיפוצים והושגה בדיון ביום 27.5.2021 הסכמה שקבלה תוקף של פסק דין – א.כ.).

וודאי שאין לתת רשות ערעור כאשר מדובר בתביעות קטנות, שם על פסק הדין עצמו אין זכות ערעור וצריך לקבל רשות לערער.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

עיין בהסכם הברור והגיע למסקנה כי לא הוכחה כל עילת תביעה שיש בה כדי לחייב את המשיבה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה נעמה ניר) מיום 19.1.2024 בת"ק 46618-01-23 ולפיו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב נגד המבקש.

למרות אותו מחדל הסכים אורי במסגרת הפשרה שקבל תוקף של פסק דין לשלם דמי הסכמה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת כיוון שהליכי תביעות קטנות, נועדו להתנהל באופן של בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.מיועדים להתנהל לרוב בערכאה אחת בלבד ורק במקרים חריגים תתאפשר השגה ערעורית על פסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

אורי לא הגיש בקשת רשות ערעור (וטוב שכך) ובית משפט קמא בחן לשונו של ההסכם שקבל תוקף של פסק דין ומצא כי החיובים מקבילים ולא מותנים.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת כיוון שהליכי תביעות קטנות, נועדו להתנהל באופן של בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.מיועדים להתנהל לרוב בערכאה אחת בלבד ורק במקרים חריגים תתאפשר השגה ערעורית על פסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

חיוב שלפי ההסכם ראובן היה אמור לשאת בו. לא שוכנעתי לאור סכום החיוב ובשים לב ללשון ההסכם, כי פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות גרם לעיוות דין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.